העליונים | חלק 7

סאם חיכה במקום מבודד בפארק קטן בקצה העיר והביט על השעון שלו. בינתיים אף אחד לא בא.
" אתה יכול להירגע," הוא שמע את קיליאן קורא לעברו, " אני כאן."
" שקט!" סאם הטיף לו בלחש. " עצרת לקנות סוכריות שוב?" הוא שאל כששם לב לסוכריה שבפיו.
" אהה- כן." ענה קיליאן. " ותראה מי הגיע." הוא הצביע אל מעבר סאם, וסאם הסתובב. ג'נבה הגיעה גם היא עכשיו, ויחד איתה הגיעה נערה צעירה חומת שיער.
" חבר'ה, אני רוצה שתכירו את אלסי. אלסי, אלה סאם וקיליאן." ג'נבה הציגה בפניהם את הנערה. " פגשתי אותה בבניין העירייה, היא הייתה שם מאותה סיבה שאנחנו היינו שם, ועזרתי לה לצאת." הסבירה ג'נבה.
" כן, אבל שיהיה ברור שברגע שנמצא את אח שלי אני עוזבת." אמרה אלסי.
" איפה אדווין?" שאלה.
" זה הקטע המוזר," סאם החל לומר. " אני לא מצאתי אותו בשום מקום. אני לא בטוח שהצלחתי לתקשר איתו בכלל."
" הוא נעלם? שוב?" התעצבנה. " מה הוא מנסה לעשות?"
" אני מציע שנדאג לו אחר כך. הוא הרבה יותר בוגר מאיתנו והוא יודע מה הוא עושה. עכשיו יש לנו דברים אחרים להתעסק איתם."
" כמו מה?" שאל קיליאן.
" כמו העובדה שהפרופיל הנמוך שאנחנו מנסים לבנות לא ממש מחזיק מעמד, קיליאן." השיבה ג'נבה
" למה את מסתכלת עלי?" הוא נראה מיתמם. היא השיבה לו בפרצוף מרוגז.
סאם נאנח. " אתם יכולים לתת לי להמשיך לדבר?"
קיליאן וג'נבה שתקו.
" בגלל מה שקרה בבניין העירייה אנחנו צריכים לשמור על שקט. בלי למשוך תשומת לב." הפעם גם סאם הסתכל על קאלין במבט מאשים.
" מה?" הוא היתמם שוב.
" אתה חושב שאתה יכול שלא להשתמש ביכולות שלך יותר מבדרך כלל?" שאל סאם.
" זה לא קשה כל כך." ג'נבה גיחכה לעצמה בשקט.
" כן, אני יכול." הוא ענה ברוגז. " עד שכמה שלא נראה לכם שזה אפשרי. אני יכול."
" יופי." אמר סאם. " עכשיו אנחנו צריכים מקום אחר לשהות בו."
שניהם הופתעו ממנו מאוד.
" ואני מכיר מקום."