כל העולם בחללית אחת (משחק כתיבה) פרק 2

התור לספינה היה ארוך אנשים דחפו והכו היה חם נורא וריחו החזק של הדם התנוסס באוויר פני היו מכוסות בפיסת בד מחולצה שלי, מסביב היה אפשר לראות חורבות של בנינים, מוכניות נטושות, עצים שרופים והמון גלי עשן סמיכים התפזרו באוויר מה שגרם לקושי בנשימה.
לפתע נשמע פיצוץ חזק שהוביל לפאניקה בקרב האנשים הם התחילו לדחוף ולרמוס אחד את השני בכדי להתרחק מהפיצוץ שאחריו נשמעו יריות, נדחפתי בעל כורחי
"תורן" שמעתי את קולה של סורה, הבטתי לאחור וראיתי אותה נמחצת בין ההמון מתחילה לאבד את נשימתה "סורה" צעקתי ושלחתי את ידי לכיוונה והיא שלחה את ידה לכיווני מתחתי את ידי כמה שיכולתי אצבעותינו נגעו אחד בשנייה ולבסוף תפסתי אותה ומשכתי אותה מחוץ להמון האנשים היא שאפה אוויר משתעלת מנסה להתאושש, רק לאחר שיצאנו החוצה יכולנו לראות איזה חמש אנשים מכוונים אילינו מעין רובה שפולט מימנו אור כחול כול אור כחול כזה שנוחת על המטרה יוצר פיצוץ גדול ומשאיר אחריו חור ענק על הרצפה. הרגשתי את ידה של סורה מוחצת את זרועי. "מי אלה ומה הם רוצים חשבתי לעצמי, טרוריסטים? מטורפים? שחקנים מסרט? אולי אנחנו במלחמה, אולי ככה מלחמה נראית הרי אף פעם לא השתתפתי באחת כזאת". החמש אנשים עמדו שם וירו לכול עבר ללא היסוס אנשים רצו על נפשם ונחתו על הרצפה דם נראה בכל הכיוונים. הכאב שחשתי בזרוע מאחיזתה של סורה גבר. רעש חזק נשמע מאחורינו לכיוון הספינה ורוח חזקה זרמה לכיוונו הרוח הייתה כול כך חזקה שהיא הצלחה להעיף את כל מי שהיה קרוב לספינה ומשב הרוח הגיעה אלינו והצליח להעיף אותנו מיד התכופפתי מכסה את סורה שגבי נגד הרוח, כשהרוח התחלשה התרוממתי ונכחתי לגלות הספינה נעלמה.
"לאאאא!!!!" צעקתי מושיט את היד לשמים.
"מה נעשה, אנחנו הולכים למות" בכתה סורה.
"זה לא הזמו לבכות" אמרתי "בואי נברח מפה" אמרתי מצביע על מבנה הרוס שהיה באזור, אחזתי בידה התחלתי לרוץ היא נעצרה הסתובבתי אליה בכדי להבין מה קרה. "רולי" היא אמרה מודאגת." אנחנו צריכים למצוא את רולי ".
"אנחנו נדאג לה אחר כך" אמרתי מושך אותה והיא עדין נעמדה בעקשנות "אנחנו חייבים להציל את רלי" אמרה בוכה.
"אל מה את מדברת, תראי" אמרתי לה שאני מסובב את ראשה לכיוון האנשים שנורו אחד אחד על ידי האנשים המוזרים האלה "את באמת חושבת שהיא בחיים" צעקתי "ללכת לשם זה התאבדות אני לא מוכן לסכן את החיים שלי , אני בסך הכול רק בן 16 יש לי את כול החיים שלי לפני אני לא אבזבז אותם בשביל משהי שממלא שונאת אותי ואחרי מה שעשתה לי ואיך שהיא התייחסה אלי עדיף שתמות, כן, כן שתמות" אמרתי והחלתי לצחוק כנראה שאבדתי את שפיותי.
מכה חזקה על לחי גרמה לצחוקי להפסק מיד וכעס הציף את כול גופי הבטתי בסורה עיינה נמלאו דמעות ומבטה הרצין "פחד! עלוב! פתטי!!!" סורה אמרה בזעקה ורצה לכיוון היריות.
"בסדר, בסדר אם את רוצה למות, תיהני לך!!!!" צעקתי בכעס.
והחלתי לרוץ לכיוון הבינין שברקע נשמעו רעש של יריות ומיד צעקות. "פתטי צעקתי לעצמי "נכון אני פתטי אני יודע את זה, ומה רע בזה הרי זה הדבר שאני הכי טוב בו" המשכתי לומר לעצמי בקול בעודי רץ בכול כוח לאחר שהרמתי את מבטי מצאתי את עצמי בין האנשים מחפש אחר סורה.
"סורה , סורה" צעקתי מצאתי אותה נעמדת. "מה קרה?" קרבתי אליה ומתחתי נשכבה נערה בערך בגילנו הייתה זאת לורה חברת כיתה משכתי את ידה בלי לומר מילה ליראות אחת מכיתתנו שכובה ללא רוח חיים הגבירה את הלחץ, מבין האנשים מצאנו את רפאל ורלי מחלצים את דרכם מאנשים. "רפאל, לכאן צעקתי מסמן לו אל הבינין, רפאל הנהן והרים את רלי על גבו, תפסתי את ידה של סורה וארבעתנו החלנו לרוץ. שהגענו לבניין התיישבו שם מנסים להסדיר את נשימתנו.
שקט אף אחד לא אמר מילה מדי פעם נשמה פליטת זעקה שנשמעה צעקות המבשרות על סוף החיים.
אחרי כמה דקות נשמע שקט אף לא ירייה וגם לא צרחות הרמתי את ראשי והם כבר לא היו שם סימנתי להם שהשטח נקי.
"מה נעשה?" שאלה רלי אותי במבט המצפה לתשובה.
מה היא רוצה מימני אמרתי לעצמי מה היא חושבת שאני אמור לדעת, שיש לי תשובות לכול דבר הכעס התגבר ופחד השתלט עלי.
"בינתיים נמשיך פנימה" תוך הבינין היה גם כן הרוס התיישבנו באחד החללים שהיה כנראה חדר אירוח בעבר, כל אחד התיישב פינה אחרת מעכל את המצב בדרכו שלו.
לפתע נשמעו צעדים לכיווניו כולם התרוממו בבת אחת, בפתח עמד אותו אדם שירה לכול עבר הוא נעצר כשראה אותנו, הוא היה גבוה במיוחד לא בגודל של אדם נורמלי אילו הייתה תיקרה הוא בטוח היה שובר אותה ומגיע לקומה השנייה בגדיו היו קרועים באזור החזה כנראה ירייה שכוונה ללב הוא פריש מתוך החור ג'לי דביק וירקרק אחר החל לצרוח משהו בשפה לא ברורה וקרב אילינו אם יד מושטת קדימה עיניו היו גדולות ואדומות מיד כולם התרחקו לכיוון הקיר רחוק מימנו.
"אההה אההה" צווח היצור ואחר פלט משהו מפיו כמו רוק לכיווני ומיד התחמקתי מימנו הבטתי עליו ממוקד לראות אם הוא מתחנן עוד מהלך לא צפוי. "תורן" צעק לעברי רפאל "הרגל" הוסיף
הבטתי ברגל והאזור בו הוא ירק עלה עשן לבן ובור קטן מיד הזזתי את הרגל. " חומצה!? מה זה הדבר הזה, זה בכלל לא אנושי" צעקתי מבוהל.
היצור הזה החל לגולל את פיו שוב, הפעם כולם היו מוכנים ובשנייה שהוא כיוון לירוק יותר נכון לפלוט את החומצה ההיא קבוצה של חיילם נכנסה לבניין והחלה לרות מכול כיוון על היצור הזה. חייל עם מדים שחורים שכנראה היה הקפטן דווח "יש לנו כאן ראסיליון וארבע ניצולים". החייל עם המדים השחורים קרב אלי "יפה שרדתם ילד" אמר וטפח על כתפי בואו איתי אמר והלכנו אחריו בצייתנות מבטים ביצור שנשכב שם מבוסס בג'לי ירוק מכול כיוון.
יצאנו מחוץ לבניין ששם התייצבה חללית שהכילה מקום ל30 איש.
"לאן אתם לוקחים אותנו" שאלה רלי שהיא הולכת בקפיצות קטנות.
"לאקסודוס" אמר בחיוך.
החללית שוגרה במהירות האור לחלל ושם ראינו את אקסודוס. הקלה שררה בכולם.