הגשר-מיתולוגיה (פרק 6)

פורוס ומוריף התעוררו בדיוק באותו הזמן.
השעה הייתה שמונה בבוקר ושניהם היו עייפים מאוד מהמסע שלהם יום לפני זה.
"טוב, אחרי שנחנו, שתינו, אכלנו, התרחצנו והאכלנו את גמלינו הגיע הזמן להמשיך במסע שלנו אל יוון" אמר פורוס.
שני האנשים יצאו לדרכם רכובים על גמליהם.
אחרי רבע שעה של רכיבה בדממה הם שמעו צרחות של אישה.
הם מיהרו להגיע אל הקול.
מרגע לרגע הקול נשמע עצוב יותר, כאוב יותר… "אהההה! אהההה! אני…. לא יכולה…" זעק הקול.
"קדימה, אנחנו כבר כמעט שם" אמר מוריף.
ואז הם ראו אישה, עם בעלה והאישה ילדה.
הוא ניסה לתמוך בה, אך לא היה להם מים בהישג יד.
"אני רוצה מים!" זעקה האישה.
"הלוואי שיכולתי לעזור לך, אבל ביתנו רחוק מכאן!" ענה לה האיש.
קפץ פורוס מגמלו לקח מים ופירות ורץ אליהם.
הנה, קחי הנה מים" אמר פורוס לאישה כשהושיט לה את בקבוק המים שמילה בנווה המדבר.
האישה שתתה את המים כפרא אדם.
היא גמרה את כל המים ברגע.
"זה כואב! נו שיצא!" צעקה האישה.
"מוריף, בוא אנחנו צריכים את העזרה שלך!" קרא פורוס.
מוריף בא וראה את האישה המסכנה סובלת, גוססת, ואת פורוס והאיש נותנים לה מים ומטפלים בה.
"למזלכם כשהייתי בן 12 אני התנדבתי אצל צוות הרפואה לשבוע אחד, אני התנדבתי ממש להרבה דברים, כן אני הייתי בסך הכל ילד מאוד משכיל ו…" אמר מוריף אך פורוס הפסיק אותו באמצע: "אין לנו זמן! מה עושים? האישה יולדת!"
"אוקיי, דבר ראשון תביאו לי מגבת רטובה ושימו לה על המצח, תנו לה כמה שיותר מים לשתות, ואת צריכה ללחוץ כמה שיותר חזק!" פקד עלינו מוריף.
"אהה!" צרחה האישה מכאבי תופת אך התינוקת יצאה.
תינוקת חמודה, ללא שער, עם גבות בלונדינדיניות ועיינים חומות.
"סופסוף, יש לנו ילדה חמודה ומתוקה." אמר האיש.
"בואו, כדאי שנמהר לביתנו" אמרה האישה.
"כן, נוכל להרכיב אתכם על הגמלים שלנו" אמר פורוס אליהם.
"זה יהיה לנו לכבוד לרכוב איתכם" אמר האיש.