היתוש והנמלה – פרק ראשון

הוא אכל לו את המעיים, ואז בלס אותו. סגרתי את עיני, הכי חזק שיכולתי. לא רציתי לראות את הזוועה, אבל לא יכולתי שלא לשמוע. *מאנצ'* *מאנצ'* *מאנצ'* היו הקולות המחרידים שהמשיכו לזמזם לי בתוך האוזן. זה קרה במרחק נשימה ממני. טיפות של דם המשיכו להתיז על פניי. ידי ורגליי קשורות בחוזקה בשלשלאות פלדה, ללא יכולת להשתחרר. לא משנה כמה ניסיתי, לא יכולתי לברוח ממה שנמצא מולי. המציאות האכזרית. כולי מזיע, מתנשף. בלי מילוט, הייתי חייב להתמודד עם המצב כמו שהוא. אני הולך למות. ולא עוד הרבה זמן, הבליסות כבר כמעט נגמרו. ואני הייתי הבא בתור. "רק נס יציל אותי עכשיו", חשבתי.

*מאנצ'* *מאנצ'* *מאנצ'*

אלו היו קולות הלעיסה האחרונים, אחריהם נהיה שקט. שקט מדי. רציתי לפתוח את עיני, לראות מה קורה, אבל פחדתי. השקט הוא אף פעם לא סימן טוב. הוא רק אומר שהטרף הבא עומד להתחיל.

"אדוני, אתה בסדר?"

פתאום הרגשתי שהשלשלאות נפתחות. פקחתי את עיני, הסתכלתי טוב על ידי ורגליי, הן היו חופשיות. הסתכלתי קדימה, ומולי עמד איש גבוה, כל כך גבוה שבקושי הצלחתי לראות את פניו, או שאולי זה בגלל שלא יכולתי לראות כלום בבירור מהפניקה התמידית שהייתי שרוי בה. כל מה שהצלחתי לקלוט הוא שהוא לבש מדים אדומים, עטה גלימה שחורה וענד תגית מזהב בצורת ראש של אריה. זיהיתי אותה מיד, זהו הסמל הרשמי של קאסירי, יחידה בצבא המשרת את המלכה ואחראי בעיקר על צייד מפלצות.

"אתה תהיה בסדר עכשיו, ילד" אמר האיש, והושיט את ידו.

כמעט פרצתי בבכי. "הכל יהיה בסדר" חשבתי.

הייתי עוד בהלם אז ניסיתי לסדר את הנשימה, ואז הושטתי את ידי אליו, אחזתי בו והוא אחז בחזרה בחוזקה, ואז, בין רגע, הרגשתי משהו בחזה, הורדתי מבט וראיתי חרב, תקועה בגופי. הרגשתי משהו מחניק בגרון, השתעלתי והקאתי דם. הכל התחיל להיטשטש שוב, העליתי את מבטי. ורק אז, הצלחתי לראות את פניו של האיש, הוא היה נראה נחרד.

"אני מצטער ילד, אבל לאף אחד אסור לדעת את מה שקרה כאן"

בקושי הרגשתי כאב. הכל היה כל כך מהיר. רק הרגשתי עייף, עיני וגופי נהפכו כבדים. נפלתי לאחור, בעודי על הרצפה הצלחתי לראות את אותו איש, אפילו את שמו לא ידעתי, ועוד אנשים מהיחידה שלו, זורקים קרשים ומתחילים להבעיר את המקום בעודם עוזבים אותו. רציתי לקום, רציתי לברוח. אבל לא יכולתי לזוז. "כנראה שאין ניסים בעולם הזה" אמרתי לעצמי, בעודי עוצם את עיני בפעם האחרונה.

"GAME OVER!"

היה רשום על המסך.

"הפסדת, ארתור!"

"אוי נו, רון, אתה יודע שאני שונא את המשחק הזה!"

"בגלל זה אסור לך לבטוח באנשים, גם בעולם הדיגיטלי"

*המשך יבוא…*