לב פועם במלחמה כושלת פרק 10

הקול הדהד החדר הריק. לפתע נראה שויולט נעלמה בחשיכה ורק הקול המסתורי הדהד ברחבי החדר, אבל דרו שם לב שהוא כבר לא נמצא בחדר והקול המסתורי הפך לציוצי ציפורים. הוא מצא את עצמו בחצר בית הספר יושב על ספסל ליד ויולט כאשר מולו עומד עץ גדול וזקן ועליו נשענת מראה.
"התקרב." הוא שמע קול אומר כמה פעמים, הוא התקרב לראי שהיה על העץ, אך לפני שהספיק להביט בראי משהו נתקל ברגלו, הוא נתקל בשלושה פירות, הנראו שנפלו מהעץ למרות השוני ביניהם, הם היו בננה, תפוח ואגס. דרו עקף אותם במהרה כדי להביט בראי, אבל כאשר הביט בו הוא ראה משהו מעט מוזר במראה, לא רק בבועתו השתקפה שם, אלא גם שני אנשים מבוגרים, גבר ואישה, הגבר היה בעל גוף חסון והאישה הייתה בעלת מבנה גוף עדין. לשניהם היה שיער חום כהה, הזהה לשיערו של דרו, אולם הוא לא הצליח לזהות את האנשים, הדמויות בראי הפכו להיות מטושטשות, ולפתע תחושה חמה מילאה את גופו של דרו, אך התחושה נעלמה כשהמראה התנפצה לרסיסים. מאחורי המראה השבורה, עמדו שרלין ובנג'מין,הם נראו מותשים וכועסים, "מה קורה,חבר'ה?" דרו החל לומר, אבל שם לב שהם עמדו שם, ללא תגובה, כמו פסלים.
"וואו." הוא אמר כשכמעט הותקף על ידי אחיו. הוא נפל על הדשא, שהפך למדרכה. המדרכה הייתה בצומת בעלת שלושה כיווני נסיעה שהפרידו בין כל אחד מהם, כל אחד עמד על מדרכה של מסלול אחד. הכביש היה שומם, אך כשניסה להגיע אל אחיו או אחותו, הוא מצא את עצמו כמעט נדרס. פתאום הוא ראה את שניהם מתרחקים בדרכים נפרדות. הוא ניסה להגיד להם שהוא בא אבל לשווא, הם כבר נעלמו מהאופק.
…
דרו התעורר בבהלה, הוא מצא את עצמו בחדרו,לבד, ' כמה צפוי' חשב, וקם מהמיטה. הוא לא הפסיק לחשוב על המקרה שקרה. 'זה היה חלום?' החלום היה נראה לו מציאותי, שויולט באמת הייתה איתו בחדר. הוא ירד לקומה הראשונה, וסידר פעם אחרונה את מדיו וחיפש נערה מסוימת עם שיער שטני, אולי היא תוכל לעזור לו.
"שרלין?" הוא קרא כשמצא אותה משוטטת בין המסדרונות. היא הסתובבה אליו ובאה לקראתו.
"בדיוק בזמן, צריך ללכת לכיתה." אמרה שרלין, "לא רגע! אני צריך עזרה, אני אוביל אותך לכיתה, רק תקשיבי שנייה."
"מה אתה רוצה?" שאלה, כשנכנסו לכיתה.
הוא סיפר לה על החלום, על העץ עם הפירות, הכביש והמראה. הוא לא סיפר לה על ויולט ולא סיפר לה על תיאור האנשים שהופיעו בראי ועל הדמיון ביניהם לבין דרו.
"אז זה בעצם, אלו רמזים למשהו?" שאלה שרלין.
"אני חושב שכן. את לא חושבת שזה מוזר שתמיד היו שלושה מכל דבר?" אמר דרו.
"אני אחשוב על זה." אמרה שרלין. נשמע הצלצול וכל התלמידים נכנסו לכיתה.
…
שרלין לא הפסיקה לחשוב על מה שדרו סיפר לה. 'זה נשמע לא הגיוני, פירות,עץ וכביש?יש מצב שהתת מודע שלו התחרפן.' היא ניסתה למצוא פתרון,או לפחות הגיון, אם יש בכלל הגיון.
…
השיעור הלך נורמלי יותר ממה שדרו ציפה. הוא יצא מחוץ לכיתה לכיוון חדר האוכל, הוא הסתכל סביבו, תוהה אם ישב לבד או אם הביתן שלו.
"היי דרו!" הוא שמע קול נשי מוכר. הוא הסתובב, הייתה זו ויולט, הפעם היא חייכה את חיוכה הגדול ואספה את שיערה הג'ינג'י.
"היי," הוא ענה.
"איך היה השיעור הראשון?"
"טוב שעבר." הוא אמר, והיא צחקה.
"אז אתה בטנקרס! מזל טוב, זה לא ביתן נוראי."
"מישהו הצטרף אליכם?"
"האמת שכן, מישהו שקוראים לו המר, אבל הוא לא נראה חברותי כל כך." היא אמרה. הוא נזכר במחזה של המר עם הסכין סביב הספריה.
"דיברת איתו?" הוא שאל.
"קצת, הוא די סגור."
"יופי. אין לי זיכרון טוב ממנו."
"ולמה בדיוק?"
הוא סיפר לה על האתגר, ועל כך שהם התחמקו מהמר עם הסכין.
"זה קשה, אבל כמו שאומרים, לא שופטים אדם לפי מעשה אחד שעשה." אמרה ויולט.
"ויולט, את באה?" אמר קול מוכר מאחוריו,היה זה המר בעצמו.
"כן, אתה רוצה להצטרף אלינו?"שאלה ויולט את דרו. הוא לא ידע מה לענות, הרי ויולט היא אדם נחמד, אבל המר הלחיץ אותו, אז הוא ענה במהירות, "טוב שיהיה."
הם ישבו בשולחן נידח עם שני מתבגרים אחרים, הנראים באותו גיל,בן ובת. גם היה להם את אותו תג, שהיה עליו כוכב מחומש גדול וסביבו עוד כמה כוכבים. ההבדל היחיד ביניהם היה השיער, לבן היה שיער שחור קצר עם גוונים אדומים ואילו לבת היה שיער ארוך ואדום כורד (כמו ורד).
"אתה חייב להיות דרו!" אמרה הנערה בהתלהבות, דרו הביט בה במבט חסר ידע,
"איך את יודעת איך קוראים לי?" שאל.
"רובי חושבת שהיא יודעת הכול על כולם." אמר הנער.
"שתוק רייבן, מותר לי לעשות מה שמתחשק לי, אני הבכורה!"
"זה שקר, אני הבכור!"
"אתה רוצה שאני אוציא את תעודת הזהות שלי?!"
"אולי אני אוציא את שלי!"
"למה אני מסתובב איתם?" לחש המר לדרו, ושניהם ציחקקו. ויולט,לעומת זאת, גילגלה את עיניה אליהם, וצחקה עם המר ודרו.
בסופו של דבר, התאומים הלכו ודרו ישב יחד עם ויולט והמר.
"זה היה, משהו." אמרה ויולט.
"טוב זה יותר נורמלי ממה שקורה בחוץ, הומור תמיד עדיף על פני מלחמה." אמר דרו.
…
שרלין ישבה בשולחן הגדול בביתן,מנסה לחשוב על מה שדרו סיפר לה.
"בננה, אגס ותפוח." לחשה, אולי אם תגיד אותם, זה יעזור לפתרון.
"מה קרה, שיגעון הפירות?" היא שמעה קול מוכר. היא הסתובבה, היה זה אנדרו, הילד הקטן והמתנשא מהביתן שלה.
"מאוד מצחיק, האמת היא שזו חידה." אמרה שרלין.
היא הסבירה לו את החלום של דרו, אבל לא אמרה לו שזה חלום, אלא חידה ידידותית שנשאלה על ידי ילדה מכיתתה והיה ברצונה לגלות את התשובה. הוא הירהר מעט, ושיער (השערה).
"טוב, דבר ראשון, העץ הוא סימן שמסמל משפחה או קשר דם. הפירות יכולות להעיד על שוני. יכול להיות שהפירות מתקשרים לעץ וזה מעיד על שוני בין האנשים הקשורים בקשר דם. והמראה יכולה להעיד על זהותו האמיתית של האד. הכביש מראה דרכים שונות שאנשים בוחרים ללכת בהם."
לפתע, צץ לשרלין רעיון לפתרון. "יש לי רעיון! תודה על העזרה!" היא אמרה, היא רצה לכיוונו חיבקה אותו חזק ונישקה את הלחי הרכה שלו. היא מיד הרפתה ממנו והסמיקה מעט.היא ראתה את את לחיו של אנדרו מאדימות ושמעה אותו ממלמל, "אל תסמיק." מספר פעמים.
היא הלכה למחשב היחיד בביתן, היא ידעה מה לעשות.