הג’קסונים פרק 10

פרק 10
נ.מ אליס
"הם רבים מדיי!" צעקתי והמשכתי להכות בחיילים שהמשיכו לבוא.
"אסור לאכזב את החפים מפשע!!" צעקה אורנה והעיפה את כול החיילים אל השמיים, אני ומיי הינו פעורי פה.
"בואו כבר, יש לנו פושע להכניס לכלא!" היא אמרה, חייל אחד רץ לעברה והפיל לה את התיק, מיליוני סוכריות בשלל צבעים נפלו מתוך התיק על הרצפה, אורנה הזעיפה פנים והעיפה אותו אל השמיים גם.
"למה יש לך-" אמרה מיי והביטה בסוכריות האלה,
"יש סודות שאסור לי לספר. אפילו לא לכם." היא אמרה ברצינות והכניסה את כל הסוכריות בעזרת כוחה, "עזבי בכלל ששאלת.." סיננתי בין מילותיה ורצנו לעבר לוע הר הגעש לעזור לבנים.

נ.מ ג'ורג'
"תעזבי אותי גברת שיער דליק!" צעקתי והצלחתי להעיף אותה ממני, היא נעמדה על עץ והוציאה מידיה להבות כתומות של אש, קיפצתי על עץ גם והוצאתי ברקים משתי אצבעותיי הם פגעו בגופה והיא נפלה על האדמה,
"אל תתעסקי איתנו.." אמרתי והנחתי עליה מכה אחת ענקית של ברק, היא נהפכה לאפר ורצתי לעבר לוע הר הגעש, "פיטר!!" צעקתי ודמעות על סף עיניי. מחקתי אותם בעזרת קצה שרוולי והמשכתי לרוץ. הגעתי לעבר הצוק ופיטר לא היה שם, ידיי רעדו והבטתי סביב. הוא לא היה בשום מקום.
"מחפש מישהו?" שמעתי את קולו של דיויד, הוא התעופף באוויר והביט בי.
"איפה הוא?!" צעקתי,
"בטעות דרכתי על האצבעות שלו והוא החליק אל תוך הלבה.." הוא משך בכתפיו וחייך לעברי חיוך מרושע,
"לא.." אמרתי חלושות, כיווצתי את ידי לאגרוף והוצאתי ברק מאצבעותיי לכיוונו של דיויד. פספסתי את המכה והוא התעופף לכיווני במהירות.
"לא!" צעקתי וניסיתי לעצור אותו,
לפתע מתוך הלבה יצא פיטר במהירות ותפס את דיויד בעודו עף והשליך אותו על האדמה בחוזקה, הוא היה מכוסה במכות סגולות על פניו. והוא התעופף לעבר דיויד במהירות והכה בו שוב, רק הפעם דיויד עף רחוק יותר, "לא! אתה בן האלמוות?!" הוא צעק בכעס וניסה לקום, אבל פיטר העיף אותו בעזרת מהלומת אוויר עוצמתית, הוא נחת על הקרקע והכה בו עם מכת חשמל כמו כוחי. דיויד נאנק אבל פיטר לא הקשיב והמשיך לפגוע בו, הפעם בעזרת מהלומה של להבות אש שפגעו בפניו. הוא צרח מכאב ו10 עצים נפלו מההדף של המכה. דיויד הביט בו במבט חסר אונים, אבל פיטר לא ריחם עליו ותפס אותו מהצוואר והחל לחנוק אותו.
"בבקשה.. לא.." הוא אמר חלושות והחל להזדקן בקצב מואץ, לאחר כמה שניות צבע שערו הלבין והוא נהיה בעל קמטים.
"אתה תשלם על מה שעשית לאחותי ולכול המשפחה שלי!" אמר פיטר בכעס.
"בבקשה, רחם עליי.."הוא התחנן וקולו החל להיות צרוד,
"כמו שריחמת על אחותי?.." אמר ועזב אותו, דיויד נשען על העץ בעודו משתעל.
"ההבדל ביני לבינך שאני לא מפלצת.." הוא אמר ואני רצתי אליו וחיבקתי אותו בחוזקה, הוא נפל לזרועותיי כאשר הוא חיוור ובקושי שהוא נושם.
"אבא.. לידיה.." הוא לחש לי בקול צרוד,
"היא תהיה בסדר, אימא שלך מטפלת בה." הסברתי לו וחייכתי אליו חיוך.
"זו פעם ראשונה שאני רואה אותך מחייך.." אמר פיטר וחייך לעברי,
"אני כל- כך מצטער שהכנסתי אתכם לכול זה, אני נשבע אני אתקן את זה…" אמרתי לו וחיבקתי אותו, דמעות ירדו מעיניי.
-"ג'ורג'?" שאלה אליס וקולו מפוחד, הבטתי לאחור כאשר ראיתי את לוק, מי שהיה אחראי על הניסוי. הוא אחז בסכין והצמיד אותו לגרונה של אליס,
"לא!" אמרתי,
"תביא את הילד שלך ואני לא יהרוג אותה!" הוא פקד ואליס ניסתה להתחמק אבל הוא הידק את ידו על הזרוע שלה, ידעתי שהוא פצוע, לא יכולתי להביא אותו אל לוק, הבטתי בו כאשר הוא כבר לא חיוור יותר והוא קם מזרועותיי, "אני לא יכול למות אתה יודע, בן אלמוות.." הוא לחש לי וחייך, חייכתי חזרה.
"יש דיל?" הוא אמר,
"מה דעתך על זה בתור דיל?" אמר פיטר והעיף את לוק ממנה בעזרת מהלומת אוויר, מיד רצתי לעבר אליס והוא הפיל ביינתים את לוק ארצה.
"בשביל מה אתה צריך אותי?" שאל פיטר והיה בהיכון לפגוע בלוק במהלומת אש.
"אתה התרופה.." הוא אמר והצליח לקום,
"אתה התרופה לכך שתחזרו להיות נורמאלים שוב." הוא אמר,
"למה איימת ככה עם אימא שלי?" שאל פיטר והפסיק את מהלומת האש,
"כי זו הייתה הדרך היחידה שהייתי מצליח לקחת אותך." הוא אמר,
"הפניקס השחור לקחו ממני את הניסוי והפכו אותו למטרות רשע.. המטרה שלי הייתה למצוא אותך וביחד נרפא את כול אלה שעשו על עצמם את הניסוי, עם רצון או בלי רצון…" הוא אמר והושיט את ידו לעברי.
"אני מבקש ממך. אתה לא רוצה שהמשפחה שלך תהיה שוב נורמאלית?" הוא שאל,
"מה אני צריך לעשות בשביל לרפא את כולם?" שאל פיטר,
"לשאוב את הכוחות מהם, כך שאתה תהיה היחידי שבעל כוחות. האויבים אשר נלחמתם בהם. נעצרים כרגע בידי צבא ארצות הברית, הם יהיו בבתי כלא נפרדים. ודיויד יקבל את עונשו." הוא אמר ברוגע,
"אז אני ייקח מהם את הכוחות, כולם יהיו נורמאלים מלבדי?" שאל פיטר כדי לסדר את הבלבול בראשו,
"בדיוק." הוא אמר,
"אז מה אתה מחליט ילד? כן או לא?" הוא סקר אותי עם עיניו,
"אני אבוא איתך, ויציל את כול מי שנפגע מהניסוי הזה." אמר פיטר ואבן ירדה מליבי.
"אז אני אבוא גם, כדי לשמור עליו, ברגע שנגמור עם כולם תיקח ממני את הכוח." אמרתי ופסעתי צעד לעבר פיטר,
"אין בעיה." אמר לוק וכולם הלכו לדרכם.

אחרי שלושה ימים
נ.מ פיטר
"אתה מוכן?" שאלה מיי והתקרבה אליי, הנהנתי לחיוב והבטתי על עצמי במראה. לבשתי חולצה לבנה ויחד איתה מכנס שחור חלק, היא חיבקה את זרועי ונשענה על כתפי.
"אני אתגעגע אלייך.." היא אמרה וחייכה לעברי, נישקתי אותה על השפתיים והיא חייכה תוך כדי הנשיקה.
"שאני לא אמרח אותך באודם לפני היום החשוב.." היא אמרה והסמיקה קלות, צעדנו יחד אל הסלון שם חיכה לוק עם חליפה ירוקה ומכנס ג'ינס שחור, ושאר בני המשפחה.
לידיה הביטה בי וחייכה חצי חיוך, היא ישבה על כיסא גלגלים ותחבושות מכסות את הכריתה של רגליה. עורה חיוור וצבע עיניה איבדו את הניצוץ.
"אתם מוכנים?" שאל לוק והכין את אימא ואת לידיה, השניים הנהנו באותו קצב ולקחתי נשימה ארוכה.
"בואו נתחיל."