כשהחיים הם משחק מחשב… פרק 1

פרק ראשון
בבית משפחת לוי ההכנות היו בעיצומן, בגדים, ספרים, תמונות הכול נדחף בגסות אל מזוודות. מאי רכנה מעל מזוודתה ובדקה שלא שכחה כלום. הם היו אמורים לא לקחת חפצים כמו מברשות שיניים, בטענה שיספקו להם הכול שם. מאי כלל לא ידעה איפה ה"שם" הזה, היא רק ידעה שכולם חייבים ללכת ל"שם", ולהביא איתם כול דבר שיש לו ערך סנטימנטלי עבורם, תמונות, בובות, עט מזל, כול מיני דברים מטופשים שפורסים את כול חייך מולך. מאי מילאה את מזוודתה במחשב הנייד שלה, שעליו, אחרי תהליך ארוך במיוחד, שהו כול הקבצים החשובים שלה, כמה תמונות עם החברות ועם עדי, ועוד אין ספור תמונות של הבית, השכונה, בית הספר, כול המקומות שכנראה, לא תראה שוב לעולם. "את מתכוונת לסיים לארוז במילניום הקרוב?" שאלה עדי שבדיוק נכנסה לחדר, "לא די, אני מתכוונת להישאר כאן עוד מילניום ולהחליט האם לשרוף את כול התמונות שלך ולחסוך אותם מהעולם, או להיות חכמה ולשרוף אותך, מה את אומרת?" שאלה מאי בחיוך בעוד עדי מתנפלת עליה, "תיזהרי", היא הזהירה אותה בחיוך, "את עוד עלולה להשמיד מראה במקומי", אמרה עדי בחיוך, "טוב, כנראה שאת צודקת. המבצע הבא שלי צריך להיות גנבת משחת החצ'קונים שלך, ככה כבר לא תהי זהה לי", אמרה מאי וגיחכה בעוד עדי יוצאת מהחדר. מערכת היחסים של מאי ועדי התנהלה כך תמיד, הן יורדות אחת על השנייה אבל עמוק בפנים הם היו חברות טובות בנפש ובנשמה.
מאי סיימה לארוז בודקת בפעם האלף האם לא שכחה דבר. לבסוף היא סגרה את רוכסן המזוודה וגררה אותה למטה במדרגות, הגיע הזמן ללכת ל"שם".