כי אין לי סיכוי להצטרף לקומנדו-פרק 2

החדר היה ברובו חשוך, אך באמצע שלו היה שולחן, שמעליו נתלתה מנורה שזזה ימינה ושמאלה בקצב אחיד, משני צידי השולחן היו כיסאות אך הכיסא המרוחק ממני היה תפוס, בכיסא הזה ישב איש קירח לבוש בחליפה שחורה אשר עיין במסמכים כלשהם, כאשר נכנסתי פנימה הוא התחיל לדבר :"תשב בבקשה,קוראים לי קפטן רנגס, ואני אבחן אותך היום,תזכור שהמבחן הזה קובע כמעט את כול העתיד הצבאי שלך ולכן חשוב שלא תזלזל בו, שנתחיל?"את השאלה האחרונה הוא שאל בלגלוג, לגלוג שצוחק על מספר האפשרויות שעומדות לפניי, באותו הרגע עלתה לי המחשבה להגיד לאותו בחור: "לא תודה" ולצאת מהדלת כן זה נשמע פשוט אבל ידעתי שאם זה מה שאני אעשה, הוא ירה בי, ולכן התיישבתי על הכיסא מולו, נשמתי עמוק ואמרתי לו:"כן המפקד " הקפטן חייך, עיין במסמכיו, שלף אחד והתחיל להקריא/לדבר:
"אנחנו נתחיל בכמה שאלות בסיסיות ולאט לאט נעלה בקושי, שאלה ראשונה מה השם המלא שלך"
"אקסון רנדל " עניתי והוא רשם את זה בדף.
"תחביבים?"
חשבתי לרגע ועניתי :"ללמוד היסטוריה,לרוץ, לכתוב, לטייל בשכונה ולישון"
"איזה דרגה הייתה רוצה?"
"ואו זאת הייתה שאלה מאוד ישירה" חשבתי ומיד עניתי "כול דרגה פיקודית אני רוצה לפקד כדי…."
"שאלתי איזה דרגה, לא למה אתה רוצה אותה." הוא התבונן בי לדקה קצרה והמשיך" מה הייתה הדרגה של הבחור האחרון שיצאה מהחדר הזה, ומה היה צבע השיער של אותו הבחור?"
"אני מאמין… שדרגת לוטננט רביעי והוא היה גינגי "עניתי וניסיתי להבין איך יכול להיות ששאלה כזאת נמצאת בדף שהודפס לפני הרבה זמן.
"איך קראו לנער שמאחוריך?"
"נירון" "אוקי" חשבתי משהו מוזר קורה פה, ולפני שהספקתי לחשוב עוד משהו הכתה בי השאלה הבאה.
"איך אביך מת?"
,מכול השאלות בעולם, הם היו חייבים לבחור את השאלה הזאת, חשבתי ועצב החל להציף אותי, בלעתי את הרוק שלי ועניתי:" הוא נהרג בחזית מאש אויב בשעה שעזר ליחידה לסגת." עמדתי לבכות כמו שקורה לי כול פעם שמדברים על המשפחה שלי, אבא שלי מת בחזית ואמא שלי מתה זמן קצר לאחר מכן כאשר היא ילדה אותי ולכן אני לא מכיר, אותם המשפחה שגידלה אותי הייתה משפחה אומנה אך הנושא הזה גם כואב לדיבור ולכן אני לא ארחיב עליו .
"תודה שעניתה על השאלות, הדרגה נקבעת למעשה על פי החיים האישים שלך מאז שהייתה ילד קטן ועד לעכשיו, כול ההישגים שלך, כול הסודות שלך וכול השטויות שעשית נאספים ונהפכים לדרגה, לכן המבחן הזה לא אומר כלום" הוא צחק צחוק עמוק והמשיך "המבחן הזה הוא בעצם מין מבחן סרק, אתה מוכן לקבל את הדרגה שלך?" הוא שאל עם מבט רציני בעיניו.
"כן המפקד " עניתי לו אך הוא עצר אותי "אל תקרא לי המפקד הדרגה שלך יותר גבוהה משלי גנרל אקסון" הוא אמר והצדיע, באותו הרגע הלב שלי פעם בצורה מהירה מאוד "ג ג ג גנרל" שאלתי "כן המפקד, זאת הדרגה שקיבלת, בבקשה בוא לידי כדאי שאני אלביש לך את הדרגות החדשות שלך המפקד" הוא ענה והדליק את האור על ידי לחיצה על מתג נסתר, מאחוריו עמד חייל צעיר שהחזיק ביד אחת מגש כסף ובידו השנייה הצדיע, התקרבתי לקפטן והוא לקח משהו ממגש הכסף והצמיד אותו לכתף ימין שלי ולאחר מכן לכתף שמאל שלי "אלו הם שמונת הכוכבים הזהובים שלך ארבעה לכול כתף " הוא פנה שוב למגש והוציא מעין פיסת בד וחיבר אותה למדים שלבשתי "וזהו סמל הגנרל המתחיל, כוכב עם שני חרבות. ככה כולם יזהו אותך וידעו ולהצדיע לך" הוא לקח עוד פריט מהמגש ושם לי אותו על הראש "זה הפריט האחרון שנשאר, זהו כובע קצינים, עכשיו בבקשה צא מהדלת שימנית לדלת שנכנסת דרכה ותעשה את דרכך לכיוון המפקדה הראשית" הסתובבתי ועמדתי לפתוח את הדלת כשהוא אמר :"ובהצלחה גנרל"
פתחתי את הדלת ויצאתי החוצה