הנוסע בזמן- פרק 5

פרק 5: מייקה לטימר
"אין מצב! אתה בטוח שהיא הרגה את אבא שלך? אולי אתה מתבלבל.. לא זה לא יכול להיות" אמר טיי והתחיל להיכנס לפאניקה.
"ג'פרי לא שוכח פנים רוצחת! זו היא" אמר ג'פרי והתחיל להתנשף, 'תמצא את מייקה לטימר' אמרו הקולות המהדהדים בראשו של טיי מספר פעמים. 'לא עכשיו' חשב לעצמו טיי.
"הורים שלך אמרו לך שהאיקס משגיחים עלייך, אז מארי היא משגיחה זאת" אמר ג'פרי והתנשף בחוזקה. "אז מארי היא X?" שאל טיי את ג'פרי, "אני בטוח שאיקס היא" אמר ג'פרי והתחיל להזיע, "טוב אני סומך עלייך, אסור שהיא תראה אותך. היא יכולה לספר זאת לאיקסית הרוצחת ההיא וכולנו נמות" אמר טיי. טיי יצא החוצה מחדרו, הוא ירד למטבח, שם חיכה לו ברוס, בכניסה, "היי טיי, סיבכת אותי יותר מדי.. הגיע הזמן שלך לשלם" אמר ברוס ונתן לטיי אגרוף בפנים, טיי נפל אחורה מרוב התנופה, "היי אתה נורמאלי?" אמרה מארי שנכנסה פתאום לשם, טיי לא ידע אם לפחד ממנה או לאהוב אותה, היא הביטה בו וטיי קיבל מן כאב ראש כזה, הוא ראה אותה מכוונת עליו אקדח על גג של בניין ונשמעים שלושה יריות והוא נופל מהבניין ומת. "אתה בסדר?" שאלה מארי והביט בפצע שברוס עשה לו, טיי היה פעור פה, הוא הלך אחורה לחדרו, עלה במדרגות, פתח את הדלת, והוא ראה את ג'פרי שוכב במיטה שלו, מדוכא מעט.
"מה קרה?" שאל טיי
"אבא שלי, מתגעגע אני" אמר ג'פרי ודמעה נזלגה על פניו.
"תקשיב, בו נחפש את מייקה לטימר הזאתי, ואז אולי ישתפר לך המצב רוח?" אמר טיי, הוא לקח את ידיו של ג'פרי ושניהם נעלמו.
הם הגיעו לתוך מסעדה, ישבו על ספה אדומה ורכה, לידם נמצא התפריט, והמצד השני סכינים ומזלגות, "שלום אני מייקה לטימר כיצד אני יכולה לעזור לכם?" שאלה מייקה והסיטה את שערה החום לצד השני, "את מייקה לטימר?" שאל טיי, "כן זאת אני" ענתה מייקה, "אני טיי, אני יודע מה קרה להורים שלך! והם חיים!! אני לא יודע איפה הם נמצאים אבל ההורים שלי איתם ואם תצטרפי אלינו נוכל למצוא אותם" אמר טיי והושיט את ידו, מייקה תפסה את ידו, והפילה אותו על הרצפה, "אני יודעת מי אתה!! אתה איקס" אמרה מייקה ונגעה קלות בצמיד הנוסעים שלה, משם יצא חרב כסופה ארוכה, היא הצמידה את טיי לקיר ושמה את החרב שלה ליד גרונו. "אני נשבע לך, איקס הוא לא" אמר ג'פרי ונגע גם הוא בצמיד ושלף את אקדחו, "תבדקי אפילו, טימותי יש צמיד נוסעים" אמר ג'פרי, היא בדקה את ידו הימנית ואכן ראתה צמיד נוסעים. "אופס, מצטערת.. אני פשוט בורחת מהם כבר יותר מ15 שנים" אמרה מייקה, שלושתם החזיקו ידיים ונעלמו.
הם הופיעו על מיטתו של טיי, " תקשיבו אני כבר לא יכול להסתיר אתכם. אתם צריכים להיכנס מהדלת הראשית ולומר שההורים שלכם נטשו אתכם, ושאתם אחים" אמר טיי, הוא קרע להם טיפה את הבגדים הוסיף טיפה אפר על הגרון וואלה הם היו נראים כמו שתי ילדים שננטשו. הם יצאו מהחלון ודפקו בדלת הראשית:
"שלום אני אני" אמרה מייקה והתחילה לבכות בכי מזויף, היא חיבקה את ארנולד והתחילה לדבר. "אני מייקה לטימר, וזה אחי ג'פרי לטימר. ההורים שלנו נטשו אותנו בגלל שיש לו בעיה בדיבור.." אמרה מייקה, "אני ג'פרי לטימר, יודע אני עברית מוגבלת" אמר ג'פרי. "אנחנו כבר שלושה ימים ברחוב.. תוכל לעזור לנו?" שאלה מייקה.
"ברור שכן. ברוכה הבאה לבית האומנה שלי. בואו טיי יעשה לכם סיבוב " אמר ארנולד וניגב את דמעותיה של הילדה. "תודה לך איש טוב אתה" אמר ג'פרי. טיי ירד במדרגות וליווה אותם לחדר שלו . הם סגרו את הדלת והתחילו לתת כיפים אחד לשני.

"אדוני, יש לי ירייה נקייה, לירות?" אמרה האיקסית וכיוונה את הרובה שלה לעבר טיי, "כן תעשי זאת עכשיו" אמר קול נמוך. היא לחצה על ההדק ואז…