העתיד-גרסה שנייה(מוקדש לליזה וריצ׳ל)
טיילור ישב מיואש על הרצפה כשהוא קבור תחת ערמת בגדים, וניסה לשכנע את עצמו שתחושת היאוש שמקננת במוחו מוטעת משורש נשמתה, אך לאחר קיפול של חולצה שלקח חמש דקות והתצאה המכוערת שנגלת לפניו, הוא פעל.
צליל ההודאה המיוחלת נשמע כמה שניות אחרי שנשלחה הודאת המצוקה.
אני בדרך אליך, היה כתוב.
טיילור נשם לרווחה וחילץ את עצמו מערמת הבגדים שהייתה מיועדת לחזור אחר כבוד לארון הריק ולהשתכן שם. הוא לא הבין מה היה הרעיון המטופש הזה לסדר את החדר? ועוד לבדו ללא ידע מקדים בקיפול בגדים והחזרת דברים למקומם וזאת משום שלא ידע את מקומם.
לוק הופיע בדלת, מבט נרגז בעייניו החומות, כשהוא מנסה לסדר את שערותיו הארוכות בגומייה שמצא בדרך.
הוא נעצר בדרמתיות בפתח החדר וסקר בעיניו את החדר ההפוך תוהה על קנקנו, טיילור לא הסיר ממנו את עיניו, המכנסיים היו היו צמודות ו… טיילור ניער את ראשו, זה לא ילך, ידע. גם אם כל המשטרה ההומוסקסואלית תכוון אליו אקדח, לוק לא ישכב איתו.
הוא פשוט לא היה מסוגל, טיילור ידע למה,
לוק היה סטרייט.
הם לא דיברו על זה מעולם, אבל טיילור ידע שלוק סובל. אם רק היה יכול לעזור לו, הוא שמע שבעבר רוב העולם היה סטרייט, היית קבוצה קטנה של הומוסקסואלים שנדחו על ידי החברה. טיילור לא היה מסוגל לדמיין את זה, עולם שבו המשטרה לא בודקת עם מי אתה מקיים יחסים, עולם שבו הוא הדחוי,
והטוב ביותר? עולם בו לוק לא היה צריך להעמיד פנים שהוא אוהב אותו.
לוק התכופף והרים את החולצה האחרונה בערמה "מה זה?" שאל, "זה נראה לך מקופל? עזוב" לוק פטר אותו, "אני אסדר. ואתה…" הוא חשב רגע.
"ואתה! שכב במיטה ואל תפריע" ציווה.
לא היה קל לטיילור לשמור על מחשבותיו כשלוק זז בזקיפות קומה, בביטחון מסיר את חולצתו כאשר החום החל מציק לו.
מעליהם הייתה מצלמה.
הרשויות התקינו אותה כדי לעקוב אחר מעשיהם ולבדוק כי אין לאיש מהם נטיות שונות מזו אשר הכתיבו. לוק לא ידע זאת, היה אסור שידע. אחרת היה מפסיק לבוא לכאן ואת זה טיילור לא היה מוכן לסבול.
כשהחדר נראה כמזמין להכנס אליו לאחר שלוש שעות, בהם ישן טיילור בשלווה.
נשכב לוק לצידו על הבטן והתלונן על כאבי גב.
טיילור לא בזבז זמן, הוא ניצל את ההזדמנות להרפות את שריריו של לוק להקשיב לקולות העונג שהשמייע בן זוגו.
הקולות עוררו אותו וטיילור נשך את שפתיו בריסון עצמי.
"טיי, לוק נאנק" ולא הוסיף. טיילור חשב שהוא יתחרפן בקרוב, עמוד לו כול כך הרבה זמן ולוק לא סייע עם קריאת שמו באופן מעורר יותר.
טיילור רכן לנשק אותו, שוכח כי כול גילוי חיבה מופרז מצידו גורם לניתוק ממושך אחר כך.
ברגע שטיילור כבר שכח את עצמו, נכנסו ליזה וריצ׳ל אחותו לחדר.
ידיהם היו שלובות והן התחכחו אחת בשניה באופן שגרם לו לקנא בכך שדבר כזה לעולם לא יקרא בינו ובין לוק.
לוק מיהר להתיישב מסיר במבוכה את ידיו מגבו,
טיילור שנא לראות אותן ביחד.
הן נפנפו בפרצופו את כול מה שלא היה לו, והכי הוא שנא, שהן הכאיבו ללוק.
לוק לא העז להעלות את זה, מחשש מהשילטונות אך טיילור לא היה צריך יותר מכמה דקות כדי לקלוט את המבט המיוסר שלוק שלך לליזה, את ההתעלמות המוחלטת שלה מימנו.
לפעמים היה רוצה לנער אותה, להגיד לה מה היא מפסידה, להראות לה מה נמצא מולה.
אך מה זה יעזור? הוא חשב במרירות, במקרא הטוב היא תסתלק ולא תראה את פרצופה בביתו לעולם, ובמקרא הגרוע טיילור לא היה מסוגל לחשוב על זה, במקרא הגרוע…
הוא יעמוד מול זכוכית שקופה בה, הוא יראה איך מחשמלים את התועבה,
אותו אהב.
תגובות (32)
עדיי אהבתי!!
אבל למי זה קשור?? *0*
ויישש חזרת ביזכותתיייייייייי נכון????
~תגידי שכןן~
~אני יודעת שבזכותי~
~אל תכחישיי~
~אני גם חמודה~
הכל בזכותך, אני מודה, ו… את גם חמודה.
רק כדי להוכיח לעצמי,
שאני יכולה לכתוב יותר טוב,
ממה שכתבתי לתחרות של רועי.
ייאיי בזכותייייייי
~מוציאה לשון לכולם~
ואת יכולה לכתוב טובב.
בעצם, מה יכולה??
את כותבת טובב!
ואפילו מושלםם!!!
עדי, את מוכשרת. כל כך מוכשרת.
ואני אשאל שוב- תשאילי לי מעט מכישרונך?
—
כמה טעויות טכניות:
*ממנו
*בשורות 29-30 (אני מקווה שספרתי נכון) היית צריכה לאחר המילה 'אתה' גרשיים. וכך גם בשורה שלושים לפני המילה 'ואתה'.
סליחה שאני קטנונית, הייתי חייבת.
הרעיון יפה מאוד, האמת שגם עמוק במיוחד. אני פחות כותבת על הנושא הזה אבל מאוד אוהבת לקרוא עליו. קראתי גם את גרסתך הקודמת ואהבתי.
מדרגת 5 (בפעם השנייה)!
אוהבת♥
חחח, מה הייתי עושה בלי הבעיות הטכניות האלה?
בלעדיהם אני לא אני.
ותודה רבה, אני רגשת מאוד מהדירוג
ומהתגובה ומ…
אבל…
זה טוב יותר מהקודם, נכון?
אני יודעת שאני ביקורתית מידי ושמה לב ל-י' הקטנה שתקועה באיזו מילה ומעירה על כך… אני מועדת לזה. זה האופי שלי, זה טוב באיזה שהוא מובן ><
אני לא אגיד שזה טוב יותר מהקודם משום ששניהם היו מרשימים באותה המידה. אין ספק שאהבתי אותם ואני פשוט לא מסוגלת לשפוט מי מהם יותר טוב.
ההרגשה שלך תגיד לך, לא אני.
מקרא=מקרה
מתחכחות=מתחככות
במשפט בו יש משפט רגיל ושאלה (דוגמה תבהיר את זה טוב יותר: "הוא לא הבין מה היה הרעיון המטופש הזה לסדר את החדר?") צריך להפריד את החלקים, או לבטל את השאלה.
1 – להפריד:
הוא לא הבין; מה היה הרעיון המטופש הזה לסדר את החדר?
2 – לבטל:
הוא לא הבין מה היה הרעיון המטופש הזה לסדר את החדר.
בנוסף, היו עוד כמה מקומות שהפיסוק בהם לא היה נכון.
כתבת "היו היו צמודות…"
הקטע הזה נורא עסק ב… חלק הגופני. המגע בין בני הזוג. פחות ברגש עמוק יותר כמו אהבה. לא בטוחה אם זה הפריע לי או לא.
הרעיון מעניין כמו מקודם, ואני מציעה לך להעמיד כל מיני דילמות שהיו נוצרות בעולם שכזה.
אני העבור ואתקן.(איך אני משלה את עצמי שאני מקבלת הערב את המחשב מאחותי)
דילמות נוספות?
אני חושבת שזה היה מתאים יותר לסיפור בהמשכים.
רגש ומיניות?
כל העניין זה לבטא את העובדה שאין לך יכולת להחליט למי אתה נמשך… לכן הקצנתי את זה. האהבה התבטאה בחוסר ההלשנה ובדאגה.
אני לא יודעת.
בואי ננסה:
1. אדם הומוסקסואל שנחשד בסטרייטיות ונאלץ להוכיח את חפותו.
2. אדם סטרייט שחושדים בבן זוגו ההומוסקסואל בסטרייטיות.
3. איך לעזאזל אנשים שם נולדים?
4. אם שמגלה שבנה סטרייט ומנסה להחזיר אותו למוטב.
5. איך בכלל הולך שם הקטע של הידידות. נניח בעולמנו הגיוני ששתי בנות ירכלו על בן חתיך. אבל איך זה הולך שם? שתי בנות מרכלות על בת אחרת? שני ידידים מתאהבים זה בזה? (כן, אפשר להבין שיש לי הרבה חברות שעסוקות בבנים. ייאי לי)
6. אם אנחנו כבר עם ידידים: בן ובת ידידים שאחד מהם מתאהב בבן\בת הזוג של האחר.
רבות מהתהיות מיוחסות לאחד המינים, אבל אפשר להשליך אותו על שניהם (נניח בדוגמה של האימא: לפעמים הדרך של האב להתמודד עם הבעיה תהיה מעניינת יותר משל האם).
כמו שאמרתי, זה חומר לסיפור בהמשכים.
אבל בעניין הילודה? כבר חשבתי על זה.
תרומות זרע פעם בשנה מכל גבר שעובר את גיל שש עשרה. לידה מכל אישה פעם בשבע שנים.
נשים פונדקאיות שנושאות עוברים של זוגות וכולי…
מה?
אבל אם מישהו רוצה ילדים בהפרשים אל של שבע שנים?
או פשוט לא רוצה ילדים?
מצד שני, מענים שם אנשים שהם סטרייטים, אז אני מניחה שההוגנות לא יותר מדי נחשבת…
אתה לא חייב לגדל את הילד, להפך אתה טורם אותו לזוגות שרוצים ילדים.
וחשיבה נכונה, העולם הזה משוגע.
*תורם
כן, הרי זו בדיוק הייתה המטרה.
לדעתי זה דווקא מעניין. את לא חייבת לקשר בין הפרקים – אלא פשוט שכל אלו יהיו תחת אותו הנושא. זה כמו הספר (אם את מכירה) "זה הסוף שלך!" (שמזכיר לי את השחקנית של אווטאר אנג במידה חשודה) שמורכב מסיפורים קצרים שכולם נבעו מאותו הרעיון.
ועדיין יוקי.
בהנחה שתוחלת החיים שלהם היא מאה ושש עשרה (בכל זאת, העתיד. ובכל זאת, עצלנות נטו שלי) יהיו לכל זכר כמאה ילדים! (מלבד שלו, כמובן)
רעיון טוב.
קטעים שלא קשורים אחד בשני נשמע כיף.
דאמטטט אני עצובה בשביל. שתייהםםםםם אוףףףףף זה עצוב לי אני לוקחת סיפורים קשה דאמטט תעשי לזה עוד פרקקקק בישביליייי:-) :-*
אני לא אדם חיובי זה יגמר במוות של לוק או טיילר, את לא באמת רוצה את זה? דבר שני, הסיכוי שאני אכתוב פרק שני הוא כמעט אפסי. אני כותבת סיפור מכיתה ו' ויש לו רק שמונה פרקים שאת רובם כתבתי השנה.
אבל אבל אל תהרגי את לוק התאהבתי בו אוףףף ואבל אבל זה ממש מעניין אני חייבת עוד פרק לפחות עוד פרק אחדד
אחמ לוק מפייבסוס אחמ
(בגלל זה?)
חחחחחחח לא זה לא בגלל. זההה אני לא אוהבת את לוק מפייבסוס (אל תהרגי אותי חחחחח) וחברה שלי ספרה. לי שחברה של בת דודה שלה הייתה במסעדה בספרד והיא פגשה שמה את אשטון והצטלמה איתו ודברה איתו והוא אמר שהוא יודע על המצב בארץ ושהוא תומך בנו ושהם באים לארץ שנה הבאה אעאעאעאעאעאע אני מתעלפתתתת
מוות=טרגדיה. תעשי את זה. קדימה.
הם באים לארץ שנה הבאה?!?!!?
אומייגאדדדד
זה לא רשמי עדיין -.-
כמו תמיד, את כותבת מדהים, וכמו תמיד, כמעט חצי סיפור אני לא מבינה…
תודה רבה.
למה את לא מבינה את מה שאני כותבת? :-(
אין אני מתה על הכתיבה שלך, תמיד מרגשת
נתיניתהההההההה
אשתייייייייייייי
נתיייי
תודה רבה, חמימה ומחמיאה בשפע.
אוי, את מתוקה.
זה מתוק כל כך.
לא הכי הבנתי שם כמה קטעים, אבל נראלי שהסברת כבר בתגובות אז אני אלך לקרוא.
את עדיין מתוקה.
חח תודה,
אלך לקרוא? את מה?
את ההסברים שנתת בתגובות.