הגשר-מיתולוגיה (פרק 3)
"כמובן" אמר מוריף והתיישבו שניהם לאכול.
על השולחן הקטן היא ציור של מגן דוד ועליו הייתה מונחת צלחת עם כל טוב- בשר, המבורגרים, נקניקיות, בננות, קוקוסים ועוד הרבה דברים.
שניהם אכלו בנימוס וברוגע עם סכין ומזלג.
"מה זה המקום הזה בכל מקרה?" שאל פורוס את מוריף.
"אנחנו סוג של שבט אינדיאני-ישראלי ואבא שלי הוא הצ'יף, והדבר הכי חשוב לו בעולם זה שלא ישקרו לו, ברגע שמישהו משקר לו הוא יודע כי האיש הוא בוגד שרוצה את רעתו" ענה לו מוריף.
"טוב, למה לא ראיתי את אמא שלך בכל זה?" שאל פורוס.
לפתע השתררה דממה של רגע בחדר, מוריף הזיל דמעה ואמר, "היא שיקרה לו כשאמרה לו שהיא אוהבת אותו… זה היה שבוע אחרי שנולדתי…
אתה מבין, הוא הכריח אותה ללדת אותי והוא עינה אותה וצעק עליה מהיום שבו נולדתי.
אחרי שבוע הוא שאל אותה אם היא אוהבת אותו… ומאז כמו שלך אמור לקרות מחר בחצות, היא הפכה לכלום מלבד ערמת עפר.
אני ראיתי אותה נשרפת בעיינים שלי.
אולי הייתי רק בן שנה כשזה קרה, אבל זה לא מראה ששוכחים" ודמעות נזלו מפניו.
"אני מצטער, לא ידעתי… לפחות הוא ריחם עליה ונתן לה לחיות עוד שנה עד גזר הדין…" ניסה פורוס לעודד אותו ללא כל הצלחה.
"הוא עינה אותה בשנה הזאת! היא סבלה כאבי תופת והיא לא ברחה כי היא רצתה לטפל בי!" צעק על פורוס כשדמעותיו מתגברות.
"ששש… הם עלולים לשמוע אותנו, ואני מצטער שגרמתי לך להרגיש ככה"
"זה בסדר, בו נלך לישון, אנחנו נצתרך הרבה כוחות אם אנחנו רוצים לברוח מפה ולגנוב להם גמלים, חרבות, אוכל ושתייה מחר" אמר מוריף.
"מה?! מה אתה כבר מתכנן?" הוא שאל בחשש מה.
אבל מוריף כבר יצא מהאוהל.
פורוס הסתכל החוצה וראה את האחראי על המדורה שומר על האש ושמוריף כבר נכנס לאוהלו.
"עדיף שגם אני אלך לישון, אני באמת צריך אנרגיה למחר" אמר פורוס ושכב לישון.
תגובות (1)
תמשיך! אתה כותב ממש יפה