הגשר-מיתולוגיה (פרק 2)

"הוא לא שמע אותי" חשב פורוס.
"סליחה אדוני! אני צריך עזרה!" צרח פורוס בכל כוחו.
האיש הסתובב וראה את פורוס.
"אני לא בטוח שהוא שמע אותי…" חשב.
"אני צריך עזרה!" צרח פורוס ונפל על האדמה.
האיש עזב את גמלו ולקח את פורוס עליו עד הגמל.
הוא לקח אותו למחנה מסוים של אנשים ישראליים.
כשפורוס התעורר הוא ראה את האנשים האלה.
"מי אתם?, ומה אתם עושים פה? מה אני עושה פה?" פורוס שאל בבהלה.
"אל תדאג, אנחנו לא נפגע בך…" אמר אחד מהם.
"שלום, אני מוריף, אני בן המנהיג שלנו" אמר לפוריס.
"שלום מוריף… איך הגעתי לפה?" "סבין ראה אותך מתעלף והביא אותך לפה" ענה לו מוריף.
"מה בכל מקרה אתה עושה באמצע המדבר?" שאל מוריף את פוריס.
"אני הגשר, ואני מבקש את עזרתכם להגיע ליוון ולמצוא את המגילה הקדושה שמסבירה איך להגיע לעולם האלים שלפי הנבואה מתחוללת בו מלחמה שתיגמר במותם של כל בני התמותה!" אמר פוריס ללא חשש.
בדיוק כשאמר את זה, מישהו עם בגדים מהודרים ושומרים בא לכאן.
"הו באמת? הרי הגשר הוא רק סיפור ילדים והיצורים המדהימים הם רק מיתולוגיה- לא סיפור אמיתי!" אמר האיש בכעס.
"על ששיקרת לנו אתה תיזרק למדורה מחר בחצות כקורבן לאלוהים" הוא אמר.
"אבל בינתיים אתה האורח שלנו לכן… שם זה האוהל שלך, מחכה לך שם אוכל, מים ומזרן" כשהצביע על האוהל האדום.
פוריס נתפס בהלה.
כיווץ את עינייו בכעס כשהשומרים "ליוו" אותו לתוך האוהל.
"אני כבר אחשוב על תוכנית להימלט, אבל בינתיים עדיף שאני אוכל ואשתה…" אמר פוריס לעצמו.
ואז לתוך האוהל נכנס מוריף.
"מה אתה רוצה?" שאל פורוס בכעס כשדמעה נטפה מעיניו הירוקות…
"אני רוצה לעזור לך, אני מאמין לך שאתה באמת הגשר!" אמר לפורוס.
הדמעות של פורוס נעלמו והבין את ההזדמנות שלו, ותמיד יכול היה להרגיש אם מישהו אומר אמת או שקר.
"אתה אומר את האמת, אבל אתה רק נער בן 15, זה יהיה לך מסוכן…" אמר פורוס למוריף.
"אולי זה נכון אבל לי יש אספקת אוכל ומים למשך שבוע וגם חרב מעולה שאני יודע להשתמש בה" אמר לו מוריף.
"אם כך, בוא נסעד יחדיו"