הגרסא השנייה של אנוכי -הקדמה-

"מה יש לנו כאן?" שאל פרד.
"בוא תראה." אמר הפרופסור וייט. הוא הידק את אחיזתו על זנב של עכבר מעבדה קטנטן וחמוד, בצבע לבן.
"אתה עומד להרוג אותו?" שאלתי ועל פניי הבעת פנים מלאת רחמים ועצב.
"לא…" אמר וייט. נרגעתי לעת עתה. הוא הכניס את העכבר למעין קופסה שקופה, שלצידה עמדה קופסא נוספת. הוא הושיט לי אפוד כבד, מלא אבקת עופרת, שאמור להגן נגד קרינה, ולאחר מכן לחץ על כמה כפתורים במחשב. הבזק אור סימא את עיניי. לאחר שההבזק דעך פרופסור וייט הסתכל וחייך לעבר הקופסאות. שמתי לב שישנם שני עכברים.
"כמה זמן עכבר חי?" שאל אותי.
"שתיים, שלוש שנים." השבתי.
"העכבר שהכנסתי והוא נמצא עכשיו בקופסה הימנית באמת אמור לחיות שלוש שנים."
"ומה לעזאזל נמצא עכבר בקופסה השנייה?" שאלתי.
"הגרסה האולטימטיבית של העכבר.." השיב.
"מה זאת אומרת?" הקשתי עליו.
"בוא תראה." אמר ונטל את העכברים, כל עכבר ביד אחרת.
"תחזיק אותו." ביקש ממני והושיט לעברי את אחד העכברים. ליטפתי אותו ברוך והתבוננתי בפרופסור. הוא הכניס את העכבר למבוך כדי שיגיע לסופו, שם נמצאת הגבינה. העכבר השתגע שם בערך חמש דקות.
"תיתן לי את העכבר השני," אמר, והושטתי לו את העכבר שהיה בידי. הוא הושיט לי את העכבר הראשון. הוא הכניס את העכבר שהיה בידי למבוך, ולא עברה רבע דקה וכבר העכבר זלל את הגבינה ונשכב לישון בשביעות רצון.
"מעניין…" אמרתי וגירדתי את סנטרי.
"העכבר האולטימטיבי שרובץ בסוף המבוך ימות עוד שבעים ושתיים שעות.
"מ-מה?!" צעקתי.
"כן. השכפולים האלה לא יכולים לשרוד הרבה. הם יעילים אבל מתים מהר." אמר.