יומן של גיבור על- 1 :)

שם: הארי בלוסום
גיל: חמש-עשרה
מצב: שורד (לפחות בינתיים)
תחביבים בזמני הפנוי: בעיקר לכסח לנבלי על את הצורה

כולם מכירים אותי בתור בן טיפש עשרה מתבודד ומוזר בשם הארי בלוסום, אבל אני היחיד שיודע שהארי הזה הוא למעשה גם גיבור העל הצעיר, הנועז, המבריק והנאה להפליא שמסתובב בעיר שלנו מלפני כמה חודשים ועונה לכינוי "בלייז".
הכוחות שלי הם כמו של כל גיבור על אקראי- חזק מאוד, מסוגל לעוף ויכול לירות פצצות אנרגיה מהידיים. ואם במקרה יהיה חדש בנוגע לכוח נוסף, אודיע לכם.
אז מה הקטע שלי בעצם? ככה, הכוחות שלי, וגם החליפה, מגיעים מכוכב שביט קוסמי שיום אחד נפל אל כדור הארץ.
כמובן שאני גיליתי אותו, ואימצתי אותו לחיקי בטוב לב גדול ובאהבה של אמא. ומה אתם יודעים? הוא מת עלי! הרי לא סתם הוא החליט לצ'פר אותי בכוחות על מגניבים ובחליפה שמתאימה לי כמו חוש עכביש לספיידרמן (אז אני מחליט לגוון, מה קרה?)
אבל אני סוטה מהנושא, בכל זאת מדובר בבלייז ולא באיש העכביש המפורסם, אך הפחות חשוב ומעניין בסיפור שלי. בדגש על שלי, כי אני הדמות הראשית, אני.
זו ההקדמה, ביום שישי רגוע אחד החלטתי לצאת עם הטלסקופ שלי לשדות הקרובים אלינו בשביל לצפות בכוכבים (עוד חנון שמתברר כגיבור על? אולי.) , וכשהגעתי לשם שמתי לב לכוכב נופל. בינתיים רגיל, נכון? אז זהו, שלא ממש.
הכוכב הנופל הזה די חדר את האטמוספרה והתרסק ממש כמה קילומטרים לידי, אז מטבעי הנערי המסוקרן מפלאי הטבע שלא קורים בכל שני וחמישי רצתי וחיפשתי את המקום שבו הוא נחת.
אחרי הליכה של זמן לא ידוע ומשוער הגעתי למקום שבו הוא נפל, וידעתי שזה המקום כי אני מאמין שלא סביר שיהיה מכתש ענק באמצע שדה. בכל מקרה, קפצתי לתוך המכתש והחלטתי להביט בפלא מקרוב.
הכוכב הנופל המוזר היה ממש… מוזר. בצבע זהוב צהבהב וגם תכול בקצוות. מפתיע וטיפה אירוני אפשר לומר שהוא היה יהלום צבעוני בצורה של כוכב מתומן.
פשטתי את החולצה הארוכה הדקה שלי ואספתי אותו איתה.
תמיד תזכרו- אסור להרים חפצים חשודים בידיים חשופות!
למען האמת, אסור להרים חפצים חשודים בכלל. אז לא משנה מה קורה, אל תנסו לחקות אותי. אלא אם כן גם אתם פגשתם בגורלכם המתמזל ומצאתם כוכב שביט קוסמי בעל כוחות על מסתוריים מלחיצים אבל מגניבים להפליא.
אבל אם לא- אל תחקו אותי! אני לא דוגמא טובה לכלום!
אחר כך כשחזרתי הביתה בחנתי מקרוב את הכוכב המוזר הזה.
ציפיתי שיהיה כמעט רותח, הרי הוא בכל זאת חדר לאטמוספרה במהירות שיא, ובסיטואציה הזאת ברוב המקרים האסטרואידים נשרפים בקלות מבלי הזדמנות לומר שלום לקרקע, אבל הוא לא היה חם, ואני אפילו יכול לומר שהוא היה טיפה קריר.
אני לא יודע מה בדיוק עבר עלי שהחלטתי להצמיד את הדבר הזה לחזה שלי, אבל מהרגע שזה קרה כאילו נכנסתי לתוך עולם אחר לגמרי.
מכירים את התחושה הזאת שאתם ברכבת הרים, ויש לכם תחושה מרגשת כזאת בלב ממש רגע לפני שהיא צונחת מהמסילה למעטה ומשאירה אתכם עם הרגשה מפחידה אבל טובה כזאת? זו בדיוק ההרגשה שהייתה לי.