הג'קסונים פרק 7

פרק 7
נ.מ פיטר
אימי נפלה על ברכיה בעצב, ושמה את ידיה על פניה. אני ואבי התקרבנו כדי לבדוק מה איתה,
"אימא.." אמרתי חלושות ונגעתי בכתפה, היא הורידה את ידיה מפניה וקמה על הרגליים. היא נהייתה חיוורת ושיערה שוב היה מבולגן, חברבורות סגולות-שחרות הופיעו על זרועותיה ורגליה היא משכה באפה והביטה בי
"עברתי הרבה דברים מאז הניסוי, קבלת כוחות על, המעבר לניו יורק, האנשים שעושים על עצמם את הניסוי, אבל זה כבר יותר מדי. מה יש להם לחפש מהבת שלי?" היא אמרה והדמעות היו על עיניה.
"אני נשבע לך אליס, אנחנו נמצא אותה." אבי אמר וצלע לעברה, היא עזרה לו כאשר התקרבה אליו והוא חיבק אותה, דמעותיה ירדו על כתפו ויצרו כתם גדול על חולצתו השחוקה והמלוכלכת.
"קדימה, אין זמן להתחבק. חייבים ללכת למצוא אותה!" אמרתי והבטתי לעבר חדרה שהיה פתוח, המחשב היה דלוק על מין אתר שחור. התקרבתי לעבר חדרה ונכנסתי לתוכו,
"בואי נראה מה חיפשת לידיה.." אמרתי והבטתי בסרטון של הניסוי על אימא ואבא
"אימא!" צעקתי מחדרה, הם רצו והגיעו לחדרי.
"מה?" היא שאלה מתנשפת והדמעות עדיין לא מפסיקות מלרדת.
"מה זה הפניקס השחור?" שאלתי והבטתי על פניה שהיו מלאות בלבול.

נ.מ לידיה
"אתם יודעים, שאתה כבול בשלשלאות בתוך לוע של הר געש זה גורם לך לחשוב על החיים." אמרתי והאדים כבר החלו להשפיע לי על המוח, "תהיה בשקט!" שמעתי את קולו של דיויד, הוא נעמד על קצה הר הגעש והביט בי מלמעלה, הרמתי את מבטי כמה שיכולתי והבטתי בו, הוא חייך לעברי חצי חיוך מרושע וקיפץ אל תוך הלוע, הוא יצר טורדנו קטן שהרים אותו משתי ידיו והתעופף מולי. "היי, לידיה" הוא אמר והתקרב אליי,
הבטתי בתוך עיניו, היו לו חלקים כתומים בעיניים שנצנצו
"אני נשבעת לך. הם יבואו להציל אותי." אמרתי בטוחה בעצמי,
"בואי נראה, את נחטפת על ידי אנשים שעשו על עצמם ניסוי שונה לגמרי משאתם עשיתם. הם שולטים ביסודות הטבע, והרמז היחידי שהשארת להם, הוא את המחשב שלך פתוח על האתר של הפניקס השחור.
עכשיו, אם אני הייתי אחד מההורים שלך זה היה ברור שהייתי הולך לפניקס השחור. אבל כמה חבל, את לא שם. ברגע שהם יכנסו אל תוך המפקדה שלהם הם יהרגו על המקום. ואז אני יוכל להמשיך בתוכניותיי" הוא צחק צחוק מחניק ואני ניסיתי להתנפל עליו אבל ידיי היו קשורות,
"הם… יצילו אותי." אמרתי חלושות ודמעות בתוך עיניי,
"הם יהרגו את עצמם." הוא תיקן אותי וחייך,
"תקשיב לי, אתה לא תצא מזה, הם יצילו אותי! ואתה תשלם!!" צעקתי וניסיתי לצאת, משכתי את השלשלאות אבל לא קרה כלום, נאבקתי על כלום.
"לא!! תחזור הנה!" צעקתי כאשר ראיתי אותו ממריא חזרה למצוק.
"אתה תשלם על זה!!" צעקתי,
"וולקנה." הוא אמר, האישה התקדמה לעבר הצוק ונופפה עם ידיה ללא שום מטרה, כך זה היה נראה. הבטתי למטה כאשר ראיתי את הלבה מתקרבת לעברי,
"לא, לא לא בבקשה! לא" אמרתי והדמעות יצאו, הלבה המשיכה להתקרב.
"בבקשה!!" צעקתי אבל הם לא הקשיבו, הלבה כבר נגעה בכפות רגליי והחלה לשרוף אותם לאט לאט, צרחתי מכאב אבל זה לא הזיז לה. היא עצרה מלנופף בידיה והלכה כאשר כפות רגלי נוגעות בלבה הרותחת.
"שמישהו יציל אותי!!" צרחתי ורגליי כבר נכוו,
"לא!!" צעקתי.

נ.מ דיויד
"היא תתמודד עם זה בסופו של דבר." אמרתי ושילבתי את ידיי,
"אתה בטוח?" שאלה וולקנה, הבטתי אל תוך עיניה. "היא תתמודד!" הרמתי את קולי, וולקנה הנהנה במהירות והמשיכה לשתוק,
"דיויד, אני לא מבין איך זה בדיוק יעזור למטרה שלנו?" שאל אחד מחיילי,
"תאסוף את כולם שיביטו כיצד בן אלמוות נראה.." אמרתי והמשכתי להביט בה בסקרנות,
"דמה יעיר אותו." סיכמתי, החייל הנהן פעם אחת ונסוג לאחור.
"אתה עשית די והותר בשבילו, אני חושבת שפשוט אי אפשר להעיר אותו. הוא תקוע שם לנצח.." ריחמה עליה מייג', כשפית יסוד המים.
"אל תגרמי לי להתחרט על כך שהחזרתי אותך להיות צעירה!" איימתי עליה,
"הנערה צורחת כבר יותר מ10 דקות, אתה שורף אותה מבפנים!" הרימה את קולו,
"מייג' תסתמי את הפה שלך!" צעקתי והכתי בה עם מהלומה חזקה של אוויר, היא הרימה את עצמה והחלה להצליף בי עם מכות מיותרות של מים, יצרתי כדור אוויר שכיסה אותי והעיף ממני את הצלפותיה. העפתי אותו בחוזקה לעברה והוא נצמד אל גופה ונהדק סביבה.
"את תלמדי לשתוק!!" צעקתי והתקדמתי לעבר המצוק, היא התקרבה בניגוד לרצונה לעבר המצוק גם וקירבתי את ראשה ללבה. לידיה הביטה בפחד כאשר יצרתי כדור סביב כמות לבה מסיומת ושמתי את הכדור אל מול פניה.
"לידיה, תביטי מה יקרה אם המשפחה שלך תמצא אותנו." אמרתי וזרקתי את כדור האוויר אל פניה של מייג', היא צרחה מכאב ועורה החל להישרף לאט, חייכתי באימה כאשר ראיתי זאת.
"ראי זו כאזהרתי לידיה.אל תעשי שטויות. אחר כך הם ישלמו ביוקר," אמרתי והשארתי את מייג' לגסוס ליד המצוק. וולקנה הביטה בי בפחד, אך לא רצתה שאראה זאת אז היא רק המשיכה לעשות את מבטה הקר.
~~~~~~~~~~~
"זה טוב שהוא מפחד, כך הוא תדע לא להמרות את פיך" אמר אבי וליטף את שערותיו. כבר בגיל 7 הוא לימד אותי, כדי להציב משמעת צריך להפחיד, להראות מי הבוס.
אז הוא הכריח אותי להרביץ לכלב שלי, מקס, רק בגלל שעשה קקי בשטיח.
"אבא.. הוא לא יעשה את זה יותר" התחננתי שלא יתן לי לעשות זאת.
"תגדל אומץ דיויד!" הוא צעק ולקח את הכפכף מרגלו והכה בחוזקה בפניו של מקס.
"אתה פוגע בו!" צעקתי וניסיתי לעצור בעדו.
"אתה צריך ללמוד בן שלי!" הוא צעק ובעט במקס, הוא ילל מכאב ורגלו נשברה.
"אבא די!" צעקתי אבל הוא העיף אותי ממני ונפלתי על השולחן הזכוכית. התגלגלתי על הזכוכיות והם דקרו את עיניי. אבי מיד רץ לבדוק מה קורה איתי, וזה היה הרגע שבו הבנתי שעליי להכניס פחד באנשים, כדי שיתנו לך לפקד על הכול.
~~~~~~~~~~~
"הכול בסדר?" שאלה וולקנה והביטה בי,
"תגביהי את הלבה בעוד 5 סנטימטרים!" פקדתי עליה,
"היא עוד לא התאוששה מהפעם הקודמת אתה בטוח?" שאלה, הבטתי בה מבט זועף והיא מיד יצאה מהדלת.
צעקותיה של לידיה גרמו לי לחייך שוב ולהזכיר לי את המטרה.
להעיר את אבי.