הומלס – פרק 1

"בוקר טוב תושבי 'גלורי סיטי'. כאן ג'ייסון פריד מדבר אליכם, ורוצה להתחיל השידור עם שיר מיוחד שמוקדש רק לכם, ול36 השנים של קיום שהעיר חוגגת! אז… זה השיר 'בוקר מדהים' מהיוצר להבת-מים!"
'גלורי סיטי' העיר בה הכל תמיד הולך קדימה; האנשים, החיים, הרווחים, הקדמה והטכנולוגיה. לפעמים, מרגיש כאילו היא מדינה שלמה ולא רק עיר. מיליונים של תושבים מכל הטיפוסים – עשירים, עניים, מפורסמים, נחותים, חכמים ומשוגעים. הנוף של העיר מכיל אלפי בניינים רבי קומות, עד מאות של קומות בכל בניין, והשמש מאירה על החלונות מזכוכית מסנוורת את העיניים. רחובות מלאות באנשים, כבישים עמוסים במכוניות מרחפות, וריח התעשייה באוויר. אין רגע של שקט, גם בגלל המכוניות שעפות וצופרות להן וגם בגלל האנשים המדברים בכל מקום. לכל אדם בעיר יש מטרה משלו. לימודים, עבודה, משפחה. אין רגע של מעצורים בעיר. הכל חייב לתקתק כמו שעון. חייב לתקתק. חייב.
אך הרגעים בהן מפסיקים התקתוקים, הם בלילות. פחד אימה. הרחובות חשוכים, אין איש על המדרכה או רכב על הכביש. כולם בביתם, באזור הבטוח שלהם. הפחד אינו מובן. מדוע הם מפחדים? התשובה, היא ההתקדמות. תושבי גלורי סיטי מפחדים מההתקדמות של הטכנולוגיה. כל יום נוצר דבר חדש העלול להביא לסיכון חיי עצמם, ולא תחת שליטתם. כל ידע שנוצר, באותו הרגע, מופץ לכל מקום, לכל אדם. וכאשר מישהו מוצא את הרע בהמצאה החדשה, ה"כיף" מתחיל…

אזעקה נשמעה מהבנק הקטן שבקצה הרחוב. ואז נשמע פיצוץ חזק מבפנים. אש, עשן, רהיטים שבורים וזכוכית שבורה בכל מקום. מן העשן יצאו שני אנשים, אחד נמוך כמו גמד, ואחד גבוהה מאוד ורזה.
" ת'קבל ת'זה! כל ה"קאצ'ינג" הזה ש'לנו!" צחקק הגמד כשהוא סוחב על גבו שק מלא כסף.
"כן! זה כאילו, ממש כאילו, כל זה רק שלנו, בנאדם…" אמר האיש הגבוה כשהוא מחטט באפו.
"אוקיי, הגיע הזמן לברוח מכאן! ת'ה לא רוצה לשבת שוב בכלא! נכון יא סרוך?" אמר הגמד והתחיל לרוץ לכיוון היציאה ההרוסה.
"כאילו, לא ממש בא לי, בנאדם…!" אמר הגבוה והתחיל לרוץ אחרי הגמד.