חסר חשיבות כחרק
"האם תהית איך מרגיש חרק כשאתה מוחץ אותו?" שאל רובי בפתאומיות.
אייזיק הניח את מכשיר הטלפון שלו בצד והפנה את תשומת לבו אל רובי, "מה אמרת שם?" הוא שאל והסיט את מבטו אל עבר שותפו לדירה.
"שאלתי," אמר רובי בהטעמה, "האם תהית איך מרגיש חרק כאשר אתה מוחץ אותו למוות?"
"ובכן," הרהר אייזיק לעצמו, "מה יש לתהות?"
"איך הוא מרגיש…" רובי חזר על דבריו.
"מדוע שאחשוב על דבר מטופש שכזה?" אייזיק התרגז.
"ובכן," רובי ניסה להסביר את עצמו, "הנה החרק, מטפס לו על קיר הבית," רובי תיאר והוסיף תנועות ידיים שעזרו להמחיש את דבריו, "הוא נהנה משגרת יומו ללא שום הפרעה כשלפתע נוחתת עליו אחת הנעלים שלך והורגת אותו בלי שום סיבה." הוא הנחית את ידו האחת, שייצגה את הנעל, על ידו השנייה שייצגה את החרק בתנועה פתאומית ומהירה והביט באייזיק בהבעת פנים ששואלת: "הבנת?"
"בלי שום סיבה?" התקומם אייזיק על דברי שותפו, "איזה עניין היה לחרק הזה להיכנס לבית שלי מלכתחילה?!"
"לא היה לו שום עניין להיכנס לבית שלך…" הסכים רובי, "אבל האם זה מצדיק את רצח החרק?" הוא שאל בטון נוקב.
"אני אגיד לך מה מצדיק את רצח החרק," אמר אייזיק בחצי תרעומת, "העובדה שהוא רק חרק!"
"אתה רוצה לומר שהוא חסר חשיבות…" אמר רובי בחצי קביעה חצי שאלה.
"כן! בדיוק!" אייזיק כמעט קפץ משמחה על כך שרובי הבין את דבריו, אך שמחתו שככה לאחר שאלתו הבאה של רובי.
"ומה הופך אותו לחסר חשיבות?"
"העובדה שהוא חרק חסר שכל!" אייזיק סינן מבין שיניו.
"אז אתה רוצה לומר שבגלל שהשכל של החרק הוא חסר חשיבות לעומת השכל שלך, רצח שלו על ידך הוא דבר מוצדק." קבע רובי.
"ובכן… כן, פחות או יותר…" הסכים אייזיק, "כלומר, זהו יצור נחות והוא מפריע לי בענייני…" הוא הוסיף לאחר כמה רגעים של שתיקה.
"אז בעצם מה שאתה אומר זה שיצור נעלה יותר יכול להחליט לסיים את חייו של יצור נחות יותר באם היצור הנחות מהווה מטרד עבור היצור הנעלה…"
הפעם לאייזיק לקח זמן רב יותר לענות, "תראה," הוא אמר לאחר רגע של מחשבה, "זה לא כול-כך פשוט. כלומר, לא הייתי עושה את אותו הדבר לקוף, למרות שהוא נחות ממני."
"כמובן," ענה רובי, "הכול תלוי בכמותיות…"
"מה?" פלט אייזיק.
"ביחסיות אני מתכוון," הסביר רובי, "כלומר, הקוף חכם יותר מהחרק ולכן משמעותי יותר, אי לכך יידרש מטרד רב יותר מצדו בכדי להצדיק את הרצח שלו. האם אני צודק?"
אייזיק הרהר בדברים, "ובכן, כן. אם הקוף היה מאיים על חיי, אני מניח שהוא היה מהווה 'מטרד' מספיק גדול בכדי להצדיק את ה'רצח' שלו." הוא אמר תוך הדגשת המושגים עליהם רובי חזר ושנה.
"אז הכול תלוי ביחסיות, כמו שאמרתי." קבע רובי בטון נחרץ.
"אהיה חייב להסכים אתך בזה…" אייזיק הודה בכניעתו להיגיון של רובי.
"אם כך," אמר רובי בחשש מה, "האם יצור נעלה בהרבה מאדם יוכל לקחת לעצמו את החופש לסיים את חייו של אדם מסוים, באם אותו אדם יהווה מטרד עבורו? כמובן, כשהיחסיות המתאימה קיימת."
"תגדיר נעלה מאדם…" אמר אייזיק.
השעה כבר החלה להתאחר והשמש השוקעת צבעה את השמים באור אדמדם ואחרון ממקומה מעבר לעננים. רובי קם על רגליו וניגש להדליק את האור בחדר. שרירי הרגליים הגמישים והאלסטיים שלו גרמו לו לזנק ברגע מהספה שעליה ישב. הוא ניגש אל קצה החדר והסיט בעדינות את מתג האור. התאורה הפלורסנטית מילאה את החדר ובבואתו המשופמת וארוכת השיער של אייזיק השתקפה על חזהו המתכתי של רובי בעוד הרובוט חזר והתקרב לעברו של שותפו האנושי.
"ובכן, אתה הגדרת את הסטנדרטים של חשיבות, או נעלות בעצמך," אמר הרובוט, "הפרמטר היחיד שקבעת הוא רמת משכל. אתה רוצה שאשמיע לך את ההקלטה של דבריך?"
"לא, לא!" פלט אייזיק בבלבול, "אני יודע מה אמרתי, אבל זה לא כול-כך פשוט…"
"מדוע?" שאל רובי, "האם יש דבר שלא לקחתי בחשבון?"
"לא! זה לא זה…" אייזיק ניסה להסדיר את קו מחשבתו, "זה פשוט…" הוא הרהר, "אני לא יודע, טוב?!" הוא התרעם לפתע, "אבל, זה לא כול-כך פשוט!"
תגובות (15)
הו.. ממ… הא…
/O.O\
למה באמת להרוג חרקים? אין רחמים? :(
ודו-שייח מעניין בין השניים… (אני מניחה שגם אני התבלבלתי קצת כמו אייזיק…)
הנקודה היא לא רצח חרקים! (אני יודע שהבנת את זה…) הנקודה היא "היחסיות", האם היא קיימת כשמדובר בבני אדם מול יצור יותר נעלה? ואם לא – למה?
אני אשמח אם תשתפי אותי בדעתך… (זה נושא שמטריד אותי כבר המון זמן, אחרי שהרגתי נמלים שהפריעו לי במקלחת…)
מממ…
טוב, יש את ה'בריונות', ההצקות, זה גם מראה על אנשים 'שחושבים' שהם כויכול טובים יותר, עדיפים יותר על פני אנשים אחרים שחושבים שהם 'נעלים' מהם (וזה במידה ואכן הבנתי הכל..)
ו… (טוב אני מקסימום ימשיך את התגובה שלי אחר כך, כי כלום לא עולה לי עכשיו ואני צריכה ללכת)
זאת גם לא הנקודה שרציתי לדבר עליה או להראות בסיפור. מה שרציתי לדבר עליו הוא: שלך, בתור בן-אדם יש את הזכות להרוג נמלה (זכות שיש לך מעבר לכול ספק, בין אם במסגרת נורמה חברתית, בין אם כמעשה מוצדק מוסרית, בין מבחינה חוקית וכו'…)
השאלה היא: מה מקנה לך את הזכות להרוג נמלה?
התשובה שהצגתי בסיפור היא בקיצור: בגלל שאת נעלה ממנה והיא מפריעה לך.
מכאן עולה שאם יצור נחות מפריע ליצור נעלה, ליצור הנעלה יש זכות לסיים את קיימו של היצור הנחות.
ונשאלת השאלה: אם היה יצור נעלה מאדם (למשל: רובוט, או חייזר), האם הייתה ניתנת לו הזכות לסיים חיי אדם כאוות נפשו?
הו (טוב זה כן קצת דומה למה שאני אמרתי, מנק' מבט שלי..)
אני מניחה שאין לי תשובה. לכל אדם יש את הזכות לחיות, וכל אדם מעדיף לשמור על הזכות הזו, רק חבל שיש כאלה שמשתמשים בכך לרעה… (הורגים/פוגעים באחרים בגלל דברים כמו 'נעלה יותר' וכו'..)
יאו ספיר מזה צודקת!!
ודניאל אתה מדבר כמו בן אדם מבוגר עם 30 שנות לימוד ונסיון!!
מדהיםם
מיקוש, תודה. אני אפילו אוסיף סמיילים כדי להביע את הערכתי: ♥☺☻♥ (אני נשמע מזה חנון חחח)
וכן הדברים שהזכרתן הם דברים נכונים והכול… אבל הם כמעט ולא קשורים לסיפור בכלל, פשוט כי לאף אחד אין היום זכות מוצדקת להרוג בני אדם. (אולי אפשר לטעון שלרשות השופטת/מבצעת יש, אבל זה לא בגלל הנעלות שלהם בתור יצורי חיים… לא משנה!) אני העלתי את רעיון קיומם של יצורים ענקיים שמסתובבים ברחוב עם נעלי בית 100 טון ומועכים בני אדם בלי שום סיבה וכשאנחנו צועקים להם: "למה?!" הם פשוט אומרים: "כי אתם חרקים." ואולי לא נרגיש נעים כשהם יהרגו אותנו אבל ההיגיון ייתן שזו תהיה זכותם המלאה, בדיוק באותה מידה שזכותו המלאה של כול אדם להרוג את מה שנחשב כלפיו לנחות. דיברתי על יצורים שיש להם הזכות המוצדקת להרוג בני אדם, פשוט כי אנחנו כחרקים לעומתם, ככול הזכור לי, יצורים כאלה לא קיימים כיום…
קודם כל הכתיבה שלך מעולה.
אני חושבת, וזאת דעתי בלבד, שאין לאף יצור זכות מוצדקת להשמיד יצור אחר שמהווה מטרד, בין אם הוא נעלה או נחות ממנו. התפיסה הזאת אמנם נמצאת אצל רובינו, אבל היא שגויה. הנמלה סובלת בעת שמוחצים אותה. האדם סובל בעת שהורגים אותו.
אם כל בן אדם יעצור רגע לפני שהוא מוחץ את הנמלה (למרות שזה נשמע מגוחך), ויחשוב בשיא הרצינות על משפחתה של הנמלה, על הסבל שתרגיש, על חברותיה שיראו את גופתה לצידן, הוא לא יעשה זאת, בלי קשר לכך שהוא נעלה ממנה והיא נחותה ממנו.
היי, זה לא מגוחך :(
אני נגיד לא הורגת ישר חרקים, אני קודם מעיפה אותם בעדינות (כאילו ברצינות, אין עדינים ממני בבית) ואם הם חוזרים שוב אני פשוט לוקחת נייד ומוציאה אותם מעבר לדלת…
כן, רגישות יותר לבע"ח ~.~
אני שמחה שיש עוד כמוני ^^
אני מרגישה רע עם עצמי אם אני הורגת חרק
מוניקה, תודה רבה, וכן חשבתי גם על הרעיון שלך, אבל זו הסתכלות ילדותית ולא מציאותית, כלומר, אם וירוס יאיים להשמיד את גופו של אדם ובאפשרותנו יהיה להציל את האדם תוך הריגת הוירוס או לכול הפחות לנסות להציל את שניהם, אך כאשר סיכויי חייו של האדם יורדים בשני אחוזים, כול אדם רציונלי, בשביל שני האחוזים האלה, עדיין היה משמיד את הוירוס! למה? כי הוא חסר חשיבות ומהווה מטרד. הלוגיקה מאחורי הדבר ברורה מעבר לכול ספק, אין צורך להעמיד פני ילד תמים שחושב שכול היצורים שווים (לא ניסיתי להעליב אף-אחד, זה יוצא המון באתר הזה שמעליבים בטעות, אז אל תעלבו).
אחרי שהלוגיקה עומדת בעינה, נשאלת השאלה: האם ניתן להחיל את אותו ההיגיון גם כשהאדם מהווה מטרד עבור יצור נעלה בהרבה?
שורה תחתונה: תענו לי על השאלה הזאת: בואו נדמיין שיש אדם, שחדר (כמו וירוס) לגופו של סופר מגה בנאדם ענקי, אולטרה אינטליגנטי ונעלה שחי במשך מיליון שנה (שבבירור נעלה מהאדם, שנחשב כוירוס לעומתו) והרופאים מאיימים להרוג את האדם כדי להציל את היצור הנעלה יותר (ואין זמן, הוא הולך למות עוד שעה ולא יספיקו למצוא תרופה…) מה הייתם אומרים לרופאים כדי שיצילו את האדם?
שאלה: האם לאדם הזה (שחדר) יש משפחה וחברים שהוא רוצה לשמור עליהם? כמו שיש למגה בן אדם?
כן (או לא, אם את רוצה…)
טעיתי בשאלה.. אם אני לא טועה זה בעצם לא קשור לשאלה האמיתית, שהיא- מה נותן לנו את הזכות להרוג חרקים?
אין לנו זכות, אנחנו הורגים אותם כי אנחנו מרגישים שהם קטנים מאיתנו, אנחנו לא רוצים אותם ומחשיבים אותם כמטרד. כשאני חושבת על זה, זה בעצם שואה. אנחנו לא רוצים אותם, ולא נרצה אותם. מסכנים החרקים.. :( אבל אי אפשר לשלוט בזה כל-כך, זה גם יכול להיות קשור לאופי של הבן אדם, עצבני- כועס שהוא חרקים בדירתו, איך הם מעיזים?!, איש טבע- יחקור את החרקים, יכלא אותם בכלוב (לא פחות גרוע), סטרילית- תפחד ותצרח, שהיא תעז לגעת ביצור דוחה, כל-כך דוחה?!
אז בקיצר/לסיכום: האופי שלנו שלנו במה שאנחנו עושים או נעשה, לפחות לדעתי…
אבל האין זה נכון שאנחנו נעלים מהם? והאין זה הופך את מטרותינו לחשובות מחייהם? בין אם זה לחקור אותם (ואל תזלזלי, זה דבר חשוב) בין אם זה סתם לרצות בית נקי מיצורים נושאי מחלות… נכון, לא כול דבר מצדיק הריגת חרקים, אבל במקרים מסוימים זה מוצדק… ובעצם, אני חושב שאותו היגיון בסופו של דבר יתקיים גם עם בני אדם ו"מגה בני אדם" (כמו שהועלת לתאר אותם) ולנו פשוט לא יהיה מה לומר בעניין (תיאורטית כמובן), פשוט כי בטבע יש זכות קדימה למין הנעלה יותר.