הזומבים רעבים-פרק 2

ובאותו הרגע שמעתי דממה שקט מוחלט כאילו כל העולם שתק ואני עדין וצופה המשטרה צועקת "תברחי, את בסדר?" ואני מיד התעוררתי והתחלתי לרוץ לכיוון האמבולנס. הצוות שלי צעק "רוצי יותר מהר, הוא מאחוריך!!" הזומבי רץ יותר מהר ממני אבל רץ לכוון האמבולנס כאילו אני לא מעניינת אותו, כאילו אני לא טעימה מספיק בשבילו, הצוות שלי השתפן וברח ואותי הם השאירו שם כמו כלבה שזרוקו והזומבי התקרב אלי לאחר שהצוות שלי ברח וגרגר ונשך אותי אך כאשר הוא טעם את דמי הוא ברח, אני לא הבנתי מה קרה אך זה לא עניין אותי אותי עניין יותר הסיבה של כיצד הם נוצרו, מה קרה במפעל,ואני התחלתי לרוץ לבית-החולים כדי לבדוק אם נדבקתי או לא, כאשר הגעתי לבית-החולים הרופאה אמרה "את בסדר גמור אין לך כלום, את בריאה" אך אני לא האמנתי לה והתחלתי לחקור לבד למה אני לא זומבי אני חזרתי למפעל הנטוש והריק או שלא,שם אני ראיתי אותם שוב חוגגים על גופתם של הרופאים אני שתקתי והמשכתי לחקור מצעתי מספר טיפות דם של העובדים וחזרתי לבית-החולים בתקווה למצוא את הסיבה למוטציה כאשר אני ישבתי שעות על גבי שעות אני גיליתי שרמת הברזל בגופם של הזומבים הוא פי מאה יותר גדול מגופו של אדם פשוט אולי זאת הסיבה למוטציה אבל לרגע חשבתי למה אני גם לא מוטציה אז אני הבנתי אני שונה יש לי דם אחר זה מה שאני לפחות חשבתי כי יש לי סוג דם A שלילי אולי זה סוג דם נדיר אחד למאה אנשים מקבלים את הסוג הדם הזה ואני אחת מהם זאת אומרת שאני לא יהיה לבד .בזמן שהייתי במעבדה קראו חטיפות של אנשים רבים כל הרחובות מלאים בהם הם בכול מקום אני התחלתי לברוח שמעתי צעדים בחדר המדרגות קול עולה וגרגורים לא מובנים כמו אלה של הזומבים וכן זה היא הוא אותו הזומבי שנשך אותי קודם אני החלטתי שאני צריך לעזור לו אך לא ידעתי אך……