הג’קסונים פרק 5

פרק 5
נ.מ פיטר
"אימא!" צעקתי וניסיתי לפתוח את הדלת, הצלחתי לפרוץ את המנעול ולפתוח את הדלת,
"אימא!" אמרתי אבל היה רק חור ענקי בקיר וסימני דם, פחד עלה בראשי. "אל תשתפן עכשיו פיט" דיברתי לעצמי ועליתי לעברה עליית הגג.
"אימא!" צעקתי בניסיון לחפש אותה, -" אה יא!" שמעתי קול מוכר, הבטתי לאחור כאשר ראיתי את אימי נאבקת במין אישה בצורה נשר. "תעזבי אותה!" צעקתי ורצתי לעברן, אימא שלי החלה להכות את האישה בפנים, אבל האישה שרטה את החזה שלה ואימי נפלה ארצה. האישה הביטה בי מיד ועפה לעברי במהירות,
"פיטר!" אימי צעקה בחשש שלא אצליח לשרוד,
"לא היית צריך לבוא הנה!" היא אמרה ועפה ישירות אליי, היא שלפה את טפריה והצלחתי לקפוץ לפני שהיא דקרה אותי,נחתי על הכנפיים שלה והיא עפה במהירות היישר למעלה
"פיטר!!" אמרה אימי בדאגה, "את תלמדי לא להתעסק איתי!" אמרתי ושברתי לה את הכנף, היא נפלה על הגג של הבניין ושנינו התגלגלו על הקרקע. קמתי כאשר עיני כואבת מאוד ורגלי פצועה, האישה פרשה את כנפיה אבל לא הצליחה לפרוש את השנייה בגלל ששברתי אותה, היא נהמה לעברי קול המצפצף והפעם רצה לעברי.
"תעזבי את הבן שלי!" שמעתי את אימי היא קמה ממקומה וירקה דם, שיערה הג'ינג'י התפזר והתבלגן בגלל הקרב והחליפה שלה התמלאה בדם, היא לקחה נשימה עמוקה והצליחה לגרום לאישה להשתנות חזרה לבת אדם, האישה הייתה פצועה וכך גם אני, צלעתי לכיוונה של אימי בחיוך.
"איך?" שאלתי מבולבל ושמח בו זמנית,
"אני יכולה לגרום לאנשים בעלי כוח לאבד את כוחם לכמה שעות, עכשיו קדימה." היא אמרה ונשענתי עליה כאשר רגלי כואבת בטירוף, "אימא! אבא בצרות!" שמעתי את קולה של לידיה, היא הייתה מאחורינו.
"מה קרה?" היא שאלה בדאגה,
"מישהו בשם דיויד ועוד שני נערים תוקפים אותו!" היא אמרה במהירות,
"חייבים להציל אותו.." אמרתי למרות שרגלי כאבה יותר מדי,
"לידיה תישארי פה עם פיטר, אני הולכת להציל את אבא שלכם!" היא פקדה והניחה אותי על האדמה, מיד אימי רצה וירדה במדרגות.
"אנחנו חייבים לעזור לה!" אמרתי ונאנקתי מכאב.
"היא לא יכולה להתמודד עם שלושה, וגם לא עם אבא! את חייבת ללכת לעזור להם, אני יהיה בסדר!" אמרתי והבטתי לעבר הקרב שקרה מתחת לבניין, נער הכה אותו עם סלעים ונערה הצליפה בה עם מים.
"היא לא תשרוד עוד הרבה!" אמרתי והבטתי בלידיה, היא הנהנה לחיוב ורצה לעברם במהירות, הבטתי ביינתים בקרב האדם בעל העיניים האדומות התקיף את אימי בזמן ששתי הנערים על לידיה.
"אני חייב לעשות משהו!" אמרתי וחשבתי איך אני מרפא את הרגל בפחות משתי דקות.
"עליתי על זה!" אמרתי ונגעתי ברגלי קלות, 'תתרכז' חשבתי לעצמי, והפצע החל לזהור העצם חזרה למקומה והצלחתי ללכת על הרגל מבלי לצלוע, קפצתי מרוב שמחה וירדתי במדרגות החירום במהירות,
"עזבו אותם!" אמרתי ונאבקתי בנער הסלעים הזה, לידיה החלה לבעוט בנערת המים במהירות, בזמן שאבי מעולף ואימי עוד נאבקת באדם עם העיניים האדומות.
"היי, רוצה לדעת מה זה להיות זקן?" שאלתי אותו ונגעתי בידו, הפעלתי את כוחותיי ועורו החל להתקמט וצבע שיערו נהיה לבן, הוא כבר עמד למות ורציתי להמשיך. אבל לא יכולתי. ניתקתי את ידי ממנו ורצתי לעבר נערת המים.
"קדימה לידיה בואי נראה לה מה זה!" אמרתי ובעטתי בפניה של הנערה, אחר כך לידיה נתנה לה אגרוף בפנים האצתי את הזמן בגופה והיא נהייתה זקנה.
לבסוף נשאר האדם עם העיניים האדומות, "עזוב אותה!" אמרה לידיה ואימי נפלה על הרצפה אחרי שהוא התקיף אותה עם מהלומת אוויר.
"לידיה, פיטר.." אמרתי אימי חלושות.
"התאומים ג'קסון.." הוא אמר וחייך,
"בוא נגמור עם זה כבר.." הוא נאנח וחייך חיוך מרושע, הוא תקף את לידיה עם מהלומה עוצמתית של אוויר והיא נגררה לאחור במהירות בזמן הזה אני רצתי לעברו, אבל הוא הצליח להעיף אותי ממנו ונפלתי על הרצפה, לידיה רצה לבעוט בו אבל הוא תפס את רגלה ושבר אותה, היא צרחה מכאב והוא העיף אותה ממנו והתקרב אליי.
"עזוב אותם!" שמעתי את קולו של אבא וברק פגע באדם בעל העיניים האדומות. הוא נהדף לעבר הקיר כאשר חור מזוויע בבטנו.
"דיויד. הפסדתם!" הוא אמר ועזר לי וללידיה לקום, אימי פסעה באיטיות לעברנו ואני שילבתי את ידיי.
"אתה חושב.. שניצחת? יש עוד הרבה מאוד אנשים בעלי כוחות ג'ורג'.. והם בדרכם לכאן.." הוא אמר חלושות, "ועם חשבת שהיה קשה להילחם נגדי.. תילחם נגד המפקד שלנו. ואז תדבר.." הוא השתעל וחייך,
"להתראות משפחת ג'קסון" הוא חייך ועצם את עיני נגעתי בפצע שלו הוא התרפא, דיויד לקח נשימה ארוכה. "אתה לא הולך למות עכשיו. יש מסר שאנחנו רוצים שתשלח לחברים שלך" אמרתי והבטתי באבי, נעמדנו כולם מולו,
"תודיע להם שאנחנו לא מפחדים. ושבמקום לשלוח הודעות שיבואו.. אנחנו נילחם בהם ביחד, כמשפחה וכצוות. תגיד להם שיפחדו מהג'קסונים." אבי אמר וחייך חצי חיוך, הוא הנהן ונעלם