לב פועם במלחמה כושלת פרק 11

"ואז בסופו של דבר הוא התחיל לרוץ עד שנתקל בעמוד.” סיים המר, דרו וויולט צחקו, דרו כמעט שכח מהמקרה בספריה, המר התחיל לצחוק יחד איתם. 'הוא לא כזה נוראי' חשב דרו.
"אבל אתם יודעים,לא היו לי חיים זוהרים . אני וההורים שלי המשכנו להתחבא באותו מקום מסתור כבר שני,עד שהצבא מצא אותנו,הם לקחו את אבא שלי, ואילו את אמא שלי הם הרגו מול עיניי. איזו משהי שקוראים לה אוונג'לי הצילה אותי, ושלחה אותי לאכריום כדי שאהיה מוגן מכל הבלגן הזה.” סיפר המר.
"אני יודע מה ההרגשה. התחבאתי ביערות שש שנים,כדי שלא ימצאו אותנו, אולי אני לא בגיל המתאים אבל בנג'מין כן, ואם היו מוצאים אותנו היו הורגים את שלושתינו.” אמר דרו.
"אני פה מאז שהמלחמה התחילה, מאז שהייתי בת 10. אני חיפשתי מקום להסתתר בו כדי שלא יקחו אותי. מצאתי את אכריום,בדיוק שנה אחרי ההתקפה הראשונה, שנה לאחר שאבא שלי מת.”אמרה ויולט. דרו והמר הביטו בה,אף פעם הם לא חשבו על העבר שלה.
"אוקיי, אוליי נפסיק להיות דכאוניים ונמשיך לאכול?” שאלה ויולט.
שניהם הסכימו ולפתע דרו שכח מהעולם בחוץ,הוא חשב שמצא את חבריו.
…
בנג'מין ישב בחדר האוכל,יחד עם אוליבר וחבריו מהביתן.
"וואוו! באמת היית ביערות כל כך הרבה זמן?” שאלה אחת הנערות,כששיחקה בשיערה הבלונדיני והביטה בו בעיניים חולמניות.
"כן.” השיב בנג'מין,כל הבנות התחילו להגיד "איזה אמיץ!” “איזה מגניב!” “וואוו" ועוד כמה דברים שבנג'מין לא הצליח להבין.
"הן ממש אוהבות אותך.” לחש אוליבר.
"ואני ממש אוהב אותן!” לחש בנג'מין. פתאום הרגיש תחושת בחילה שעלתה לגרון. הוא חיפש סביבו שקית או בקבוק או משהו אחר. הוא רץ לפח הקרוב ביותר, ולפני ששם לב, הקיא בתוך הפח.
…
שרלין המשיכה לכתוב ולחפש את הדברים במחשב,היו לה כמה השערות, ההשערה הראשונה הייתה שזה קשור למשפחה ולשריפה ושאולי באכריום יפרדו דרכיהם לתמיד. ההשערה השנייה הייתה שדרו מתחרפן ומרגיש שהוא מאבד את עצמו. ההשערה השלישית,זה שהמשפחה שלהם מזוייפת.
ההשערה השלישית לא נשמעה הגיונית לשרלין, אבל אף אחד לא יודע מה יקרה בעתיד ודרו נראה די שפוי.
'אני חייבת לנסות'. היא ניסתה לשכנע את עצמה,היא הייתה יכולה לבדוק אם זה נכון בקלות,בעזרת מן מכונה ששמרו לפני המלחמה,לפני שרוב הטכנולוגיה נהרסה,לא את הכול הצליחו לשקם או ליצור מחדש כי לא היו להם אמצעים.
"זה אומר שאני צריכה דגימת רוק או שערה.”אמרה שרלין לעצמה, 'טוב, שערה יותר קל להשיג, ופחות מגעיל להשיג.'
…
"מדהים עד כמה העולם השתנה,במיוחד בגלל הטכנולוגיה שנהרסה ושריפת אנשים.”אמר המר,כשהחבורה הלכה לשיעור השני. דרו לא הפסיק לחשוב על זה,הוא הכיר את העולם שבחוץ כמו כל אדם אחר,אבל כשרואים לפי העין, האנשים לא נראים אומללים. לפחות לא האנשים באכריום. הוא ראה את שרלין מתקרבת אליהם,
"אתם הולכים לשיעור?” שאלה, “כן,בדיוק התכוונו לעשות את זה.” אמר דרו.
"יש לך משהו על הכתף!” שרלין צעקה, המר וויולט הביטו בכתפיו של דרו, לא הבינו על מה היא מדברת.
"איזה משהו?” שאל דרו.
"לא משנה.” היא אמרה והעבירה את ידה על כתפו של דרו בקלילות, “רק אבק.”
היא הלכה לדרכה. “מה.זה.היה?” שאל המר.
"היא מסתירה משהו. יכול להיות שהיא מאוהבת המישהו?” שאלה ויולט.
"היא רק בת 13, וחוץ מזה, זה היום הראשון של הלימודים,איך היא הספיקה להתאהב המישהו?” שאל דרו בתמימות. ויולט והמר החליפו מבט, דרו משך בכתפיו והם המשיכו ללכת.
…
שרלין נכנסה לכיתה והלכה אל השולחן של בנג'מין,שם התקהלו כמה בנות. הם צחקו והתלחששו, בנג'מין חייך אליהם במוגזמות, והם אהבו את זה.
"אכפת לכם לזוז?” אמרה שרלין. הנערות הסתובבו אליה והביטו בה בצורה מוזרה, בנג'מין מיד אמר,”תנו לה לשבת.” הם פינו את החדר והיא התיישבה ליד בנג'מין. היא שמה לב להתחברות בין דרו,ויולט והמר כשנכנסו וישבו ביחד, ויולט והמר התיישבו ביחד ודרו ישב מאחוריהם. הם צחקו ודיברו,פעם ראשונה שראתה אותו שמח כל כך.
ברונו,האיש שהיה בחולקת הביתנים,נכנס לכיתה.
"תפסיקו לדבר!”הוא ציווה,כולם שתקו במהירות.
"אתם יודעים מה קרה בשש שנים האחרונות?” שאל, התלמידים לא ענו.
"מה שקרה הוא שהשלטון התהפך, האדם ששלט רצה שהעולם יהיה בידיו אבל לא לשלום,אלא למרוד בכל השלטונות שהיו,לשנות את העולם, כך הוא יוכל לשלוט גם באנשים .אבל כשהאנשים התנגדו לשלטונו,הוא החל להרוס את רוב הטכנולוגיה בעולם, את כל הפלאפונים והמחשבים, אפילו המצלמות או מכונות הכביסה לא שרדו. וכשזה לא עזר, הוא הרג אנשים. התלמידים החלו לזוז באי נוחות, היא הרגישה משהו רטוב על פניה. היא הסתכלה לצידה , וראתה את בנג'מין מזיע באי נוחות, או מה שיותר חשוב, שערה אחת שלו נפלה על השולחן, היא במהירות לקחה אותה ושמה אותה בשקית קטנה יחד עם שערתו של דרו והשערה שלה.
"השלטון לא סתם שרף אנשים,אלא הוא שרף את הבתים של האנשים חסרי התועלת, האנשים העיקריים שלא תמכו בו ואפילו ירדו עליו. או כמו שקוראים להם, תחתית הבור.”
דמעות החלו לזרום על לחייה של שרלין. היא שמעה שתי חבטות חזקות,אחת חזקה במיוחד. היא ראתה את בנג'מין ודרו עומדים,מבטם זועם.
"אתה לא יכול להגיד עליהם עלובים!” צעק בנג'מין.
"אתה לא יודע שום דבר.” התאמצה שרלין להגיד בין נשימות כבדות, חזק מספיק כדי שברונו ישמע.
"וממתי אתם יודעים?” שאל ברונו בלגלוג.
"וממתי אתה מכיר את ההיסטוריה?” שאל דרו בתובענות.
"אני די זקן, מה שבטוח זה שחייתי יותר מכם,עכשיו,תשבו.” ברונו אמר.
"אנחנו לא יושבים עד שתבין משהו.” אמר בנג'מין.
הכיתה לא הפסיקה לבהות במחזה, כמו טורניר טניס.
"האנשים שמרדו אולי שילמו, אבל לשווא. השלטון לא מספיק טוב, עכשיו כל האנשים חיים בפחד.” אמרה שרלין, עדיין דומעת ונסערת.
"מתי הייתם בחוץ בפעם האחרונה?” שאל ברונו.
"ביום שמצאו אותנו,התחבאנו בפחד מהשלטון המטומטם הזה כבר שש שנים!וכל מה שהשלטון עשה זה רק נזק!”אמר דרו.
"אני ממליץ לכם לעזוב את הכיתה.”אמר ברונו.
"ואני ממליץ/ה לך שתפסיק לדבר!” שלושתם אמרו בבת אחת ויצאו מהחדר , כל אחד עם דבריו.
שרלין התמוטטה על הרצפה ובנג'מין ודרו ישבו לידה וניסו לנחם אותה, אולם בנג'מין היה נסער מדי ודרו היה מתוסכל מדי.
הם המשיכו לשבת ולנחם את שרלין, עד שהיא קמה והלכה לביתן שלה. היא עלתה ועלתה, עד שמצאה את המכונה.
"קדימה,קדימה.” היא אמרה כשניגבה את דמעותיה ושמה את השערות במקומם. המכונה התחילה לעבוד, כשהיה צריך, הוסיפה מים למכלי השיער ועשתה כל מיני בדיקות. עד שעל צג המכונה היה רשום, “הבדיקות אינן תואמות.”
היא בהתה בצג כמה דקות עד שעיקלה את זה וירדה חזרה למטה.
…
דרו המשיך לשבת ולהרהר. לפתע יצאו ויולט והמר מהכיתה. הם בהו בו במבט עצוב.
"דרו, אתה יכול להיות עצוב,אבל זה לא משנה את העובדה שככה העולם עובד.” אמר המר.
"אני יודע, אבל תמיד הציקו למשפחה שלנו בגלל המרד, אף פעם לא היו לי חברים בגלל זה,תמיד בנג'מין חי בתחפושת ולשרלין לא סיפרנו הרבה כי היא הייתה קטנה כשהתקיפו את הבית שלנו.” אמר דרו.
"אני יודעת.” אמרה ויולט וישבה לידו, וכך גם המר.
"תאמין לי שסבלנו את כל זה, וזה כואב לשמוע כל פעם מחדש על מה שקרה. אבל אי אפשר לשנות את זה, או את ברונו. בגלל זה אף אחד לא דיבר בכיתה.” אמרה ויולט.
"מה אני אמור לעשות? לשבת ולשתוק, כי זה מה שעשיתי כל חיי.” אמר דרו.
"את זה תחליט אחר כך, בינתיים תתעודד.” אמר המר וקם. הוא הושיט את ידיו אל דרו וויולט ושניהם אחזו בידיו וקמו. הם הלכו במסדרונות, עד ששרלין באה וגררה את דרו משם, “מה קרה עכשיו?” שאל דרו, אבל שרלין לא ענתה, אלא רק גררה אותו במורד מסדרונות אכריום.
..
בנג'מין הלך לחדרו וישב על מיטתו, 'איזה יום גרוע'.
הוא בהה בתקרה, 'אולי מישהו מהשמיים יושיט יד ויקח את ברונו.' הוא לפתע שמע צעדים חזקים ומהירים, הוא יצא כדי לבדוק מאיפה זה,אבל הם כבר הגיעו, דרו ושרלין.
"מה עכשיו?” שאל בנג'מין.
"מצאתי פתרון והוכחה לחום של דרו.” שרלין אמרה להם. הם בהו בה בחוסר ידע,
"אנחנו לא אחים.”
…
"למה את מתכוונת בזה?” שאלו בנג'מין ודרו.
"עץ ופירות שונים רומז על קשר דם ושוני שם. הלכתי לבדוק במכונה,וזה נכון, אנחנו לא אחים.” היא אמרה ברעד.
"אין מצב.” אמר בנג'מין.
"יש מצב.” היא השיבה וגררה אותם לביתן שלה. היא הראתה להם את המכונה ובתוצאות.
עיניו של דרו נפערו ובנג'מין נראה שעמד להתעלף.
"למה שהם יסתירו את זה?” זה כל מה שדרו אמר, וכולם חשבו , 'איזה יום רע'.
הם המשיכו לבהות בתוצאות כמה זמן, עד שכל אחד חזר לביתן שלו,ושם כל אחד פירק את עצביו.