השעון זמן
הוא היה מאחר לעבודה כמעט כל יום. והשעון המעורר לא עזר לו בכלל, הוא פשוט היה מכבה אותו וממשיך לישון. ואז מתעורר בלחץ מטורף עף מהחדר, נוחת במקרר, שופך לפה דגנים וחלב ובקושי מספיק לאוטובוס. יום אחד הבוס החליט שנמאס לו והזהיר אותו " פעם אחרונה שלך שומע?". הוא הבין שזהו, הוא חייב לעשות משהו, אבל מה?
אותו יום, גם היה לו יום עמוס בעבודה, עבודה בנקאית כלשהי עם אנשים מעצבנים, והוא יצא מהבנק שפוף ומלא ברחמים עצמיים והרגשת חוסר אונים. הוא החליט ללכת ברגל. בדרך הוא עבר ליד חנות שעונים, הוא נכנס למרות שלא ידע מה הוא ימצא שם, אבל החליט שזה המקום הכי טוב למצוא זמן. אחרי בערך שעה של בזבוז זמן כושל ומבטים נוקבים מהמוכרת אחרי ששאל אם יש להם שעון בפחות מ150 שקל, יצא מהחנות עוד יותר כפוף וקצת נבוך. מול החנות, הוא התיישב על קצה המדרכה והבחין, כי שעון יד מונח על הכביש. והוא היה יפה! כסוף, מבריק ומושך את העין. בלי לבדוק אם זה שייך למישהו או לחנות החליט לענוד אותו. השעון קם לתחייה!
ועטף את האיש בחליפה מברזל נוצצת וגמישה וכהרף עין האיש קפץ לאוויר ונחת על אחת המכוניות הנוסעות, הוא התחיל לרקוד במהירות בסגנון דיסקו וכל המכוניות נעצרו, אנשים יצאו מהמכוניות והתחילו לצעוק ולצפור. אבל זה לא הפריע לזמן שחזר על עצמו וגרם להם לעשות זאת שוב ושוב בזמן שהאיש רקד.
האיש לא חזר לביתו, אלא התייצב מול דלת הבנק. החליפת ברזל נעלמה אבל תשוקת הזמן לא. הוא הקדים ב13 שעות. הוא עמד שם כל הערב, לילה, בוקר עד שבשעה שמונה הגיע הבוס לפתוח את הבנק, והופתע, שלא להגיד הודהם ואפילו נבהל לראות אותו עומד שם עם חיוך להוט על הפנים ומברך אותו בבוקר טוב. אותו יום קצב העבודה של האיש היה אדיר ( לא נראה כמותו ). השעון תקתק וכל הלקוחות יצאו שמחים וכזאת פרודוקטיביות לא נראתה פה. הבוס סימן לו באצבעות "עבודה טובה" לפעמים. הימים חלפו ועברו במהירות בזק עד שיום אחד.. המשך יבוא..
בעצם למי יש זמן, ההמשך בא עכשיו,
יום אחד הגיע הזמן. האיש עלה על השולחן והתחיל לרקוד. כולם היו בשוק, הפילו מסמכים, מהדקים נפלו, עטים נפלו, אנשים החליקו, הלוח שנה נפל. ואז נפל שוב ושוב ושוב עד שנכנס הבוס, והכול נעצר. הבוס פתח את הדלת, לקח את האיש בשתי ידיו והעיף אותו מהבנק. האיש לא הוטרד כל כך,נעמד על המדרכה, העיף קצת לכלוך מהכתף, כיוון את השעון יד, נעטף בחליפת הברזל, ו בום !
הוא רץ והשאיר בום על קולי מאחוריו, הבנק נשאר מאחוריו. הוא פנה ביעף בין כל הרחובות בין מכוניות ואנשים והגיע כבר לקצה העיר. שהייתה רק נקודה מאחוריו, הוא ביער, העצים שורקים מאחוריו ועלים מתעופפים לכל עבר. הוא יודע שהגיע הזמן.
בכפר עזוב כלשהו הנמצא בג'ונגלים סבוכים, בבית העשוי קש, אמא מניקה תינוק בן יומו וגילה כמספר העגילים בפניה. לפתע היא שומעת את חברתה קוראת לה, או יותר נכון צועקת לה "הנבואה התגשמה! הגיע הזמן!
המשך יבוא..
תגובות (1)
סיפור מדהים