הרכבת מן העבר
זהו נסיוני הראשון לכתוב מדע־בדיוני, אשמח לכל תגובה.
"זה מוזר, פרופסור", קרא יוחאי בהתרגשות. "על־פי הרישומים, רכבת המשלוח 6521, מעולם לא הגיעה ליעדה!"
"כן, ידידי", ענה פרופסור שׁיוּביץ, "אכן, מוזר. כאילו בלעה אותה האדמה".
"הגרמנים היו מאוד מסודרים. לא ייתכן שקיים רישום אודות משלוח יוצא, אך לא קיים שום תיעוד מעבר לכך".
"היו כמה עדויות, חכה רגע, אבדוק במיקרופילם", את המשך המשפט אמר הפרופסור תוך נבירה בארגז התיעוד העיתונאי של אותה התקופה, "לכך שהרכבת פשוט נעלמה. כמובן שהיחס לאותן העדויות, או הנה זה, היה כמו היחס הרציונאלי שלנו לשיכורים שמדווחים על עב"מים".
גלגל המיקרופילם הורכב על המשקף, ועל המסך הופיעו סיפורי העדים.
"כמו חור שחור", פלט הסטודנט ספק לעצמו ספק אל הפרופסור.
"אבקש את סליחתך, יוחאי, אך אני היסטוריון, לא פיזיקאי".
***
"גבירותיי ורבותיי! רשמו לפניכם את התאריך. היום, הארבעה ביולי 2012, מתחילה ההיסטוריה להיכתב מחדש.
אאוריקה!!
"
במסיבת העיתונאים בסרן היתה המולה. לאחר למעלה מחמישים שנות חיפושים, מאיץ החלקיקים של סרן, הוכיח את קיומו של חלקיק היגס. אפילו פיטר היגס הקשיש בעצמו, נכח בטקס.
"לאחר שהאצנו חלקיק אלפא אל מעבר למהירות האור, הוא פיתח מסה של מאה שלושים ושלושה פרוטונים. איינשטיין טעה! ניתן לחצות את מהירות האור!"
"האם אין סכנה להיווצרות חור שחור?" צעק אחד העיתונאים, וגרם להתחדשות ההמולה.
"העובדה רבותיי, שאנו עומדים כאן ומציגים את התגלית, היא־היא ההוכחה לכך שלא נגרמה כל תקלה. לו חלילה היה נוצר חור שחור, לא היו כלל דיווחי חדשות על התקלה. כל כדור הארץ, ואף הירח, היו קורסים אל תוכו.
פרדוקס EPR", המשיך דובר צוות המאיץ, "הוא תאוריה של איינשטיין, פודולסקי ורוזן, המוכיח לכאורה את חוסר האפשרות לנוע בזמן. היום, הפרכנו את הפרדוקס. עם זאת, כפי שמסתמן כרגע, המסע בזמן אפשרי בכוון העתיד בלבד. במילים אחרות, ניתן לשלוח חומר בן זמננו אל העתיד, מבלי שיזדקן".
***
"בתזמון מדהים, מיד כשסיים משה את דבריו", המשיך פרופסור כץ מהחוג לחקר המקרא, בעיניים בורקות את השיעור, "פצתה האדמה את פיה, בלעה את קורח ואת כל עדתו, ללא השארת סימנים בשטח".
"אולי זה היה בולען?"
"אולי. הבעיה עם בולענים, שהם נפערים ונשארים. זה לא תואם את התיאור המקראי".
"נחטפו על־ידי חייזרים?"
"אתה באמת מצפה שאתייחס לכך ברצינות?"
"חור שחור".
"כן כן, כמו כולם, גם אני שמעתי על התגלית בסרן. הנזק של חור שחור לא משתקם בשניות".
***
כמדי יום ראשון, גם הפעם, התכונה ברציפי 'סובידור' היתה רבה. חיילים מיהרו לבסיסיהם, פקידים למשרדיהם, טֲיָּילים למחוז חפצם, ובני גיל הזהב לשְׁמַרְטֵף על נכדיהם.
כולם חיכו בדריכות, אך הרכבת בוששה להגיע.
"רעידת אדמה!!" נשמעה צעקה מאי שם, וזו אכן הורגשה.
דקות אחדות מאוחר יותר, התדהמה אחזה בכל בר־דעת. כמו בועת אויר, המשתחררת במים אל על – כל היקום המוכר התעוות לעין כל. כשהכל חזר לקדמותו, הופיעה על הרציף רכבת קיטור בעלת קרונות עץ.
***
"התעלומה הגדולה ביותר של מלחמת העולם השניה", בישרו בחדשות, "החלה לבוא היום על פתרונה. משלוח 6521, ועליו מאות יהודים, הופיע כבדרך נס בתחנת הרכבת 'סובידור'. מיטב המדענים, עדיין מנסים לעכל את היתּכנות הדבר".
תגובות (6)
נראה מעניין…
רואים שהשקעת מחשבה ומחקר כדי לבנות את העולם ואת חוקי המדע הבדיוניים. כל המצאה בדיונית שיש בה קצת אמת נהיית יותר אמינה ויותר מהנה לקריאה.
עוד לא ברור לי מי הם הדמויות הראשיות שלנו, ואיפה בדיוק הסיפור מתרחש, אבל אני מניח שזה בגלל שזה הפרק הראשון.
הקונספט נראה מבטיח (מסע בזמן זה תמיד כיף גדול) אבל כל עניין השואה קצת… לא יודע… מפריע. קצת קשה לערבב בראש נושא רציני כזה עם נושא קצת פחות רציני כמו מסע בזמן. אבל שוב- זה רק הפרק הראשון…
בהצלחה:)
אני מתחברת לתגובה מתחתיי (או מעליי, עוד לא מבינה את אופן הסדר הכרונולוגי של התגובות).
בתור סיפור מדע בדיוני, הכי חשוב שהוא מאופיין ב sense of wonder. ואת זה יש כאן מאוד.
אני מבינה שזה פרק ראשון מתוך סיפור ארוך. תיקח בחשבון שעצם אזכור האירועים ההיסטוריים השונים, יחייב אותך לפתח אותם כך שנגזר עליך לכתוב סיפור ארוך מאוד, רומן.
אני מתחברת לתגובה הקודמת מבחינת הפרוטגוניסט, גיבור הסיפור. אני מבינה שהוא עוד לא הופיע? זו בעצם הקדמה למה שעתיד לבוא?
אני חסידה גדולה של מדע בדיוני, וזה נראה מבטיח, קח בחשבון שזה צעד ראשון במסע ארוך.
אסף-
תודה רבה על התגובה המושקעת. למען האמת, השקעתי רבות בחקר המדעי, ובבניית חלקו הבדיוני. בניגוד לאלו, השקעתי פחות בבניית הסיפור.
גם לי עדיין אין מושג מי יהיו הדמויות הראשיות, או מהי השאלה המרכזית שאותה יש לפתור.
דווקא עניין הטרנספורט אמור להיות מהותי.
מתילדה-
ברוכה הבאה לאתר, ותודה רבה על תגובתך האיכותית.
כל האירועים המוזכרים, הם אכן חלק מתוכנית האב של הסיפור. אלא שאודות הסיפור עצמו טרם חשבתי לעומק.
זהו ממש לא רומן! אני לא מתחבר רגשית לסוגות סיפוריות אלו.
תודה רבה על העידוד, אנסה לחשוב על המשך. למרות זאת, רוב הסיכויים שזה יישאר כרעיון בלבד.
סליחה שאני מגיב רק עכשיו, אף שקראתי את הסיפור אחרי שפרסמת אותו…
1. נשמע מעניין מאוד ומסקרן ביותר! גם השאלה המדעית וגם המחשבה על אותם פליטים יהודיים שניצלו ומצאו את עצמם עשרות שנים אחרי זמנם. מצמרר.
2. אהבתי את השילוב של כמה תחומים לסיפור אחד – שואה, מדע ומקרא.
3. אצטער מאוד אם לא תמשיך את הסיפור, הוא יכול להיות מעניין מאוד, בייחוד תחת ידך. אולי תתפשר ותעניק לנו לפחות סיפור מקוצר בן כמה חלקים? בבקשה!
4. רק משום שאני יודע שאתה אוהב את ההערות הלשוניות, אציין כאן כמה הערות קטנוניות שכאלה:
א. אודות = קורות. בד"כ נכון לכתוב: על אודות. כמו: "על אודות האישה הכושית אשר לקח…". אבל בד"כ די לכתוב רק: "על".
ב. "תוך נבירה" – "תוך" נחשב ביטוי לא מדויק, שמקורו כנראה בטעות בביטוי: "תוך כדי דיבור". אפשר במקרה זה לכתוב: אגב נבירה, או: בעודו נובר, וכדומה…
ג. "כמובן שהיחס" – השי"ן מיותרת. או: "מובן שהיחס", או: "כמובן, היחס", או: "היחס כמובן…".
ד. "הנה זה" – עפ"י הכללים החדשים (יחסית) של האקדמיה, צריך להוסיף יו"ד: "הינה". וכך גם במילה: "היתה" – "הייתה".
התחלתי לכתוב משהו, אבל הוא מאוד ראשוני. קשה לי להבטיח סיפור מלא. החלק המדעי והבדיוני כבר הושלם, אלא שאין לי סיפור.
"על אודות", "אגב נבירה", "כמובן[,] היחס" – קיבלתי. תודה.
בעניין "הנה" ו"היתה" – התרגלתי לצורה מסויימת, כך שהאחרת צורמת לי למרות נכונותה. כדי לבדל בין "הינה (א-ל ישועתי)", לבין "(בוא) הנה" – הוספתי יו"ד, ועדיין אני מעדיף לנקד.
ברזל בברזל (או צבת בצבת).
מבין לליבך… אני הייתי באמצע קורס עריכת לשון כששינו את הכללים והייתי צריך ללמוד אותם מחדש… קשה וצורם בהתחלה, אבל מתרגלים (חוץ מצוהריים ומוחרת, שלעולם לא אוכל שלא להתכווץ כשאכתוב אותם כך לפי הכללים החדשים, אבל אני עורך במקצועי ומחוייב לכללים…)