לב פועם במלחמה כושלת – פרק 1 חלק 1

" הבית החל להישרף, עם כל המסוקים ששלחו את הפצצות. אוייבים, חשב דרו בן ה-12 בעודו מנסה לחלץ כמה שיותר דברים, את הזיכרונות שלו, את הדברים שיקרים לליבו ואת הדברים שהכריחו אותו לשמור.
'אמא! תצילי אותי!'אמרה אחותו בת ה-7, שרלין, בעודה מסתגרת בפינה ובוכה. אביו ג'רמי רץ אלייה ולקח אותה בזרועותיו, מכסה אותה , לפני שיהיה מאוחר והבית יתמוטט מעליהם.
אמו אמילי ואחיו,בנג'מין חיכו בחוץ , מתחבקים , כדי לשמור על החום. דרו לא הספיק לצאת, קירות הבית החלו ליפול לכיוונו, אך בסוף, הצליח הוא להחליק קדימה ולצאת מן הבית ובידו מזוןותמונות ישנות.
אביו שם את שרלין בידי דרו.
'ברחו ליערות! שם יהיה יותר בטוח, השומרים לא ירדפו אחריכם.' צעק אביו.
' אבל מה אם יתפסו אותנו?!האם הם…' אמר דרו אבל נקטע על ידי סטירת אביו.
' אתה צריך להתאפס בחור צעיר! אוליי אתה בן 12 אבל בשבילי אתה מנהיג המשפחה שאני ואמך לא פה. אני סומך עלייך.' אמר אביו ונתן את חרבו בידו השנייה.
הם החלו לרוץ ליערות והבית התמוטט מאחוריהם…”

המחשבה על השריפה עלתה לראשו של דרו כשראה את תמונת אביו, צוחק במדי הצבא השחוקים שלו. הוא התגעגע לבית, לריח הלחם שתמיד היה בבית, לחדרו ולהיות בשלום עם אחיו. הם רבו כמעט כל התקופה שהיוביער , אם לדייק הם היו שם כמע 6 שנים ביערות , מסתתרים מהשומרים שמסתובבים בעיירה, מחפשים חיילים, מעבידים אותם עד מותיהם המר.
" אני גווע!” אמר בנג'מין כשמכווץ את בטנו ועושה מבט כאילו עומד לשלוף סכין ולהרוג את עצמו. אוף, הלוואי והייתי כל יום בעיר ולא כאן, חשב דרו. אין להם אוכל ביער , כל ציום אחד מהם יוצא לצייד, והם מחממים מים בעזרת כלי העץ שהצליחו להוציא מביתם.
" בנג'י, תפסיק להתלונן, אתה לא הולך לצוד היום.” אמרה שרלין ובנג'מין גילגל את עיניו.
" טוב אני מודה גם אני רעבה, רק תנו לי להתארגן.” אמרה שרלין ולקחה את הפיגיון שלה.
אחרי כמה דקות שהיא הלכה , טוב, הם שמעו את הצרחה שלה מהדהדת ביערות. הם לקחו את החרבות , והלכו לבדוק מה קרה עם אחותם, לפתע , בא איש מאחרי דרו, תפס את ידיו וכיוון סכין אל צווארו.

אוייש, אני הולך להסתבך בצרות, חשב דרו , כשראה את אחיו ואת אחותו קשורים לעתים, עם פיות חסומים.