המתקשרת \ 1 (הסיפור ה – 100!!)

התעוררתי.
בדרך כלל אני מתעוררת בשש או בחמש , הפעם קמתי באיזה שלוש לפנות בוקר.
שמעתי לחשושים מחדר של הוריי.
"בואו נבדוק מה הם עושים" אמרתי , התגנבתי לחדר שלהם בזהירות.
הם לחששו ממש חלש , לא שמעתי כלום.
החלטתי פשוט לצאת , שיעמום.
התמתחתי , התלבשתי ויצאתי לסיבוב קטן בעיר.
הכל היה סגור , מלבד בית קפה , מוזר.
נכנסתי לבית הקפה , היה ריק לגמרי , אפילו המוכר לא היה שם.
אף אחד לא היה בחנות חוץ מאיש שנראה זקן ושתה תה.
"סליחה , אדוני , ממתי אתה ער?" שאלתי בנימוס.
פתאום נשבה רוח חזקה.
"ברכותי , רותם , את המתקשרת החדשה" אמר , ונעלם.
מוזר , זה היה מהיר.
רצתי כמו משוגעת לאיזו סמטה ריקה.
זה היה גם מפחיד.
"המתקשרת?" מלמלתי.
לא יכול להיות שאני , רותם דוק , אהיה בפוף איזה מדיום.
כאילו , אימא ואבא שלי ניסו נסיונות כושלים בזה , אז למה אני?
הבטתי באדישות על שלולית המים שהייתה שם , השתקפותי נראתה בשלולית , דרכתי עליה וכבר לא נראתי יותר.
"שונאת את החיים האלה…." לחשתי , כמה רע כבר יכול להיות?
אני סה"כ בת 11 , לא ציפיתי לכזה דבר.
בסמטה נראה האיש שפגשתי בבית הקפה , נבהלתי ונסתי על נפשי בבהלה.
"לא תוכלי להתחמק , המתקשרת…!" צווח , התעלמתי.