העליונים | פרק 9

הוא עמד מול בר מואר שמעליו שלט ניאון שכמה מאותיותיו שבורות או לא עובדות שמרכיב את שם המקום "הבר של צ'ארלס". לפי המידע שהיה בידיו, לכאן הוא היה צריך להגיע.
" אז זה המקום?" מלמל לעצמו. "נחמד."
הוא נכנס בקול פעמון מצלצל ממעל הדלת החורקת, מטפטף ממעילו על רצפת העץ המלוכלכת. הוא שם את מעילו וכובעו על קולב שעמד לצד הדלת. הוא הסתכל על כל יושבי הבר- שני גברים מגודלים אשר היו לבושים באופן מוזנח למדי ושתתו שניהם את כוס הבירה החמישית שלהם, אישה אדמונית אשר עישנה סיגריה קטנה וארוכה והייתה לבושה בשמלה שחורה הנמצאת מתחת לגבול הטעם הטוב, בחורה צעירה שישבה על יד הדלפק אשר הייתה לבושה שחור ומאופרת בכבדות ושתתה דבר מה מספל לבן שהחזיקה בשתי ידיה, עובד הניקיון שישב על חבית ליד הדלפק ושיחק במשחק מרגיז בטלפון שלו, והברמנית שבינתיים ניקתה את הדלפק.
הוא ניגש לשבת על אחד מהכסאות הגבוהים הקרובים אליו. "כן, מה תרצה להזמין?" שאלה הברמנית בחיוך.
" אני צריך תשובה." ענה.
הברמנית הביטה עליו במבט מופתע. " תשובה למה?" היא שאלה.
" בקשר הבחור שמת כאן לפני שלושה ימים." אמר בהחלטיות. כל האנשים שהיו בבר הרימו את ראשם בבת אחת והביטו בו. הוא העיף בהם מבט חטוף והמשיך בדבריו. " הבחורה שעשתה את זה, לאן היא הלכה?"
" כמו שאמרתי לשוטרים, אני לא יודעת." ענתה באדישות והמשיכה לנקות את הדלפק והשתדלה לשמור על ריחוק ממנו. הבחורה הגותית בהתה לרגע בברמנית בחשדנות, והוא שם לב לכך.
" אני יודע שאת עזרת לה לברוח." הוא אמר. הברמנית הפסיקה את מעשיה ברגע אחד ונאנחה בשקט. " לאן היא הלכה?"
" אני רק נתתי לה כסף שיספיק לה בשביל לקנות כמה כרטיסי רכבת, זה הכל. אני לא יודעת לאן היא הלכה." ענתה הברמנית. " עכשיו אני מבקשת ממך ללכת מכאן."
הוא הסתכל שוב על הנוכחים במקום. כולם הסתכלו עליו במבטים חוששים.
כל אחד מהם ידע שבחורה שהרגה את האיש הזה, עשתה זאת באמצעות נגיעה קטנה ופשוטה.
הוא קם מכסאו ויצא מהדלת, לא לפני שלבש שנית את מעילו וחבש את כובעו. הוא המשיך ללכת, הוא לא ידע לאן, אבל הוא היה חייב למצוא אותה.
הוא שמע צעדים קלים ושקטים עוקבים אחריו, כל כך שקטים שכמעט ולא הבחין בהם, אך הצליח בכל זאת. הוא נעצר, ומי שעקב אחריו עצר גם הוא.
" מה את רוצה?" הוא שאל.
" אתה מחפש את האישה הזאת, נכון?" שאלה בקולה הצנום. הוא הסתובב אליה, וראה שזו אותה בחורה גותית שישבה גם היא על הדלפק בבר. " אני לא יכולה לעזור לך."
הוא הסתכל עליה לכמה רגעים. חלפו בניהם מבטים מבעד השתיקה שנוצרה ברחוב. רק הגגות המטפטפים והמים הזולגים על הכביש השמיעו את קולם וגרמו לשתיקה להיות רועמת פחות.
הוא התקרב אליה פנים אל מול פנים. הוא היה גבוה ממנה בכמה סנטימטרים, והיא המשיכה להביט בו מלמטה.
" איך קוראים לך?" שאל.
"ג'ולי."
" היי, ג'ולי." הוא הושיט את ידו אליה. " אני אדווין." הוא חייך אליה כשהם לחצו ידיים. היא חייכה אליו בסיפוק.