העולם הוירטואלי חלק ג (פרק אחרון): ההלאמה השחיתה

המודעות לתופעת ה"ניתוק הוירטואלי" החלה לעלות. יותר ויותר אנשים החלו לחשוש מהידרדרות מצבם בלי שהם יהיו מודעים לכך. הציבור החל לדרוש פתרונות לבעיה.
כמה מפעילי "מעו"ם" החלו לענות לדרישה הציבורית. היו מפעילים שנתנו לאנשים אופציה להזמין "רופא וירטואלי" שיעריך באופן קבוע את מצבם הבריאותי. היו מפעילים שאיפשרו לאנשים להזמין תוכנה שתנתק אותם פעם בשבוע כדי שיוכלו לחדש קשרים. היו כאלה ששיווקו מסיכות שלא מסננות תחושות שעוללות להיות חשובות לבריאותו של חובשם. בקיצור, היו הרבה פתרונות אפשריים שהלכו ושכללו את עצמם ככל שהפיתוח השתכלל והביקוש גבר.
אבל הייתה בעיה, לא כולם השתמשו בהגנות מסוג אלו. הרבה אנשים חששו שכל אותם אלו שלא דואגים לעצמם ייפגעו. הרבה אנשים גם שמעו על כל מיני מקרים שההגנות לא היו טובות מספיק ואנשים ניזוקו. נוסף על כך, אנשים שמו לב שחברות סינון שמות פרסומות שחברות שילמו להם. לא פעם הם עברו למשהו אחר כדי להעניש את המפעילים. מחאות חברתיות החלו לדרוש מהמדינה שתטפל בבעיה הזו ותדאג שכל הציבור יקבל הגנות איכותית.
למרבה המזל, שר המדע החליט לגבש הצעת חוק "הגנה חובה" שבמיסגרתה המדינה מחויבת לייצר הגנות ל"מעו"מים" וכל מפעילי המסיכות יהיו חייבים להתקין אותם. בראש הקואליציה עמדה מפלגת ה"לא יעילים" שאישרה את החוק. וכך המדינה הלאימה את מסיכות ה"מעו"ם".
מפלגת האופוזיציה באותם ימים, מפלגת ה"מפטפטים", החלה לבקר את מהלך הממשלה. ובצדק כי הרבה אנשים דיווחו ששיטות ההגנה של המדינה פחות יעילות מאלו הפרטיות. הרי לפקידים שתכננו והפעילו את התוכניות האלו לא באמת היה אינטרס לפעול לפי דרישות הצרכן. הרבה אזרחים רצו לקנות הגנות משל עצמם אך הממשלה אסרה בטענה שזה לא שיוויוני שאנשים מעוטי יכולת לא יוכלו לקנות את ההגנות שאנשים עשירים יכולים לקנות.
עם הזמן אנשים שמו לב שהעולם הוירטואלי שלהם מסנן דיבורים של תלונות על הממשלה. אנשים גילו שכשהם מכוונים את המסיכות שלהם להשמיע להם דברים טובים אז הם שומעים שירות ותשבחות על ה"לא יעילים" או דברים התואמים לאידיאולוגיה של ראש הממשלה. והפעם הם לא יכלו לעבור למתחרים.
ה"מפטפטים" העלו קריאות רבות נגד האופן הכושל והדיקטטורי שהממשלה מנהלת את העולם הוירטואילי. בתעמולת הבחירות שלהם הם הכריזו שהם ינהלו את העולם הוירטואלי בצורה פלורליסטית כך שיהיה מגוון דיעות לכולם.
הרבה מצביעים השתכנעו מטענותיהם והצביעו ל"מפלגת המפטפטים". ואכן, עם הזמן אנשים פחות חשו שהעולם הוירטואלי שלהם משמיע דברים מוטים לטובת ה"לא יעילים". ואז אנשים פתאום קלטו שהמסיכות מכוונות בהתאם לצרכיהם של ה"מפטפטים". בכל מקום הם ראו ססמאות לטובת הרעיונות של המשלה החדשה. מדי פעם היו עדיין שאריות של התעמולה של הממשלה הקודמת, מה שקצת יצר חוסר הגיון במה שאנשים ראו ושמעו.
וכפי שאתם אולי מנחשים. ההגנות רק נעשו פחות ופחות יעילות. יותר ויותר אנשים סבלו מ"ניתוק וירטואלי" מכיוון שהתוכנות לא היו די טובות.
היו אנשים שהתחילו לחשוב שאולי כדאי לשחרר את העולם הוירטואלי משליטת הממשלה. הרי לכולם ברור שהאינטרס של המפלגות הוא לצבור כח. וכאשר הם עושות מונופול על משהו, פחות יהיה חשוב להם בטחון ושביעות הרצון של האזרח. אבל רוב האזרחים פחדו, הרי הם רגילים שהממשלה מכריחה אותם להגן על עצמם. הם לא היו רגילים לקחת על עצמם אחריות. איך הם יכלו לזכור שהממשלה רק הרעה את המצב?