הולו מאג'וריס – פרק 3 – המפגש

הרוח הצליפה בפרצופו של ניקולס, כעת כולם לבשו את המסיכות שלהם, ניקולס וחבריו היו מהירים כברק כשחצו את הגגות במיומנות שנרכשה לאורך שנים רבות. "תזכרו את התכנית, תנטרלו את הסינטים אבל תחכו שהם יפעלו ראשונים. אנחנו חייבים לצלם אותם לוקחים את הילדים" כל החברים אישרו את הפקודה וניקולס יכל להרהר במחשבות, הוא קיווה בכל ליבו שהם צודקים, שפעם אחת לאחר כישלונות כה רבים הם יצליחו. ניקולס רצה לחשוב על מה הסינטים עושים עם הנערים, אך מוחו לא סיפק לא תשובה הגיונית. הדבר התרחש לעתים תדירות בלי רצפים מסוימים, נער נעלם פה ושם, בדרך כלל נערים בלי משפחה או חברים קרובים, אף אחד לא יזכור אותם ואף אחד לא ישאל לגביהם בעירייה, אף אחד לא ידע את שמותיהם אפילו. השדים הכחולים התקרבו למטרה, ניקולס יכל לראות את סקוטי משתופף כנגד מעקה הגג, מכשיר קשר ותרמיל לידו. הצוות נחת לידו בשקט, הם סימנו לו לשלום. "יש פה הכל?" שאל ניקולס, קולו צרוד מאחוריי המסיכה. סקוטי הנהן ופתח את התיק, בתוכו היו פצצות עשן מיוחדות, ברמה צבאית. פצצות העשן טשטשו את החיישנים של הסינטים וגרמו להם להגיב לאט יותר. היה היה בטמפרטורת האוויר לעומת הסינטים החמים, כך הם יוכלו יוכלו אותם דרך העשן בראייה טרמית. סקוטי העלה את ראשו מעט מעל המעקה וכמוהו ניקולס, ניקולס סימן לקבוצה להישאר למטה בלי לשים לב. סקוטי הצביע לפינה ליד חנות הנוחות, היה זה זמן רגוע ולכן חוץ ממוכר העיתונים וחברו לא היו הרבה אנשים נוספים. "מוכר עיתונים, מעיל עור, חבר שלו, בגדי עבודה" אמר ניקולס לאט ובזהירות, בוחן מכף רגל ועד ראש את פרטיו של הנער. "כמה יש שם?" ניקולס נזהר, "אחד מפטרל ברחוב, עוד שניים בסמטאות" ענה סקוטי, ניקולס הרגיש הקלה, אך הם לא ידעו כמה באמת יש שם. סקוטי היה סייר טוב, אך הוא לא ראה הכל. "טוב, בסימן שלי תזרקו את העשן, תיזהרו על הילד." לאחר שחיכו חמש דקות הם ראו את הסינט ניגש למחלק העיתונים, כבר החל להחשיך. "אנה, תפעילי את המצלמה" ציווה ניקולס, אנה הצביע עם האגודל שלה לסימן אישור. "לא להתמהמה, היצורים האלה יהרגו אותכם אם לא תשביתו אותם קודם" כולם הוציאו את האלה החשמלית המאולתרת שלהם בלי פקודה נדרשת. ניקולס הסתכל על אקדח ההולו שלו שזמזמם חרישית, האור הסגול והכחול משחקים כמו ילדים בתור בית הקנה. "עכשיו" ניקולס ציווה, פצצות העשן נזרקו והתפוצצו בעשן צהוב ואפור אחרי שניקולס וחבריו פגעו ברצפה. הראייה הטרמית הופעלה אוטומאטית, ניקולס יכל לראות את הסינט אוחז בילד האחר, הוא ווידע שהם מצלמים. שני הסינטים האחרים רצו מהסמטה בעוד שהאזרחים ברחו בבהלה, "ריילי, ג'ייקוב, תיקחו את השניים האלה. אנה תב-" יריות הפתיעו את ניקולס וחלפו ליד ראשו, כשהסתכל קדימה הוא ראה את הסינט בורח בעוד הילד צמוד כנגד ירכו. "עצור!" ניקולס רצה לצעוק אך נזכר שמדובר ברובוטים. לפתע סינט שלישי הגיח מהגג, ניקולס קילל את עצמו. הסינט לא בזבז שניה ושיטח את מחלק העיתונים בעזרת האלה שלו, עיניו האדומות סוקרות את השטח. הוא הסתכל על ניקולס. מה לעזאזל? ניקולס חשב, העשן היה הפתרון המשולם, אין מצב שהוא רואה אותי. ניקולס קפא בפליאה ובהלם כשהסינט ירה צרור יריות. הוא הרגיש כאב חד בצד הבטן שלו ובכתפו הימנית, ניקולס התעשת על עצמו והתכופף מעט. הוא הוציא את אקדח ההולו שלו בהרף עין בעוד שהסינט ירה שוב, הפעם הוא פספס. ניקולס סחט את ההדק.
ההדף המוכר דחף את ניקולס לאחור בעוד האור יצא מהקנה בלי לעשות שום צליל, קרן האור הייתה מהירה כמו ברק וצבעה כחול וסגול שזורים זה בזה כמו שיר של עוצמה. כשהאור ניתז בסינט הוא התפוצץ בקול מתכתי. עיניו האדומות נכבו, הוא נותר עומד לכמה שניות. החזה שלו מחורר כליל, ואז הוא קרס. גופו התעוות וקפצץ בעיוותים מלווים בחשמל, שחכתי כמה הם מסוכנים הוא חשב לעצמו והסתובב לאחור, ידו מפעילה את הקשר, "מה המצב? אני לקחתי אחד" הוא לא שם לב שהוא צועק, הוא ראה מרחוק את ג'ייקוב וריילי עומדים מעל סינט אחד. "לקחנו אחד, השני ברח." ניקולס הרגיש צינה יורדת למורד גבו, אם עוד סינט יברח מצבם יהיה איום ונורא. "איפה אנה!?" צעק ניקולס כשהעשן התפנה, הראייה הטרמית נגמרה והרחוב היה ריק. רעש של שקשוק מתכתי נשמע וניקולס הסתכל למקור הקול, "לקחתי אותו בוס, הם מהירים, אך אני מהירה יותר" אנה הופיע מגג סמוך לריילי וג'ייק. הסינט מעל כתפה כמו בובות סמרטוטים. ניקולס צחק בהקלה, אנה לא הפסיקה להדהים אותו. הוא רץ לאחור והגיע ליד בעוד שאר החבורה התקרבו גם כן. "תתעורר ילד, בבקשה" קיווה ניקולס, מכות מאלה יכולות להיות קטלניות. הילד פתח את עיניו לרגע ואז נרדם שוב. "ניקולס… אתה מדמם?" ניקולס לא הבין, הוא הסתכל על ידו שנראתה כמו מפל של דם. הכאב ירד עליו כמו שינה, לרגע ניקולס פחד שיתמוטט. אנדרלין הוא הסם הטוב ביותר הוא חשב לעצמו לפני שמעד לאחור, מחזיק את ידו הימנית בידו האחרת. ידו המוכרת של ג'ייקוב תפסה אותו. "הכל בסדר שם למטה?" קול נשמע בקשר, סקוטי חיכה עדיין על הגג. "ניקולס נפצע, הילד בידינו. אני מקווה שהוא הצליח לצלם" אמרה אנה, ניקולס ניסה לקום לבדו אך