התוכנית להגנת העולם(פרק 1)

אני בטוחה שלכל אחד יש את הסיפור שלו של מה הוא עשה ואיפה הוא היה מתי שזה קרה, זה התחיל בהדרגה ואני בטוחה שהממשלה הסתירה מאתנו הרבה יותר ממה שידענו אז, זה הסיפור של המשפחה שלי בתוך הכאוס שנוצר.

זה מצחיק, אנחנו חיים את חיי היום יום שלנו, בלי לשים לב למה שקורה מסביבנו ולכל היופי שנקרא כדור הארץ, אנחנו גרים בו, הוא לא שלנו אבל אנחנו הורסים אותו, הוא רק בהשאלה אבל אנחנו מתנהגים כאילו הוא שלנו, כאילו אנחנו יצרנו אותו.
תמיד היה לי משהו לטבע, הערצתי אותו ואת הגודל שלו, החוזק שלו זה משהו שמבחינתי לפחות מטורף.
תחשבו על זה רגע.. איך שהוא מייצר מוות וגם חיים, מתחדש, משתנה אך כמו גלגל חוזר להיות כפי שהיה, נפצע אך יודע להחלים, אך בהתחלה מכיוון שגדלתי בבית שבו הכל סבב מסביב למחקרים ומדע, לא התעניינתי בו כל כך.
העדפתי להישאר בבועה משל עצמי עם החברות שלי, ללכת לים זה הדבר האהוב עלי ובזמני הפנוי הייתי מתנדבת במרפאת החיות שליד הבית שלי, תמיד רציתי כלב אך אימא שלי לא חיבבה חיות במיוחד ונשבעתי לעצמי שיום אחד כאשר אהיה מספיק גדולה אאמץ אחד.
אך יום אחד לקראת גיל 16 כאשר נכנסתי לחדר שלי והתחלתי להתארגן לצאת לים עם חברות, צצה לי על המסך שעל הקיר כתבה על ההרס של הטכנולוגיה על חיינו ואיך זה הולך להשפיע על העתיד.
בדרך כלל כתבות כאלה תמיד מתגנבות לי לרשת ואני לא פותחת אותן, אך הפעם הייתי עסוקה בללבוש את הבגד ים שזה צץ ונבהלתי מהרעש כי לילה לפני ראיתי סרט עם חברה אז הרעש היה חזק ונפלתי על הרצפה והחיישן נכנס לכתבה.
הצצתי לשנייה בכתבה כי חשבתי איך אני מכבה את זה עכשיו, ונכנסתי לשוק כזה שפשוט עמדתי שם עם חצי מכנס חצי גופיה, התמונה הייתה מזעזעת … מקום שפעם הלכתי אליו עם אימא ואבא כאילו נעלם, החיות נעלמו או מתו שם על הרצפה והיה כתוב "במדינה הזאת באירופה הטכנולוגיה החדשה של החברה שאתם כל כך מעריצים העלימה את הטבע".
גללתי בעזרת היד את הכתבה וראיתי שיש סרטון של אישה עומדת שם כנראה כתבת ונכנסתי אליו. " היום אני עומדת פה ואומרת לכם תתעוררו אנשים, אני בטוחה שהטכנולוגיה אשמה בזה , אבל רק בחלק, דבר כזה לא נראה לי טבעי".
הבנתי שזה ראיון עם אישה שגרה במקום וכנראה שהיא משוגעת אבל פתאום היצר שבי אל הטבע התעורר.
כעסתי, איך הם יכולים להרוס ככה את הבית שלנו.. זה לא שיהיה לנו מקום אחר לעבור אליו.
לא ממש התייחסתי למה שהיא אמרה בראיון אבל זה הדאיג אותי מאוד.
הלכתי לים עם חברות בכל מקרה, חזרתי והתקלחתי והרגשתי נורא עייפה והלכתי לישון כי מחר יש לי יום ארוך.
בלילה הרגשתי תזוזה לא מוסברת כמו פעימה כזו, קמתי מבולבלת וראיתי שהשעון מראה שהשעה שלוש בלילה והסתכלתי וראיתי שחשוך בחוץ, שמחתי לרגע ותכננתי לחזור לישון, הנחתי את הראש על הכרית ושמעתי את אמא שלי צועקת "קיארה קומי! את תפספסי את האוטובוס!".
הייתי מבולבלת, קמתי והסתכלתי על השעון ובאמת היה שבע בבוקר והיה אור בחוץ!, רצתי בכל בחדר כמו מטורפת כי היה לי בוחן בבוקר.
ירדתי למטה "קיארה מתוקה, מה קרה לך? את תמיד קמה מוקדם, תאכלי משהו".
הסתכלתי עליה, "אימא לא עכשיו , אין לי זמן והשעון כנראה נדפק בחדר שלי".
רצתי לאוטובוס ומזל שהחברות שלי עיכבו את סמי הנהג כי הוא היה בורח לי המניאק הזה.
הבוחן היה קליל יחסית אבל שמעתי כל הזמן רטט מהתיק שלי, אחרי הבוחן לקחתי את הפאלפון וראיתי 3 שיחות שלא נענו מאימא ואחת מאבא ו3 הודעות, "אימא דובה" -קיארה תתקשרי אלי כשתוכלי, "קיארה תעני בבקשה", "קיארה תבואי הביתה מיד אחרי הבוחן".
נבהלתי ממש,יצאתי למסדרון והתקשרתי אליה, "אימא מה קרה? הכל בסדר? למה אני צריכה להגיע הביתה?, הייתי מבוהלת קצת , "קיארה נסביר לך בבית אך משהו קרה".