כוח על חלק 1 (מורכב מ2 חלקים)

קרלי ותום היו תאומים. הם אהבו אחד את השני יותר מכל. היה להם רק אבא, מכיוון שאמם נפטרה בלידתם. הם חיו בבית שליד האגם, ובקיץ כל יום הם היו הולכים לשחות בו. תום מאוד אהב להתרחץ באגם ולגלוש עליו. לעומת זאת, לקרלי הייתה בעיה עם האגם. היא גם אהבה להתרחץ בו, אבל כל פעם שנכנסה למים, ולו מעט, נוצר בה סוג של פחד. היא הייתה בכל זאת נכנסת לאגם, אבל היא אף פעם לא הטבילה את שיערה האדמוני.
יום אחד, כשסיימו לשחות באגם, הם נכנסו לביתם וישבו בחדר של קרלי, הם הסתכלו באלבום התמונות הישן, שם היו תמונות של אמם. גם תום וגם קרלי לא היו דומים בכלל לאביהם או לאמם.
אחרי זמן קצר אביהם, ג'ון, עמד מול הדלת ואפילו בלי שדפק בדלת והשמיע שום קול קרלי אמרה: "כנס אבא."
הוא נכנס וראה אותם מתבוננים באלבום. הוא נאנח ואמר: "ילדים, רוצים לעשות משהו?"
קרלי הסתכלה עליו ואמרה: "אבא אנחנו כבר לא ילדים!"
ואז תום הוסיף: "אנחנו כבר בני 15 אבא. ואם כבר מדברים על זה אבא…"
"כן, אבא אם כבר מדברים על זה…"
קרלי ותום לא למדו בבית הספר, הם למדו בבית עם מורה פרטית, אבל הם מאוד רצו ללכת לבית הספר.
ג'ון השיב: "תקשיבו, אתם לא יכולים להיות בבית הספר. אני מפחד עליכם."
"על מה אתה מפחד עלינו אבא? על מה?" שאלה קרלי.
ג'ון ידע על הכוחות המיוחדים שלהם. הוא פחד שיקרה מצב כזה שלקרלי ותום יהיו רגשות חזקים והם יסכנו את עצמם ואת שאר הילדים בבית הספר.
"זה לא משנה, יודעים משהו? אני אחשוב על זה." הוא שיקר.
כשעזב את החדר, קרלי אמרה לתום: "למה לדעתך אבא לא רוצה לתת לנו ללכת לבית הספר?"
"אני לא יודע. את רוצה לברר?"
"כן." היא השיבה בבהירות.
הם ירדו במדרגות בשקט בשקט, הם הציצו מבעד לקיר שהפריד בניהם ובין אביהם והקשיבו בשתיקה. אביהם הסתכל על תמונה של אמם, והתחיל לדבר: "אליזבת, אני לא יודע מה לעשות. הם גדלים כל כך מהר, הכוח שלהם מתגבר. הם כל כך רוצים חברה, אני לא חושב שאוכל להחזיק בהם ליותר מדי זמן. מה אני אמור לעשות? ועוד בלעדייך, שבגללם את לא פה, בגלל הכוח שלהם, ומיום ליום הכוחות שלהם רק גדלים."
קרלי ותום היו המומים. הם חזרו בשתיקה לחדרו של תום הפעם, סגרו את הדלת, והתחילו לדבר. תום אמר ראשון: "על מה הוא דיבר שם?"
"אני לא יודעת, אני מבולבלת בדיוק כמוך."
"יש לנו כוחות בכלל?"
"לא שמת לב? איך אתה גולש על המים?"
"ואיך כשאת מתעצבנת כל הנרות בשכונה דלקים?"
"אולי בגלל זה אבא לא נותן לנו ללכת לבית ספר."
"אנחנו חייבים לחקור את זה לעומק…"
ב-5 בבוקר ליום למחרת, הם ארזו תיק ויצאו מהבית בלי להעיר את אביהם דרך היציאה הסודית שלהם. הם הלכו העירה.
כשהגיעו לעיר, הם הלכו למוזיאון לחקר המדע.
הם נכנסו. הם התבוננו סביב. הכל היה כל כך גדול ורחב! לאחר הכניסה ניגש אליהם פרופסור עם חלוק לבן. הוא שאל אותם: "שלום ילדים, איך אוכל לעזור לכם היום?"
קרלי תמיד הייתה יותר אמיצה מתום. אז היא אמרה: "אנחנו מחפשים אם יש לכם חוקר בענייני מדע בדיוני. יש לכם כזה?"
המדען התרגש. הוא אמר בהתלהבות: "בטח בטח שיש לנו!!! זה החוקר ג'ונס! הוא מחכה כבר שנים במקום הזה לחקירה כזאת, לא היה לנו הצוות לב לפטר אותו.. הנה הוא בחדר הזה שרשום עליו 'אין כניסה'."
"תודה רבה פרופסור." השיבה קרלי, והם הלכו שניהם לדלת עם השלט הגדול 'אין כניסה'. הם שילבו ידיים, שניהם חששו להיכנס.
בלי שהם אפילו דפקו בדלת או עשו רחש כל שהוא הם שמעו מבפנים: "אתם יכולים להיכנס."
קרלי ותום הרגישו במקרה סוג של דז'ה וו. הם נכנסו וראו איש עם בגדים של צייד, זקן אפרורי, וכובע שכיסה את עיניו. הוא שאל: "מה אתם מחפשים?"
"חוקר. מדע בדיוני." ענה תום.
"אז נעים מאוד, אני ג'ונס."