לב פועם במלחמה כושלת – פרק 3 חלק 1

"כל הנוסעים לאכריום, נא לרדת מן הרכבת.” דרו שמע את נהג הרכבת קורא במערכת הקריזה. הוא הזיז את כתפיה של שרלין, להעירה משנתה, הם ישנו כמעט כל הנסיעה, ואז סוף סוף, יגיעו למקום ההוא, שסיפרו עליו רק ביום לפני. שרלין התעוררה לפתע, וכך גם ויולט , ויולט הסתכלה בשעונה.
" חמש ארבעים וחמש, זה שיא! בדרך כלל הם מגיעים לפחות בשבע.” אמרה ויולט ועמדה כדי לקחת את מזוודותיה מן המדף מעל , היו לה 2 מזוודות גדולות ואדומות. דרו קם איתה לראות את אכריום.דרו הופתע, אכריום היה מקום גדול, כמו טירה בינונית ירקרקה עשויה מלבנים. מלפניה היה שביל, שבו הלכו הרבה תלמידים עם מזוודות. השלושה התצרפו במהירות לשביל התלמידים.ולקח את שלושת מזוודותיהם מן המדף מעליהם, בעוד שרלין מכה את בנג'מין בכתף כדי להעיר אותו. בנג'מין מצמץ והתעורר משנתו.
" מה?איפה אנחנו?הגענו כבר לאכריום?” שאל בנג'מין, מבולבל.
" כן, בנג'מין, הגענו.” אמרה שרלין וגלגלה את עינייה. ארבעתם יצאו מן הרכבת.
" אני אלך לחדר שלי, נתראה בארוחה.” אמרה ויולט, נפנפה לשלום והלכה לדרכה. דרו נפנף חזרה ובנג'מין צחקק ברקע. דרו סובב את ראשו אל בנג'מין.
" על מה אתה צוחק?” שאל דרו בבורות.
" טוב , אם לא ראית את עצמך, אז, לפי מה שראיתי, היא מוצאת-חן בעינייך, והדבר הטוב הוא, שהיא גם מחבבת אותך!” אמר בנג'מין וצחק בקול רם. שרלין הכתה בראשו להפסיק לצחוק.
" זה נכון שלדרו לא הייתה אף-פעם חברה ולך היה , אבל זה לא אומר שאתה צריך לצחוק על זה.” אמרה שרלין.
" אז מה, את צוחקת על הנעליים שלי!” אמר בנג'מין וחייך. דרו גילגל את עיניו, והסתובב אל הבניין, עיניו נפתחו לרווחה כשראה את הבניין, זה לא מה שהוא ציפה.