חיים חדשים-פרק 2
-בפרקים הקודמים-
. "אוקי רק, רק אל תבהלי טוב? אני עכשיו יסתובב אליך ואת תראי את הפנים שלי אבל אני מבקשת שלא תבהלי " האישה אמרה בקול מבוהל ולחוץ "בסדר" אמרתי 'להבהל? כאילו מה את הג'וקר? מה כבר כל כך מבהיל בפנים שלך?' חשבתי. היא הסתובבה אליי לאט לאט ואז ראיתי את זה…
-בפרק הזה-
העיניים שלה היו לבנות לגמרי, לא לבנות של עיוורון אלה לבנות זוהרות! הייתי בהלם "אוקי… רק…אל תבהלי" היא אמרה לי "את עיוורת?" שאלתי וניסיתי להסתיר את הבהלה שלי ללא הצלחה "אני לא עיוורת, נולדתי עם עיינים לבנות אבל אני רואה בדיוק כמוך, טוב… כמעט, אני גם רואה בחושך, אבל זה לא מה שחשוב עכשיו אני רוצה לשמוע עלייך" היא אמרה "ודרך אגב קוראים לי קרול" היא הוסיפה שאלתי מה היא רוצה לשמוע והיא אמרה שהיא רוצה לשמוע הכל עליי אז סיפרתי לה על האדון שלי שהיה מעביד אותי ואת שאר הילדים ועל כל האנשים שקנו אותי והחזירו ועל אח שלי זוס (קיצור של זאוס) שנשאר שם לבד. היא הקשיבה ולא הוציאה מילה ובלי ששמתי לב כבר הגיעה הערב והיא אמרה, "את בטח רעבה נכון? בואי נכין לנו משהו לאכול טוב?" אכלנו אורז וקציצות ומאיפה שאני באתי זה נחשב ארוחת מלכים אחרי האוכל היא קמה ואמרה, "בואי, אני אראה לך את החדר שלך" "חדר?" שאלתי, אף פעם לא היה לי חדר משלי תמיד הייתי ישנה על הרצפה או על מזרון שהיה מונח בקצה הבית. רק עכשיו שמתי לב שהבית שלה עצום! היה לה מסדרון ארוך ובו המון דלתות חומות שהשתלבו בצורה מושלמת עם הקירות הלבנים, הבית היה מצוחצח ומפואר מאוד ועל הרצפה היה פרקט חום ושטיחים אדומים מדהימים. קרול עצרה מול דלת אחת ופתחה אותה "מעכשיו זה יהיה החדר שלך" היא אמרה החדר היה גדול מאוד והייתה בו מיטה וחצי לבנה עם מצעים לבנים היה שם גם שולחן כתיבה חום מעץ ושטיח ממש יפה.
תגובות (0)