חרב הטוראן: פרולוג (חלק 2)

"לא עכשיו…", השבתי בהתרסה והסתובבתי במהירות שמאלה. כעת שכבתי על בטני. קיפלתי את רגלי במהירות וזינקתי נואשות לעבר חרבי שמרחק של 10 מטרים הפריד בינה וביני. שמעתי את האן מקלל מאחורי. מגפיו הלמו על רצפת האבן עם כל צעד. סגרתי את הפער ביני ובין החרב וקפצתי בייאוש לעבר החרב. אצבעותי מצאו את ניצב החרב והתהדקו סביבו. הצלפתי בהגנה לעבר האן כשאני עדיין שוכב על גבי. הספקתי לקלוט ניצנוץ אפרפר לפני שהחרבות התנגשו בקול דנדון מתכתי. חרבו של האן פיספסה את מטרתה וחרצה את הרצפה לצידי. הבטתי בחלחלה בחריץ שנפער במרצפת הלבנה אך מיד התעשתתי והתרוממתי על רגליי. התנשפתי במהירות והתרחקתי הצידה בכמה צעדים. עמדתי בעמידת קרב כאשר חרבי מגנה על פלג גופי העליון ורגלי השמאלית מאחורי, מוכנה לנסיגה. הרפתי מעמידת הקרב והפנתי את הלהב כלפי הרצפה :"אני לא רוצה להילחם איתך!" הזהרתי בתקווה שלא אצטרך לפצוע אותו. או יותר גרוע, שאני אפצע. "אני משתוקק לכך…" ענה בלחישה ארסית. לרגע דמיינתי את אישוניו הופכות לחריצים דקים אך כעבור מצמוץ מהיר הם חזרו להיות העיניים של האן, ירוק פראי. השתופפנו והחלנו לצעוד במעגל בגודל 2 מטרים כשכל אחד לא מתיק את מבטו מהשני. פסעתי בזהירות כשאני דרוך לכל מהלך של האן , את השקט שנוצר היה אפשר לחתוך בסכין. לבסוף האן עשה את המהלך הראשון. הוא הניף את חרבו במהלך שנקרא \"העוקץ\", כשחוד הלהב מופנה כלפי וידו השניה מאזנת את משקל גופו בשעה שזינק לעברי. התנשפתי בחדות אך למזלי קלטתי את התנועה מהר. ביצעתי הגנה אמצעית כאשר אני מעביר את ידי האוחזת בחרב בצורת מניפה. השניות נדמות בעיני כנצח וחיכיתי לתזמון טוב. האן מעד לפנים כשהוא עדיין מונע בכוח את התקפתו הכושלת. הסתובבתי חצי סיבוב ותקעתי את המרפק שלי בעורפו של האן. גופו של האן התקשח לרגע. הוא קרס ונחת על הרצפה בחבטה עמומה. שמטתי את החרב בבהלה ורצתי אל האן , ששכב בפישוט איברים על הרצפה. כרעתי לצידו ותפסתי את דש בגדו בשתי ידיי. "האן!" צעקתי בייאוש. טלטלתי את גופו בניסיון לגרום לו להתעורר. רכנתי קרוב יותר לעבר פניו ותרתי בעיניו הירוקות אחר ניצוץ כלשהו של חיים. "האן!!"
צרחתי ביגון כשההכרה הכתה בי במלוא עוצמתה. הרכנתי את ראשי והתחלתי להתייפח כשאני מבכה את גורלו המר של האן.
לפתע שיעול טילטל את גופו והוא החל לגרגר בקול חנוק. זרזיף דם החל לזרום מזווית פיו. התקרבתי אליו מיד בתקווה כשאני שואל בדאגה:"האן, אתה בסדר??"
שיעולו התגבר והוא סימן לי בעיניו להתקרב. התקרבתי עוד יותר כשאני מאזין בדריכות למוצא פיו.
"ב…" ניסה לומר אך רק עוד גרגור נשמע ופיו פלט עוד דם:"ברח!" בעבע בקושי מבין גרונו הפצוע. שיעולו נחלש עד שפסק והוא נדם כשעיניו מזוגגות. קילוח הדם שפרץ מגרונו התקטן לכדי זרזיף שפסק במהרה. הבטתי בקיפאון בגופתו של האן, עדיין נרעש מהמסר שהשאיר לי. מה הייתה כוונתו?
בבת אחת עיניו הפקוחות, שהיו ריקות מהבעה הוצרו כשצבען הופך שחור כמו הלילה.
פיו, שעד עתה היה פעור החל לנוע והוא התחיל לדבר בקול עמוק, לא הקול של האן.
"אני אורוטס. ואתה, גואל הסהר, נושא חרב הטוראן תמצא את מותך בזה הרגע, ובזאת השעה." רעם ,ועיניו התמקדו בתווי פני.
קימטתי את מצחי בבילבול. גואל הסהר הוא רק אגדה ותו לא. לא היה לי הרבה זמן להרהר בכך. באותו הרגע הוא קיפל את רגליו וטמע אותם בחזי. בכוח לא אנושי הוא יישר את רגליו והעיף אותי באוויר כשאני מנפנף בידיי בחוסר ישע. התכווצתי שבריר שניה לפני שהוטחתי בחוזקה בקיר החדר הנגדי. כל האוויר יצא מראותי בנשיפה אחת וקרסתי באנחת כאב על הרצפה. נקודות שחורות ריצרדו בזוויות עיני כשניסיתי להרים את ראשי. מבעד לעיני ראיתי את האן קם ונוטל את חרבי, שהייתה מונחת לצידו. הוא התקדם לעברי בצעדים שופעי בטחון כשהוא מניח לחרב להיגרר על הרצפה לצידו.
"קל מידי…" נהם כשהניף את החרב מעל ראשו כשאני שכוב בחוסר ישע למרגלותיו. בשארית ההכרה שנותרה בי הסתובבתי הצידה בשעה שהאן הנחית את החרב בכוח לא יאמן לעבר הנקודה בה הייתי לפני שניה. החרב שקעה ברצפת האבן עד חציה וסדקים החלו להתפשט מהנקודה בה הכתה החרב. התרוממתי בכבדות כשאני בקושי מייצב את עצמי. סחרחורת תקפה את גופי וידעתי שזה רק עינין של זמן עד שיפגע בי. נסוגתי כמה צעדים לאחור בכדי לצאת מטווח התקיפה של החרב. האן נהם בזעם והוציא באבחה אחת את החרב הנעוצה מתוך רצפת האבן. "זה הסוף שלך!!" שאג לעברי. עיניו נצצו באכזריות. הוא התקרב אלי בצעדים איטיים כשחיוך אפל נסוך על פניו, מגביר את חרדתי. עיני התערפלו וחישלתי את עצמי לקראת הבאות. האן הניף את חרבו וכל מראות ילדותי חלפו בשעטה מול עיני. לפתע ידעתי מה לעשות. הרגשתי כאילו נולדתי מחדש. כוח בלתי נראה השתלט עלי וברגע שהאן התקיף אותי בנסיון לכרות את צווארי התכופפתי וזינקתי לעבר בטנו החשופה. הוא נאנק כשכל האוויר יצא מראותיו. חרבי התעופפה מידו ונחתה במרחק ממנו. הדפתי אותו לרצפה כשאני מפעיל עליו את מלוא כובד משקלי . כל הכאבים שעטפו אותי מאז שהאן פצע אותי נעלמו, ומהפצע בידי השמאלית נותר צלקת דקה. התיישבתי על בטנו של האן וריתקתי אותו לרצפה. האן ניסה לשלוח אגרוף ללסתי אך צפיתי זאת מראש. עטפתי את אגרופו הקפוץ בשתי ידי וסובבתי את פרק ידו בכוח שמאלה. קול פצפוץ עצמות נשמע והאן צרח בכאב. לרגע ראיתי את עיניו חוזרות לצבען הטבעי אך לא יכלתי לעשות כלום. הרגשתי את הכוח גועש בעורקי ומנחה אותי הלאה. קמתי והרמתי בלי מאמץ את האן, כשאני אוחז בחוזקה בצווארונו. האן פרפר באוויר כשרגליו בוטשות באוויר הריק , מנסות למצוא אחיזה. לרגע קט ראיתי אימה משתקפת בעיניו של השחורות אך הן חזרו להיות אטומות . "מה עשית להאן??" צרחתי כשאני מטלטל אותו בזעם. "איפה הוא???" צרחתי יותר חזק.
"אני האן" לעג כשהוא מחייך בלגלוג. ידו הבריאה נשלחה בהבזק אל אחורי גבו ושלפה משם להב להטלה. לא הספקתי להגיב כאשר הוא נעץ את הסכין בשיפולי בטני. שמטתי מיד את האן והתקפלתי בכאב. האן נפל על הרצפה ומיד קם על רגליו. כרעתי בייסורים על הרצפה כשאני מצמיד את שתי ידי לפצעי ומנסה לעצור את שטף הדם. האן גיחך ממעל בבוז ושילב את ידיו. הכוח לא נטש אותי, הרגשתי אותו שוצף בעורקיי. אחזתי בידיים חלקלקות מדם בקצה הלהב שבצבץ מבטני ומשכתי בבת אחת. יללתי בכאב כשהרגשתי את הלהב קורע את דרכו החוצה. אך הכאב התפוגג תוך שניות אחדות לעקצוץ חלוש. העברתי את ידי על מקום הפציעה. מהפצע הפעור נותרה רק צלקת גבשושית. האן עדיין עמד מעלי כשהוא אינו מבחין שהוצאתי את הלהב. שלולית דם קטנה נקוותה לידי. התרוממתי בייסור מזוייף כשאני מסתיר את הלהב בכף ידי הימנית. האן צחק לנוכח מאמצי העלובים להשיב מלחמה אך אני במהירות שלחתי את ידי השמאלית ואחזתי בשריון העור כשאני מונע ממנו לזוז. קול פנימי צווח בתוכי לא לעשות זאת , אך הייתי שיכור מכוח. אחזתי בכוח עצום בלהב שניצבו החל להתעקם מאחיזתי האיתנה. ניפצתי את הלהב בכוח במרכז ליבו. הלהב חדר את מגן העור וננעץ בתוך לבו . פיו היה פעור באי אמון ובעיניו השחורות השתקפה אימה טהורה. דם החל לנבוע מחדש מפיו והוא השתנק כאשר הדם החל לחסום את דרכי נשימתו. ניצוצות החלו לרצד בקצה שדה ראייתי בזמן שהשקעתי את כוחי האחרון. עיוור מזעם ומכוח צרחתי וסובבתי את החרב ימינה. האן השתנק בפעם האחרונה וראשו נשמט ברפיון. הרפתי משיריון העור והאן צנח על הרצפה כשהוא חסר חיים. קפאתי במקומי. הכוח שהציף אותי החל לעזוב את גופי. בלעדי הכוח קרסתי על ברכי כשאני מביט באי אמון במעשה ידי. בידי הימנית עדיין היה קפוץ הלהב המגואל מדם. השלכתי אותו לצד השני של החדר. לא רציתי לראות את הלהב הזה יותר לעולם. ערפל החל לכסות את ראייתי ונפלתי על הרצפה כשמראה עיניו הריקות של האן מלווה אותי אל החשכה…

עריכה לשונית: תודה רבה ע-נ-ק-י-ת ל- יוליוס קיסר