לאמא אין זמן – הקדמה

"אמא את פשוט תקועה בעבר שלך!" אמר ג'רלי וטרק את דלת הכניסה לחדרו.
"אתה מסרב להקשיב," היא מלמלה לעצמה. "ככה לא חיים."

למחרת קם ג'רלי מהמיטה בחצי כוח. שפשף את עיניו בדרך מטה במדרגות הזהובות. אמא שירלי כבר חיכתה לו למטה במטבחון הלבן עם שולחן ערוך ומעוטר. למרות ארוחת הבוקר הדשנה ג'רלי הביט בה בחוסר רצון. הוא התיישב על כיסאו הקבוע וחרק בהיצמדו לשולחן. אמא הביטה בו, בציפייה, "רק תכניס משהו לפה…" אמרה והושיטה לעברו סיר עם נתחי דג משובח וצלחת מלאה בחביתה עבה.
הוא הביט בצלחת בהתרסה ואמר:" מתי תביני שאת דופקת את כל מה שיש לנו?" והניף את ידיו בביטול. רעב היה לו, אך לא לאוכל.
"ג'רלי, המצב לא כזה גרוע.. אתה לא יודע איך פעם היינו…" אמא לא הספיקה לסיים את המשפט וג'רלי זעק:"די! מספיק עם זכרונות העבר המטופשים האלה אמא! את אף אחד זה לא מעניין! היום המצב שונה- היום בית כמו שלנו, אוכל כמו שלנו, ומעמד כמו שלנו שווה לכלום. את עוד לא קלטת איפה את חיה?!" עיניו התמלאו שטנה וידו רעדה על השולחן.
"ג'רלי, אתה עודך נער. בן 17.. בבקשה…" התחננה לפניו.
הוא צחק. "איך את יכולה להעז בכלל לשפוט אותי?" אמר בחצי חיוך מר. "את עשית בדיוק אותו דבר."
"ולכן אני מבינה על ליבך," השיבה לו. היה לה את חשבון הנפש הזה כבר זמן רב מדי בשביל שיוכל לדרוך על כאב טעויות עברה. "ומשום כך אני מפצירה בך למצוא מקור כסף אחר! אני מתנדבת לעזור לך אפילו!"
"תצאי מהסרט," כיווץ את ידו כאגרוף הלום, בניסיון להשתלט על זעמו הפנימי שלא יפרוץ מורידיו. "את אישה בת 94. במה תוכלי לעזור לי?"
גוש נתקע בגרונה. הרגשה עבה שכל הבית הזה- לא- כל העולם הזה, הולך לטימיון.

הכל התחיל כשד"ר סיפלי עלה לראשות מדינת ארה"ב בשנת 2056. ד"ר סיפלי שאף לעשות שלום בכל העולם ומתוך כך יצר הסכמים ללא עבר, וכל מדינה שניסתה להילחם בו- הפסידה לכוחו העצום. את רצונו לשלום היה מוכן לקיים אפילו בעבור מתן חיים, לכן לא חדל לאיים על הפצצות גרעיניות באיזורי הים התיכון אם לא יפתר הסכסוך. "הדמוקרטיה האולטימטיבית"- כך קרא לזה.
שירלי, צעירה בת 19 מישראל (שכיום בדמי ימיה נקראת ישראלסטין), חזתה מנגד עיניה בשידורי הסכמי השלום המאולצים בין ד"ר סיפלי לראש הממשלה הישראלי ולראשי ארגוני הטרור הפלסטינים. הישראלים ראו את רה"מ שלהם מיואש, והטרוריסטים ראו שניצחו, ולכן הישראלים עברו לגור במדינות אירופאיות או אמריקאיות (אוסטרליה הופצצה על ידי טעות של סיפלי ויש איסור ביטחוני להתקרב לאיזור רדיואקטיבי זה. לכן לא פנו לשם). ערבים המשיכו לשהות בישראלסטין עד שנת 2109 כאשר הרגישו דכדוך מארץ זרה להם ולא ענתה לציפיותיהם. כל שאיפותיהם הלאומיות התחלפו בשטנה לד"ר סיפלי בדיוק כפי ששאר העולם הפצוע שנא אותו.

שירלי עברה לגור עם משפחתה הנאמנה לד"ר סיפלי עד מאוד באיזור וושינגטון.
בשנת 2098 ד"ר סיפלי הציע לעולם מטבע סחר שהעולם לא ראה מימיו- הציע להם לסחור בזמן.
ד"ר סיפלי עבד על המיצג הזה כבר שנים רבות, והציג לאנשים אפשרות למכור משנייה עד סוף שנותיהם מחייהם כדי להרוויח מיליוני דולרים.
אנשים בהתחלה היו מאוד שמרנים ונזהרו לא ליפול בפח, ואז אחד התושבים מהאוכלוסייה החלשה מכר לד"ר סיפלי בעצמו 10 שנים מחייו בתמורה לכסף לדורות הבאים שלו.
אנשים תחילה גינו את המעשה, וכי איך אדם יכול להביא את עצמו לערש דווי בכזו קלות?! עד שלעוד אנשים הכסף קרץ.
שירלי, כבר בת 34 מאז הגירוש מישראלסטין- אישה נשואה עם בעל טוב ישראלי מגורש אף הוא ו2 תינוקות חייכנים אך בעוני מרוד.
שירלי לא רצתה שג'רלי וסינפקו הקטנים יכירו את החיים דרך עינים צרות כאלו. היא רצתה אופק רחב בשבילהם.. וכן. גם אם זה אומר להקריב מעצמה. הלכה היא לד"ר סיפלי ומכרה לתושב עשיר וידוע בציבור 5 שנים מחייה בתמורה ל40 מיליון דולר.

"חיתמי כאן," אמר התושב בזריזות שמא לא תתחרט. היא חתמה והכניסוה אל תוך ספסל לבן מכונס בעצמו מוקף זכוכית עגולה כמו כלוב אוגר. אמרו לה לשבת שם, אז היא פשוט ישבה. ליבה פעם בחוזקה ובצער. אך הנה. עשתה זאת. התהליך לא נמשך יותר מ4 שניות וחזרה מבוגרת ב5 שנים.
זה מדהים עד כמה שהיו התוצאות מדוייקות. תהליך החימצון המהיר בגוף הוליד קמטים זעירים ושיערות שיבה מבישות. אך לה זה לא הפריע. היא חזרה הבייתה עם בשורה טובה לבעלה.
עוז עמד מנגד לשירלי ולא הוציא הגה מפיו.
יום למחרת הוא עזב את הבית ושירלי הבינה שלא הבין לליבה.
וכך המשיכה לגדל את ילדיה בעצמה, מבוגרת ב5 שנים ממה שהיה צריך. אך הסיפור רק החל…