העליונים | חלק 2 :)

" מתי תתחיל להתנהג כמו בן-אדם מבוגר?" התעצבנה ג'נבה.
" מתי שאת תפסיקי להתנהג כמו אמא שלי." ענה לה קיליאן. " יש לך עוד עשרים שנה בשביל זה."
לסאם נמאס כבר מהוויכוחים שלהם והחליט להתרחק מהם לזמן מה.
" אני רק אומר-" קיליאן הפסיק לדבר כשאדווין ניגש אליהם.
" אני מקווה שלא רק ריבים יצאו מהיציאה הזאת שלכם." אמר. קיליאן הרים את השקית בגאווה.
" טוב, זה מה שהצלחתי להשיג לפני שהשוטרים האלה מצאו אותי." הסביר.
" כל כמות טובה." אמר אדווין ולקח את השקית מידו. " ותעשו לי טובה, תפסיקו לריב."
" בסדר." שניהם ענו ביחד.

הבוקר עלה.
קיליאן וסאם הסתובבו במרכזי הקניות בעיר. סם החל להבחין שיותר ויותר אנשים בוהים בהם במבטים מפוחדים וחשדניים.
" כדאי שנלך למקום אחר." הציע סאם.
" למה?" שאל קיליאן. הוא גם כן שם לב שמסתכלים עליהם באופן מוזר, אבל זה לא הפריע לו ממש. כבר מזמן לא היה לו משנה מה אחרים חושבים אליו. " בגלל שכמה פריקים מסתכלים עלינו, זה לא אומר שאנחנו צריכים ללכת ולעשות להם טובה. וחוץ מזה, אף אחד כאן לא מכיר אותנו."
סאם הפסיק ללכת בפתאומיות והשאיר את קיליאן הולך לבדו. כששם לב הוא עצר, הסתובב והביט בו בבלבול. " למה עצרת?"
הוא הסתכל כל האנשים. לאחר מכן התקרב אל קיליאן ודחק בו ללכת. " הם לא מסתכלים עלינו." אמר. " הם מסתכלים עלייך."
" מה אני יכול להגיד, אי אפשר להתעלם ממני." ענה קיליאן בציניות.
" משהו לא בסדר." אמר סאם והמשיך לדחוק בו ללכת. מבטו הופנה לאחד הקיוסקים הקרובים. " ואני חושב שאני יודע למה."

ג'נבה פתחה את דלת הבית ותפסה בידה את העיתון היומי שהושאר על סף ביתה. נשימתה נעתקה והיא הייתה המומה. " אוי לא." מלמלה לעצמה. היא זרקה את העיתון אל סף הדלת שנעלה אחריה ורצה הרחק מהבית הכי מהר שיכלה.

סאם הוביל את קיליאן לאחת הסמטאות ברחוב ובדק שאף אחד לא רואה אותם.
" מה קורה?" שאל קיליאן.
" זה קורה." הוא הציג לפניו את העמוד הראשי של העיתון היומי, ובצד העמוד, לא אחד מאשר קלסתרון שלו עצמו.
" לא נכון!" הוא קרא בהלם. " הם ציירו לי אף גדול מדי." התעצבן.
" תפסיק להיות מטומטם!" סאם חטף את העיתון מידיו. " זה רציני."
קול סירנות נשמע בקרבת מקום.
" אני ממש לא אוהב איך שזה נשמע." אמר קיליאן. " ואני גם מאמין שאני יודע למה הם כאן."
"רוץ." אמר סאם בהחלטיות. שניהם החלו לרוץ אל תוך הסמטה, שהובילה לחניון עפר ולידו ממוקם מוסך למכוניות ישנות. הם המשיכו לרוץ והגיעו לסמטה נוספת.
" חושב שאיבדנו אותם?" שאל סאם מתנשף. התזמון היה מצויין להפליא. שוטר הבחין בהם וזיהה את קיליאן מהקלסתרון. " הם כאן!" הוא קרא לשותפיו.
" תאמין לי אם אגיד שלא?" השיב קיליאן ושניהם פנו לברוח מהצד השני, ששם, כמה מפתיע, הופיע עוד זוג שוטרים. " אתם בטוח צוחקים עליי."
השוטר שמצא אותם התחיל לאבד מכוח הכבידה שלו והחל לרחף באוויר בעודו צועק בפחד. מאחוריו עמדה ג'נבה כשידה מושטת אל עבר השוטר. " בואו כבר!" קראה אליהם.
שניהם רצו לעברה. היא הורידה את השוטר אל הקרקע בעדינות, וכשנחת בשלום רצה אחרי חבריה במנוסה מהמשטרה שרדפה אחריהם.
היא הובילה אותם בבריחה אל תוך חניון פתוח. בפנייה הראשונה שהתייצבה לפניהם השוטרים הצליחו לאבד אותם. היא הצליחה להעלים אותם משדה הראייה של כל האנשים בדיוק בזמן.
" עכשיו איבדנו אותם?" שאל סאם.
ג'נבה הביטה לכל הצדדים כשהחזירה אותם לנראים שוב. " חכה שנייה," נבהלה. " איפה קיליאן?"