הנוסע בזמן- פרק 6

פרק 6: ארין
היא נלחצה על ההדק ואז משום מקום קיפץ ארנולד וכדור פגע בו ולא בטיי, טיי הסתובב מיד, והוא ראה את ארנולד שוכב שם ושהמון דם יורד מגבו. "אדוני, הירייה פוספסה, אני חוזרת הירייה פוספסה" אמרה האיקסית בלחץ, "תחזרי חזרה" אמר הקול הנמוך והיא נעלמה.
טיי נחת על בירכיו, מביט בארנולד גוסס, "תקראו לעזרה, שמישהו יקרא לעזרה!!!" צעק טיי והתחיל לבכות, כול שאר הילדים מבית האומנה הביטו בו, "ארנולד.. תישאר איתי, אוקיי?" אמר טיי והתחיל לבכות, "טיי… אני גאה בך, אתה כמו הבן שמעולם לא היה לי.. צפיתי בך יום יום וראיתי אותך גדל, אתה כבר לא הילד המפוחד ההוא שהיה בפתח בית האומנה. התבגרת, התחזקת, ונהפכת לנער הגדול שאני מביט בו כרגע, הדגול.." שיעול קטע את ארנולד, וביינתים טיי המשיך לבכות " שאתה היום, אני ידעתי תמיד שאתה תהיה נוסע בזמן, שתציל את ההורים שלך יום אחד, אני ראיתי את העתיד שלך טיי, תתרחק ממארי! תקשיב לי, אתה חייב להתרחק ממנה כמה שאפשר, כדי שהעתיד שאני ראיתי לא יקרה, אני יודע איך תוכל למצוא את ההורים שלך.. אתה חייב ל…." אמר חלשות ארנולד והמוות קטע אותו. טיי ישב שם בוכה לידו ומביט איך האדם שגידל אותו כול חיו נהרג לו בידיים.
"אני מצטערת מאוד על ארנולד.." אמרה קיילה, ג'פרי הביט במארי, איך היא מחייכת שכולם בוכים. טיי קם ישר והלך לחדר, הוא לקח איתו את ג'פרי וקיילה ואמר להם: "אני יחזור בזמן ויתקן את זה", "זה רעיון גרוע, ממש גרוע" אמרה קיילה, "האיקס יודעים שזה מה שתנסה לעשות אז אסור לך" אמרה קיילה, "ואנחנו ארין צריכים עכשיו" אמר ג'פרי, "אתה צודק, אני לא יעזוב עכשיו את כול מה שעבדתי בשבילו. זה מה שארנולד היה רוצה" אמר טיי. הם החזיקו ידיים ונעלמו.
"אז איפה אנחנו עכשיו?" שאלה קיילה
"לא יודע, בוא נשאל מישהו" אמר טיי.
"היי אתה יכול לומר לנו באיזה שנה אנחנו נמצאים?" שאלה קיילה אדם שעבר ברחוב.
"2002" אמר האיש והמשיך ללכת.
"יופי.. עכשיו איפה הגאונה הזאת" התלוננה קיילה,
"יודע לא לרוב הם באים אלינו " אמר ג'פרי.
"היי אתם" לפתע אמרה אישה עם עיניים ירוקות ושיער ג'ינג'י גלי, היא החזיקה חץ וקשת בידה. השלושה הרימו ידיים מיד. "קוראים לך ארין?" שאל טיי.
"כן, שמי הוא ארין, מי שואל?? אתם איקס או משהו כזה כי אני יכולה להרוג אתכם במהירות" אמרה ארין במהירות, היא ירתה חץ שעבר ממש ליד טיי.
"לא אנחנו חברים, נוסעים כמוך" אמר טיי והראה לה את הצמידים.
"אה יופי, אנחנו נהיה חברים טובים אתה לא חושב? רגע אולי אתם יודעים איפה אבא ואימא שלי הם נעלמו והייתי בבית אומנה ואיזה בחור זקן אחד אמר לי שמישהו בשם טיי יעזור לי למצוא אותם, למישהו מכם קוראים טיי???" אמר ארין ללא בליעת רוק.
"לי קוראים טיי" אמר טיי וצעד צעד קדימה.
"או יופי אז אתה יודע איפה ההורים שלי נמצאים?" שאלה ארין והפעם דיברה פחות מהר מהרגיל.
"לא, אבל אני מניח שהם אם ההורים שלי, גם הם נטשו אותי בבית האומנה, את רוצה לבוא איתנו? ולעזור לנו למצוא עוד כמה אנשים שיוכלו לעזור לנו למצוא את ההורים שלנו?" שאל טיי.
"סבבה, אבל אני מזהירה אותך אני מדברת הרבה, אולי טיפה חופרת אבל אני חברה טובה אני מבטיחה לך" אמרה ארין במהירות שוב.
"גילית לנו…" אמרה קיילה וגלגלה עיניים.
הם החזיקו ידיים וכולם חזרו לבית האומנה,

"צ'רלס, צ'רלס, צ'רלס" אמר הקול הנמוך. צ'רלס היה אביו של טיי, "לא סיפרתי לו כלום. אני נשבע לך" אמר צ'רלס. " הילד שלך מתעסק איתנו.. אני אומר לך הוא ישלם על זה" אמר הקול הנמוך. "מארי, תעברי לתכונית ב': חסלי אותו" אמר הקול הנמוך, הוא צעד חזרה לכיסא שלו בעודו שומע את אביו של טיי צועק "לא".