לאמא אין זמן – 1

בעוד שהיא מנצלת את הכסף כמיטב יכולתה על אוכל רב, לבוש הגון (לא רצוץ מדי) וטיפוח השכלת ילדיה- החל שינוי בעולם.
יותר ויותר אנשים החלו ליטול את זמנם ולהפקידו בעד כסף והדבר גרם לכאוס גמור במעמדות. מכיוון שההכנסה מינימום הממוצעת החדשה עמדה על מיליוני דולרים, ערך החפצים עלה. פעם, נברשת פשוטה שעלתה 12 דולר קפצה במחירה לפתח ל700 אלף. העולם הזדעזע ולבסוף יותר ויותר אנשים נכנעו למכור את זמנם.
האוכלוסייה החלשה בעיקרה הייתה זו שמכרה את זמנה, לכן הלכה והצטמטמה בחברה כי.. כמה שנים כבר אפשר למכור עד שאתה מת?
האוכלוסייה העשירה שמרה על גילה הצעיר. אנשים חיו 40 שנה יותר והמשיכו לנהל את משקם.
ביץ ממוצע היה לא פחות מארמון. בית עני היה נחשב ביתם של שירלי ובנה ג'רלי.
כאשר ג'רלי הגיע לגיל 12 הוא הבין שמשהו שונה במעמדו בין חברי הכיתה. כספו דל משלהם בעוד אימו מבוגרת שצריך לטפל בה בתמידות. ג'רלי, חסר שיקול הדעת, עשה את הטעות הכי גדולה של חייו…

"סינפקו," פנה לאחותו התאומה, "מאיזה גיל אפשר למכור זמן?" שאל אותה.
סינפקו כיווצה גבותיה וחשבה על הפרסומת האחרונה שדיברה על הפרויקט האכזר הנידון של ד"ר סיפלי. "בפרסומת האחרונה נאמר שאפשר מכל גיל ללא הגבלה." ענתה בביטחון.
"סינפקו.. בת כמה את? במדויק?" אמר ג'רלי וניגש למחשב בביתם. "מה אתה עושה?" שאלה ספק בחשש ספק בחוסר אמון כשראתה אותו משוטט באתר ההרשמה לפרויקט.
"אני רוצה לראות מה יקרה אם נמלא את הטופס. אולי הם יקשיבו לנו." הוא החל למלא את פרטיה של סינפקו, וזו התפרצה:"למה אתה כותב את זה?! ואם ייקחו לי את הזמן???"
"אל תדאגי," הניף ידו בביטול ואמר בלחש ספקן:"את באמת מאמינה שאם אני אכתוב את ההרשמה הם ישר יעשו את זה? הם צריכים קודם לבוא להכיר אותך, לראות אם את רוצה.. זה עסק רציני. הנה תראי!" תחת המשבצת בה נשאל ממלא הטופס כמה שנים מחייו ירצה למכור ענה ג'רלי "עד סוף שנותיה", ולפני שהספיקה לעצור בעדו שלח את הטופס.
"מה עשית?!" סינפקו זעקה. היא נלחמה בדמעותיה תוך כדי שאחיה החכם מסביר לה שזה בצחוק ושבחיים לא יעשו עם הטופס השטותי הזה כלום.

ירד הלילה. סינפקו הייתה בחדרה הורוד התקשתה לישון מתחת לשמיכתה. אמא שירלי ניגשה לחדר לבדוק האם כולם ישנים וכשראתה את ביתה מתכרבלת בפחד נתמלאה דאגה.
"מה קרה סינפקו?" שאלה ברכות תוך כדי ליטוף ראשה העדין.
אך היא לא ענתה. רק בכתה בזרועותיה.

השחר הפציח והגיע הזמן לארגן את הילדים ולשולחם לבית הספר. ג'רלי וסינפקו למדו בבית הספר הטוב ביותר במחוזם בוושינגטון: בית הספר הדמוקרטי על שם ד"ר סיפלי, כמובן.
היא נישקה את ילדיה לשלום כאשר ירדו ממכונית האלפא רומאו המשפחתית, והאם המשיכה לה למועדון הציור בו חשקה נפשה אשר נמצא לא יותר ממרחק חמש דקות מבית ספרם.

השעה הייתה 13:00 אחה"צ.
"שירלי!!!" זעקה נשמעה מפי המרכזנית של המועדון.
שירלי הסתובבה באמצע ציורה וראתה את פניה בעותות.
"סינפקו…" אבל מעבר למילה הזו, היה רק צליל חרישי. מין תו גבוה וצורם שרק היא שמעה.
היא הפילה את המכחול.