העליונים | חלק 4 :>

זה אחר הצהריים ביום שלמחרת. כיותר ממאה אנשים התגודדו מול בניין העירייה. אף אחד לא ידע למה, חוץ מה"נגועים", ככה הממשלה כינתה את אותם אנשים שעברו את השינוי הגנטי לפני חמש עשרה שנה, וככה, לצערם, הם קוראים לעצמם כדי להיבדל מהשאר.
שני אנשים לבושי שכמיות, אחד גבר ואחת אישה, הביטו על המאורע מאחד גגות הבניינים הקרובים לבניין הגדול.
" אני מפחדת, לאנס." אמרה הנערה, מביטה על הבחור שלצידה בחשש.
" את לא צריכה לפחד, אלסי." הוא ניסה לעודד אותה וחיבק אותה.
" מה אם באמת יקרה משהו נורא עכשיו?" היא הרהרה. " אני יודעת שהמצב בלתי אפשרי בזמן האחרון, אבל זאת באמת הדרך? באיומים ואלימות? אתה יודע שאני לא אוהבת את זה."
" אני יודע." ענה. " ובגלל זה אנחנו לא מתקרבים כל כך לשם. אני רק רוצה לראות מה יקרה, אם זה באמת יצליח."
" זה לא יצליח." אמרה אלסי בתקיפות. " אתה יודע שלא."
הוא נאנח.
" למה אתה מאמין בהם?" שאלה. " הדרך שלהם פוגעת. לא אכפת להם מהאנשים הרגילים, ולא באמת אכפת להם מאיתנו. הם רק רוצים להוכיח את עצמם." אלסי התעצבנה.
" תירגעי." הוא הביט בה. " תסתכלי עליי ותנשמי עמוק." היא עשתה כדבריו.
" את רגועה עכשיו?" שאל. היא הנהנה. " יופי."
הם התקדמו כמעט אל הקצה והתכופפו כדי להסתכל מקרוב. " אני מבטיח לך, אם את תרצי ללכת זה מה שנעשה." הוא החזיק את ידה, והיא חיזקה את אחיזתה בו וחייכה.

אדווין, קיליאן, ג'נבה וסאם תצפתו גם הם על האספה מאחד גגות הבניינים.
" הרבה קהל." אמר קיליאן.
" כל מי שנמצא כאן יודע מה הולך לקרות, הם בטח הגיעו בשביל לצפות." אמרה ג'נבה.
קול פיצוץ עז נשמע מבניין העירייה. כל החלונות התנפצו בבת אחת, והקהל החל להתפזר, רוב האנשים ברחו בפאניקה, אך היה אפשר לשים לב לכמה מעטים שנכנסים אל תוך הבניין.
" אם אתם מחליטים ללכת לצפות במשהו, תוודאו שזה לא בתלת-מימד." אמר קיליאן.
" אני חושב שהעניינים השתבשו." אמר סאם והביט על אדווין.
" בואו." אמר, וארבעתם התקרבו אל הפיצוץ.

" לא!" אלסי קראה בפחד. זה הדבר שממנו הכי חששה. " אמרתי לך שהם לא יעמדו במילה שלהם. הם פוגעים באנשים!"
לאנס נאנח כאשר הבין שצדקה.
" אסור לנו לשבת מהצד כשאנחנו יודעים מה קורה שם." אמרה אלסי. " אנחנו צריכים לעזור לאנשים שנמצאים בפנים."
" את מתכוונת-?" בדק אותה.
" נעזור להם לצאת." ענתה בנחישות. " תקרב אותנו." היא תפסה בזרועו ושניהם נעלמו מהגג במסך עשן שחור.