יומנה של ילדה טיפה שונה – פרק 4

מאוד התאכזבתי שהתכנית נכשלה, חשבתי שלא נצא מכאן בחיים. חשבתי על כל מה שקרה בבית היתומים, על כל מה שעברתי בשנתיים האחרונות וכל המחשבות האלה דיכאו אותי עוד יותר. הסתכלתי אל המסדרון על האסירים האחרים וראיתי בקצה המסדרון הארוך והחשוך שכמה חילים של הי"הם לקחו את אחד האסירים בכוח מהתא והובילו אותו לתוך חדר נידח שהיה בקצה השני של המסדרון. שאלתי את ג'ון לאן לקחו אותו, " הי"הם לוקחים הרבה מוטנטים לבצע בהם ניסויים אכזריים כדי לחזק את המוטנטים" הוא ענה "הם רוצים ליצור מפלצת חזקה וקטלנית שתהיה בשליטתם. לצערי כל המוטנטים מתים מהניסויים האלה".
"זה נורא", עניתי לו. "אין מה לעשות" הוא אמר ושתק. המחשבות על הניסויים האלה זעזעו אותי והכניסו אלי רחמים. חשבתי על כל הסבל שניגרם למוטנטים שלקחו לניסויים. אבל אין לי זמן לרחמים, אני צריכה לחשוב איך לברוח. יום למחרת ב 6:00 התעוררתי מצעקות "קומו!, תתעוררו!, ידיים למלה!". כשפקחתי את העיניים ראיתי שלושה חילים של הי"הם. הם החזיקו את שתי ידיי בחוזקה ואמרו "את באה איתנו!"