יומנה של סוסה-פרק 1- נסיון

~אזהרה, את התסריט כתבו ילדות בנות אחת 10 והשניה 7 (אני ואחותי) ובה מופיעות שתיי הסדרות ששינו את חיי~
היום היה שקט וקר כרגיל, אני לא בטוחה שככה זה תמיד, אני רק בת שבוע, אחי התאום אוכל דשא והורי בצד השני של העדר ומתעלמים מזה שאנחנו כאן, הם אף פעם לא אהבו אותנו, הם נטשו אותנו כשנולדנו רק כי אנחנו נראים 'שונה' ו'מוזר' יחסית אליהם, פרוותם חומה ורעמתם שחורה אבל אני שחורה לגמרי ואחי בכלל לבן לגמריי אבל לכולנו יש שתיי דברים משותפים סמל של כתר על כתפנו הימנית ואף לבן (אצל אחי הוא אפור בהיר והכתר שחור), בזמן האחרון אני מרגישה צורך מוזר לרוץ אבל לא בכללי לכיוון אחד, ישר, שאלתי את מנהיג השבט שלנו קורצ'אק לאן זה והוא אמר שרחוק מאוד מכאו יש מקום שהקופים המוזרים קוראים לו 'ירדן' ואחריו יש מקום שהם קוראים לו 'ישראל', שמות מוזרים, דרך אגב, אני משבט סחלב לבן, שבט של סוסי פרא שנודד ממקום למקום עכשיו אנחנו במקום שהקופים המוזרים והקרחים קוראים לו 'רוסיה'. בוקר אחד לא הצלחתי להתנגד לדחף והתחלתי לרוץ לאותו כיוון, כל העדר שלנו בא אחריי וגם אחי רץ לידי, לאחר שבוע של נדידה הגענו למקום מדהים! הוא היה מלא דשא ירוק והים נראה מרחוק, החלטנו להשאר שם אבל זה לא הצליח להרבה זמן, הקופים הקרחים הגיעו לשם ולקחו אותנו בכח, ניסיתי להתנגד בכל כוחי אבל לא הצלחתי, הם גררו אותי בחבלים למקום גדול, מלא חול מוקף חומה, הם הפרידו אותי משאר העדר ושמו אותי בכלוב קטן
"וואו, איזה הולנדית יפה!" אחד מהם התכופף אליי, נשכתי את עפו והוא דימם
"היא עוד צעירה! נאלף אותה כשתהיה בוגרת, ביינתיים אני רוצה אותה בתא" הוא אמר כשרגליו הקידמיות על עפו, הן היו מוזרות, יצאו מהם ארבע דברים קצרים ומעורכים ועוד אחד יותר קצר
מהשאר, כך בנסיונות תקיפה שלי והתנגדות שלהם עברו להן שנתיים…