הג'קסונים 2 : עוצמה פרק 1

פרק 1
נ.מ כללית
פיטר עמד והשקיף על העיר הבאה מרחוק, עברה כבר שנה מאז הוא הביס את דיויד והוא התבגר מאז. החלו לגדול לו זיפים צהובים על הסנטר, והוא נהיה שרירי הרבה יותר. הרוח העיפה את שערותיו והוא לקח נשימה עמוקה לפני שעשה את הצעד לקראת העיר.
"אתה מוכן?" שאל לוק שלא השתנה כלל, הוא עדיין היה עם שיער שחור מגולח ומשקפיים שחורות מלבניות.
"הוא יחליט מתי הוא מוכן." נדחף ג'ורג' לשיחה, הוא גם לא השתנה כלל.
"בואו נעשה את זה." אמר פיטר וקיפץ מהצוק, הוא החל להתעופף בעזרת כוח היסוד של האוויר שהיה שייך לדיויד היישר אל תוך העיר ונחת על האדמה.
"ברוכה הבאה." אמר ראש העיר וקד קידה, גם פיטר קד קידה לפניו והוא הביט על העיר. ראש העיר היה שחום עור בעל שיער שחור וחלק, הוא היה עם משקפיים אפורות והיו לו זיפים שחורים שכמעט ולא היה ניתן להבחין בהם.
"שמי הוא לונג באזו. זוהי עירנו הצנועה, לוק בייסגרו הודיע לנו שתגיע. חיפשנו בכל העיר אך אני מצטער לא הבחנו באף אדם שעשה את הניסוי וקיבל כוחות." הוא אמר וחייך חיוך נחמד לכיוונו של פיטר,
"באת לבד?" הוא הוסיף בשאלה,
"כן." אמר פיטר ושילב את ידיו. פיטר ידע מתי אנשים משקרים כי הוא קיבל שמיעת על ויכול היה לשמוע את קצב פעימות הלב.
"אתה בטוח שאין אף אחד שעשה על עצמו את הניסוי?" שאל פיטר וכיווץ לאט את ידו לאגרוף,
"כן." הוא אמר והביט בפיטר בצורה רצינית ביותר, פיטר ידע שהוא שיקר.
"אוקי, אם כך אין לי מה לעשות כאן." אמר פיטר והפנה את גבו, פיטר שמע את קול הנסיעה של המכונית במהירות מופרזת ונעצר, הוא הביט לצד ימין ופתאום קיפץ רכב מהשיחים ונסע במהירות גבוהה, פיטר מיד קפץ לגובה רב בעזרת כוח יסוד האוויר, וחתך את הרכב לשתיים בעזרת מהלומת אש עוצמתית, הוא נחת על האדמה והביט בלונג באזו.
"חבל שבאת לכאן." הוא אמר והפיל את כל העצים על פיטר, פיטר הצליח לקפץ בין העצים ולהעיף את לונג על בקתה אחת.
"איפה כול האנשים בעלי הכוחות?" שאל פיטר וכיוון את אגרופו לעבר לונג, פחד חדר לליבו של לונג.
"הרגתי אותם, כמו שאני הולך להרוג אותך." הוא אמר בביטחון למרות שבתוכו פחד. פיטר נתן לו אגרוף בחזה וכוחו נשאב אל תוך פיטר,
"לא!" הוא צעק אבל היה כבר מאוחר מדיי.
"להתראות לונג." אמר פיטר והתעופף משם, אדם בעל מסכה שחורה הביט בקרב מהצד ועקב אחריי פיטר.
"איך היה?" שאל לוק,
"רגיל" אמר פיטר ומשך בכתפיו, ג'ורג' הביט בבנו וחייך.
"עוד כמה נשאר לנו?" שאל פיטר ושילב את ידיו, הוא הביט במפה שהייתה ללוק.
"עוד 4 אנשים וגמרנו." אמר לוק,
"יופי! איפה כול אחד?" שאל ג'ורג',
"יש שתיים ביבשת אסיה, ישראל, אחד באנטרקטיקה ואחד באפריקה, ברזיל." אמר לוק והצביע על המקומות.
"חייבים לנסות." אמר פיטר והביט לעבר הנוף,
"לך תדע מי מחכה שנוציא ממנו את האפלה הזאת.." אמר בשקט פיטר.

– בבית הסוהר שבברזיל, מוקו אהמה –
"זמן אוכל!" הסוהר אמר והמגש עם אורז ותפוח נזרקו לעבר האסיר, הוא תפס את זה מהאוויר ושם את זה על הרצפה.
"רעל. הרגשת פעם מה זה שמכניסים לך רעל?" האסיר שאל, היה לו שיער שחור ארוך ועיניים ירוקות. הוא הי שרירי ולבש חולצה ארוכה שמגיעה עד לכפות רגליי בצבע חום.
"לא, ואין לי כוח לעוד אחד מהסיפורים שלך." אמר הסוהר ותכנן ללכת, אך היה תקוע ברצפה, ולא יכל לזוז.
"הציל-" הוא תכנן לצעוק לעזרה אך לא יכל לדבר.
"אז עכשיו תרגיש." הוא אמר והסוהר נפל על הרצפה והמפתחות התגלגלו לכיוונו של האסיר, הוא חייך חצי חיוך, והרים את המפתחות, הוא שחרר את עצמו מהאזיקים ופתח את התא שלו.
"עצור!" 300 סוהרים כיוונו אליו את רוביהם, כי בכל מקרה, הבית הסוהר הזה הוקם רק בשביל האסיר
"פרנק תיכנס חזרה לתא לפני שנתקוף!" צעק אחד מהסוהרים,
"אני מעדיף להישאר בחוץ." אמר פרנק והפיל את כולם על הרצפה וכולם נהרגו.
"הגיע הזמן שנתחיל עידן חדש." הוא אמר והביט על השמיים, כבר מזמן שלא ראה את אור הבוקר.
"אתה מתצפת על פיטר נכון?" שאל פרנק בעזרת כוח המחשבה.
"כן. הוא משנה אנשים בעלי כוחות לבני אדם שוב, נשארו לו עוד ארבעה." אמר האיש בעל המסכה.
"יופי. אני בדרך…"