יומנה של ילדה טיפה שונה – פרק 6

לפי מה שג'ון אמר זה נישמע ממש נורא וכמובן ממש לא רציתי שיערכו בי אחד מהניסויים הללו.
ניסיתי לחשוב מחשבות חיוביות כמו שאולי הם יבטלו או ידחו את הניסויי אולי אני יצליח לברוח או שאולי ג'ון יציל אותי!!! לצערי אין סיכוי שזה יקרה אבל דבר אחד אני ידעתי, שמה שזה לא יהיה זה לא יהיה טוב.
ניסיתי לקשיב יותר למה שהאנשים בחלוקים אמרו ולפי מה ששמעתי הם רוצים להשתיל לי את "נסיוב חייל העל" (נסיוב שמעניק למשתמש בו זריזות על, כוח פיזי וחסינות)
בהתחלה זה נשמע טוב, הנסיוב, אבל הם גם אמרו שאם הניסוי יצליח ואשאר בחיים, אהיה בשליטתם המלאה. אבל לא הייתה לי ברירה. הייתי רק ילדה ולא יכלתי להתנגד להם. הם היו יותר חזקים ממני.
הם התכוונו להתחיל בניסוי אבל אז נשמעו רעשי ריצה במסדרון. פתאום נפתחה בסערה הדלת של החדר. עמד שם עוד אדם בחלוק מעבדה ואמר: "אנחנו מבטלים את הניסוי. כולכם לצאת מכאן".
כולם יצאו, ונשארנו רק אני והוא. בלי להוסיף אף מילה הוא התקרב לעברי, תפס בידי בחוזקה, ורץ כהוא גורר אותי אחריו. רצנו בין מסדרונות, עברנו דרך כל מיני חדרים, ולאחר זמן מה ניצבנו שנינו מול דלת ברזל גדולה. כהוא פתח את הדלת, ראיתי שהיא מובילה החוצה לרחוב. הוא הוביל אותי בריצה החוצה, תוך כדי שהוא אומר: "אל תדאגי, הכל יהיה בסדר, רק תשמרי על שקט". הוא לקח אותי לסמטה אפלה בין ביניינים ולפתע ראיתי ששערו השחור שינה את ציבעו לצבע חום. עוד לא קלטתי מה קורה וכבר עיניו החומות שינו את צבען לצבע ירוק. כך בשלבים המדען בחלוק הפך להיות…. "ג'ון!" קראתי בהפתעה. "כן, זה אני" הוא ענה לי. עכשיו זה רשמי, אני מאוהבת!
"לאן הולכים מכאן?" שאלתי אותו.
"אני לא יודע", הוא ענה לי. "עוד לא תכננתי הכל"
פתאום שמענו קולות של אנשים שצעקו לעברנו: "צאו משם!". אתם מוקפים!
ונגלו לעיניי עשרות חיילים חמושים שכיוונו את נשקם אל ג'ון ואלי.