על ספינת האוויר (משחק כתיבה)- פרק ראשון

ניקו עמדה מול הראי בחדר השירותים הנעול והאפל שבקומה הרביעית. חדר השירותים כאן היה המלוכלך ביותר, ולכן גם הנטוש ביותר. היא הסתכלה על בבואתה במראה המלוכלכת ובתאורה החיוורת. מולה הביטה בה נערה בת חמש עשרה, עם עיניים קטנות ומלוכסנות המביעות אדישות תמידית, תכונה שהיא רכשה בעקבות התמקצעותה במשחקי הימורים, שיער שחור וישר שנח על גבה, פנים חיוורות מדי וגוף צנום. היא הורידה את עיניה למטה, ושם על הכיור נחו זוג מספריים כתומות וגדולות. היא נשמה עמוק והרימה אותן ביד אחת ובידה השנייה היא אספה את שיערה לקווצה אחת. היא כעסה על עצמה שלקח לה יותר מדי זמן לשכנע את עצמה לגזור אותו, אבל גם עכשיו, כשהמספריים היו כמה סנטימטרים מהשיער השחור העדין, היא היססה.
היא עצמה את עיניה והעבירה את קצות המספריים משני צדדי הקוקו המאולתר שלה. עכשיו הדבר היחיד שהיא צריך לעשות זה ללחוץ.
"זה בסך הכל שיער." היא מילמלה ואז פקחה את עיניה. בקלות היא יכלה לדמות את הדמות שנשקפה מולה לנער ולא לנערה. וזה בדיוק מה שהיא הייתה צריכה. ואז הידיים שלה נסגרו על הלהבים והשיער השחור צנח למטה חסר חיים. לקח לה כמה שניות להתרגל למראה, אבל היא הייתה מרוצה מעבודתה. היא גזרה עוד כמה קצוות סוררים וכשהייתה מרוצה לחלוטין מבבואתה היא הניחה את המספריים על הכיור. היא החליפה את הגופיה האדומה שלבשה בג'קט שחור, ואת הג'ינס הקצר מדי בג'ינס ארוך בצבע שחור. היא נעלה את הנעליים הצבאיות שהיו גדולות עליה בארבע מידות ביחד עם שלוש זוגות גרביים. נוח זה לא היה, אבל הכל כדי לשרת את המטרה. היא שטפה את ידיה ואז את פניה, והחליקה את שיערה בעזרת המים. היא ראתה כמה בנים הולכים עם תסרוקת כזאת. ואז היא פתחה את דלת השירותים ויצאה החוצה. הקומה הרביעית הייתה מלאה עד אפס מקום בנערים, ולא היה נראה שמישהו שם לב לנערה שנכנסה ויצאה נער. היא שמה את כובע הגרב האפור על ראשה והלכה אל כיוון המעליות. בדרכה חלפה על פני שולחנות עמוסים בנערים, וכמה מהם הנידו ראש לעברה כמו בברכת שלום קטנה. היא הנידה בחזרה. לא היו הרבה אנשים שלא הכירו אותה. היא הייתה אגדה. טובה במשחקי הימורים היא הייתה עוד לפני הפלישה, אבל אחרי כן היא נהייתה מקצוענית. הכי טובה שיכלה להיות. היא הייתה משחקת, מרוויחה, ואז נעלמת לדמותה השנייה. ניקו הייתה בו זמנית שחקן פוקר מוערך ונערה ביישנית שבה איש לא חשד. כשרק הגיעה היא ניסתה את מזלה בתור נערה במשחקי ההימורים, אך שאר השחקנים לעגו לה, ושניצחה אותם קראו לה רמאית ושקרנית. היא אימצה את דמות הנער בתוך שבועיים. אף אחד לא חשד שהיפנית הקטנה והביישנית שבקושי אומרת מילה למישהו היא בעצם מלך הפוקר. אף אחד לא חושד באסייתים.
היא הייתה בדרכה להתחיל את היום בקומת המסחר. היא נכנסה למעלית ולחצה על קומה שלישית. נערה נמוכה עם שיער כהה ומתולתל עמדה לצידה וציחקקה בביישנות כשניקו הסתכלה עליה. היא נאנחה בזעף. כנראה המוניטין המסתורי וכובע הגרב גרם לבנות להתנהג בטיפשות לידה.
המעלית נפתחה והיא צעדה בהחלטיות בתוך ההמולה כשבלי משים העוברים ושבים פינו לה מקום של כבוד בתוך הבלאגן. היא חייכה לעצמה. היא הלכה אל עבר שולחנות המהמרים שסביבם ראתה את אותם האנשים המוכרים, בתוספת לכמה חדשים. הם הרימו את ראשם כשהגיעה ובירכו אותה לשלום. היא התיישבה על אחד הכיסאות ושילבה את ידיה.
"מי זה אם לא היפני המפורסם? שמעתי עלייך עוד מהקצה השני של החללית." אמר אחד החדשים, בחור עם שיער אדום בוער ועיניים ירוקות זורחות. היא לא ראתה אותו מעולם. לא שזה לא היה עניין שבשגרה, כי זה כן, בחללית היו עשרה מליון אנשים ולא היה אפשר להכיר את כולם גם אם חיית נצח על ספינת האוויר והיא חיה שם רק שנה וחצי, אבל אם הא גר בקצה השני, למה הוא לא משחק שם? למה הוא הלך עד כאן כדי לשחק?
ניקו הינהנה פעם אחת, כאילו אומרת תודה אילמת.
"אני ג'אד." הושיט הנער יד גדולה ומחוספסת. ניקו היססה לרגע, אך הוציאה את ידה ולחצה את שלו פעם אחת. ידה הייתה קטנה ועדינה מדי וג'אד הסתכל עליה בגיחוך. "מהמר בעל ידי נסיכה? את זה לא שמעתי." הוא צחק וניקו הרימה גבה. אף אחד לא עושה ממנה צחוק. תכף הם יתחילו את המשחק והיא כבר תראה לג'ינג'י הזה למי שייכות ידי הנסיכה האלה.
איתם ישבו גם בארט וקים, שניים מהקבועים של פינת המהמרים. שני אחים שהיו גדולים וחזקים ובני שמונה עשרה, ודניאל, שהיה בגילה. בנוסף לג'אד היו שם עוד שניים שלא הכירה.
קים חילק את הקלפים והמשחק החל. ניקו התרכזה. היא הייתה בין הנערים העשירים יותר על ספינת האוויר אבל היום רק התחיל, והיא הימרה בזהירות. המשחק עבר בעצלתיים, ובשלב מסוים כולם יצאו חוץ מניקו וג'אד. היא התפלאה שהוא עוד לא פרש. המשחק היה אינטנסיבי ושאר הבנים היו מרותקים.
"מעלה לשבעים." ג'אד צימצם את עיניו.
ניקו השוותה, "מעלה לשמונים." היא הרימה גבה כמו קראת תיגר עליו.
"אול אין." ג'אד אמר וליקק את שפתיו, דוחף על עבר ראש הערמה בערך מאה חמישים חתיכות כסף. ניקו הופתעה אבל השתדלה לשמור על הבעתה אדישה.
"יש לך אומץ ג'ינג'י." חייך בארט.
כולם הסתכלו על ניקו בציפייה. היא העיפה עוד מבט בקלפים שלה ואז מבט בג'אד. הוא נראה נחוש. "משווה." היא אמרה והוא פער את עיניו בהלם. "תפתח." היא דרשה. הוא התעשת ופתח את הקלפים שלו באיטיות. היה לו סדרת פלאש. הוא הרים גבה והביט בה והיא ראתה חשש מסוים מבליח בעיניו הירוקות כדשא.
היא ליקקה את שפתיה וחשפה סטרייט פלאש. הבחורים סביבה פרצו במחיאות כפיים וקריאות אהדה וניקו חייכה וגרפה את הכסף לכיוונה, והפילה את כולו אל השק האפור שהחזיקה לצידה. ג'אד שמט את כתפיו. היא מאוד קיוותה שזה לא באמת היה כל חתיכות הכסף שיש לו, אבל גם אם כן זה המשחק והוא בחר לשחק בו.
"אתה לא יכול לנצח את מלך הפוקר, ג'ינג'י. אבל משחק טוב, משחק טוב." קים צחק וגרף את הקלפים. ג'אד קם וגם ניקו. היא הושיטה את ידה. הוא הביט בה בהתחלה בהסתייגות, אך הושיט את ידו ולחץ אותה. הוא הינהן לעבר שאר הנערים, ואז עזב את השולחן ועבר לשולחן אחר.