הג'קסונים פרק 2

פרק 2
נ.מ לידיה
"את מרושעת.." אמרה לי מיי כאשר שמעה את סוף הסיפור הבוקר, כן היא יודעת על הכוחות שלנו והיא היחידה אני מניחה. "הוא לא יכול לשחק ככה עם הזמן מתי שבא לו," הגנתי על עצמי בלחש.
"הוא פשוט מעצבן אותי לפעמים שאני חייבת להחזיר לו.. את מבינה?" שאלתי ומרחתי את האודם על שפתיי הדקיקות. הבטתי במראה בשירותים והבטתי באודם האדום, הוא היה יפה כל כך
"אני לא אומרת שהוא לא מעצבן, אני מכירה אותו והוא מעצבן מאוד.. אבל במיוחד בגלל המצב שלכם אסור לכם לריב כרגע. אלא להישאר מאוחדים לפני שהמדענים יגלו אתכם." היא לחשה את המשפט האחרון, היא אספה את שיערה לקוקו מתוח ויצאנו מהשירותים.
"את כנראה צודקת.. אני אדבר איתו בסוף היום." נאנחתי והמשכנו להתקדם לעבר השיעור, "אני תמיד צודקת.." היא סיננה וחייכה לעברי פתחתי את דלת הכיתה כאשר להפתעתי לא היה שם אף אחד,
"יש היום לימודים בכלל?" שאלתי והבטתי בכיתה,
"כן, היום יום ראשון והשעה 9:40 היינו אמורים בכלל לאחר." אמרה מיי ונכנסה אל תוך הכיתה, נכנסתי אחריה השולחנות והכיסאות היו מסודרות באופן מפתיע, השולחן מסודר וכמעט ודבוק ללוח שבקצהו תפוח.
"טוב בואי נלך למנהלת לשאול אותה," הציעה מיי אבל אז הדלת נטרקה בחוזקה. התקדמתי כדי לפתוח אותה אבל היא הייתה נעולה, "מישהו נעל אותנו מבחוץ!" צעקתי וניסתי לפתוח אותה שוב רק חזק יותר, שום דבר הדלת נשארה נעולה.
"אני אשלח הודעה לפיטר." אמרתי ונכנסתי אל ההודעות בטלפון שלי וסימסתי "אנחנו תקועים בכיתה יא 1. צריכים את העזרה שלך." אמרתי בעודי כותבת ושלחתי את ההודעה.
"אוקי אנחנו צריכות להיות רגועות והכול יהיה –" אמרתי אבל פרץ אדיר של מים קטע אותי, מתוך פתח האוורור יצא כמויות של מים, והשכבת המים מתחילה לטפס. ביינתים היא הגיע אל כפות הרגליים שלי, יותר נכון לנעליים שלי.
"מה נעשה?" צעקה מיי בלחץ, "החלון!" הצבעתי על החלון וניסיתי לפתוח אותו. גם הוא היה נעול, הנהנתי לשלילה וחזרתי למיי
"אני משתמשת בכוח שלי כדי לנסות לפתוח את הדלת!" אמרתי ואז פרץ אדיר יותר של מים נכנסה דרך הקיר והמים החלו לטפס במהירות, ניסיתי לרוץ אבל המים האטו את קצב הריצה שלי. "אני.. לא מצליחה.." אמרתי והמים כבר טיפסו לצווארי. "אני..לא מצליחה לנשום." אמרה מיי ונאנקה, המים המשיכו לעלות עד שכבר כיסו את כול גופתי והגופה של מיי.
תפסתי את ידה בחוזקה ומשכתי אותו לעבר הקיר שם עוד לא היה מים, היא יצאה מהמים בבטחה ואחזה בפתח האוורור היחיד שלא הוציא מים.
"לידיה!" צעקה מיי, ניסיתי לצאת גם משם אבל משהו אחז ברגלי הבטתי למטה כאשר ראיתי את השולחן שוכב על רגלי ואני תקועה. ניסיתי למשוך את הרגל החוצה אבל לא הצלחתי, התחלתי לבלוע מים אבל לבסוף הצלחתי להוציא משם את רגלי. מאוחר מדיי בלעתי יותר מדיי מים ועיניי נסגרו.
"לידיה!" שמעתי קול נמוך אומר את שמי, פקחתי את עיניי בזהירות כאשר ראיתי את פיטר מעליי בודק מה מצבי. "תודה לאל שאת בסדר" הוא לחש באוזן שלי וחיבק אותי בחוזקה, השתעלתי ומים יצאו מתוך גרוני.
"העזרה בדרך.. העזרה בדרך.." הוא לחש לי פעמיים בעודי ממשיכה לירוק מים מתוך גרוני הכואב.
~~~~~~~~~~
"למקומות, היכון, צאו!" הקול של המאמן נשמע והוא ירה מאקדחו כדור לעבר השמיים, התחלתי לרוץ יחד עם כולם והתחילו לעקוף אותי כיווצתי את ידיי לאגרופים ורצתי במהירות על הרוח העיפה את שאר המתמודדים וזכיתי מקום ראשון.
זו הייתה הפעם שגיליתי על כוחותיי.
~~~~~~~~~~
"יש לה כמות גדולה של מים בתוך המעי, והרגל שלה שבורה." הסביר הרופא את המצב שלי,
"זה חמור?" שאלה אימי שדמעות חונקות את עיניה,
"לא ממש, אם היא הצליחה לשרוד עד שאחיה בא לעזור אז היא תהינה בסדר." הוא אמר ויצא מהחדר.
"תודה.." אמר אבי והביט בי, הרמתי את ידי לאט וראית שעורי חיוור. הבטתי לעבר החלון שם היה חרוט,
"אהבת את המשחק ששיחקת בכיתה?
כי יהיו לך ולמשפחתך עוד הרבה כאלה.
עד שתמותו. מפלצות." קראתי חלושות,
"הכול בסדר מתוקה שלי?" שאלה אימי והתקרבה אליי,
"הם בדרך.." לחשתי לה והתעלפתי.