כוכב מתלקח – פרק א'

הכל היה חשוך.ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי.ואז, קרן אור. בהתחלה קטנה ואז מתחזקת.הכל היה מואר פתאום וידעתי מה לעשות.פשוט התעוררתי.והראש שלי נחבט בסורגי ברזל.הכאב העמום שהיתעורר בתוכי פגע בי בהפתעה וצרחת כאב נפלטה מבין שפתי. נזכרתי פתאום בלילה שעבר,היתה מסיבה בביתי ואז,הם באו,הפחד הגדול של אבי התגשם.הדיגרים הגיעו,היצורים השחורים ירוקים עם הטפרים האדומים והניבים הלבנים,הם חטפו אותי.מאותו רגע אני לא זוכר כלום.עכשיו כשאני מסתכל מסביבי אני רואה פסלי אריות עם אבני אודם במקום עינים ואני מיד מבין שהפסלים מדכאים את הכוחות שלי.הייתי בתא כלא באמצע שום מקום. משהו היתקרב אלי,זה היה דגרי אחד.העינים הצהובות שלו ננעצו בי,והרגשתי כאב חד במעלה גבי.הוא ליחשש אלי:"אין לך ססססיכויי נגד הצבא שלי,הרגנו את אביך,את אמך,את אחיך ועכשיו הגיע תורך,בקרוב מאוד נשמיד את כל שושלת צאוו".אני נעצתי בו את מבטי ואמרתי:"אתה רוצה אותי אז בוא תתפוס".ואז הוא אמר:"יש לך חוצפה גדולה מאוד ילד,בהיתחשב בעובדהשאנחנו עומדים להרוג אותך".ואז,התא היתפוצץ הדגרי מת ואני עדיין חי,במיוחד מכיון שאני זה שהשתמש בכוחות שלו כדי לפוצץ את התא.אני יודע שאמרתי שהתא דיכא לי את הכוחות אבל זה היה כוח חדש,אפילו אני הופתעתי לגלות את הכוח.וגם תא אחד דיגרי לא יכול לעצור ילד מבית משפחת צאוו."הגיע הזמן להרפתקה חדשה",זה בטח מה שג'פרי,חבר שלי היה אומר.