הבריכה

זה היה שהייתי קטנה אני בחיים לא אשכח, דבר כזה בחיים לא שוכחים.
הייתי בת 14 שזה קרה, נסעתי לכפר שסבתא שלי גרה בו הסתכלתי על הדרך היא הייתה כל כך יפה וירוקה מלאת פרחים ועצים, כל כך הרבה צבעים היו, זה היה כל כך טוב ההרגשה של הטבע והריחוק מהעיר הגדולה והעמוסה. ירדתי מהרכבת ושם חיכה דוד שלי שגר באותו כפר שסבתא שלי גרה, "דוד ג'יימס טוב כל כך לראות אותך", אמרתי וחיבקתי אותו חיבוק גדול, "איך הייתה הנסיעה?" הוא שאל עניתי מאוד יפה. הלכנו לחניון המכוניות וראיתי את המכונית של דוד ג'יימס יש לו מכונית ישנה כזאת מסוג חיפושית בצבע צהוב, הנסיעה הייתה בעיקר שתיקה ארוכה ואז דוד ג'יימס הדליק את הרדיו ושרנו שנינו בדיוק כמו שהייתי קטנה, כיף להיזכר בילדות. הגענו לבית של סבתא, דוד ג'יימס חנה את האוטו ונכנסתי לבית של סבתא, דפקתי בדלת וסבתא פתחה לי בהתרגשות גדולה "אוי יפה שלי איך התגעגעתי" היא אמרה וחיבקה אותי חזק, אני וסבתא שלי מאוד קשורות. ג'יימס נכנס וסבתא מזגה לנו מרק. אחרי הארוחה הלכנו לסיבוב בכפר ראיתי את כל החברים של סבתא, כולם היו כל כך נחמדים ומחייכים ונופפו לי ולסבתא לשלום, כולם הכירו את כולם ככה זה הרגיש. ראיתי שלט תלוי הוא היה ישן כזה בבירור ראיתי שכתוב שם בריכה שאלתי את סבתא בהתרגשות "יש פה בריכה?!", סבתא ענתה לי בקול מבוהל ורציני "בחיים אל תיכנסי לכאן שמעת אותי!", עניתי בסדר, בחיים לא ראיתי את סבתא ככה. חזרנו הביתה וראיתי את הילדים של השכנה של סבתא, הם היו מאוד נחמדים ושאלו אותי האם אני רוצה לבוא איתם לשדה שאלתי את סבתא והיא הסכימה, הדלקנו מדורה ודיברנו, היה שם ילד שמאוד מצא חן בעיניי קראו לו דניאל, היה לו שיער מתולתל שחור, עיניים ירוקות ובהירות והוא היה גבוה. החלטנו לספר סיפורים ילדה בשם איימי שאלה אותי "את מכירה את הסיפור של הכפר?" עניתי "לא", איימי הכריזה "בואו נספר לה", דניאל מיד קפץ ואמר "לא! זה יפחיד אותה עד היום אני לא מפסיק לחשוב על הסיפור הזה", אמרתי שזה בסדר ואיימי התחילה לספר, לפני מאות שנים שהיה עוד ציד מכשפות, חיה בכפר מכשפה בין בני האדם היא לא הזיקה לאף אחד אבל בני האדם פשוט לא אהבו אותן, יום אחד גילו שהיא מכשפה ושרפו אותה על מוקד ממש איפה שמוקמת הבריכה לפני שנשרפה לגמרי היא מלמלה כישוף בלטינית עתיקה, אף אחד לא הבין את הכישוף חוץ מאדם אחד שהבין לטינית עתיקה השמועה מספרת שהאיש הזה חי עד היום כי הוא בן אלמוות. המון שנים חלפו והחליטו לבנות את הבריכה, אחרי שסיימו לבנות את הבריכה היו כמה בני נוער שהתגנבו לבריכה בלילה, המציל בא לפתוח את הבריכה וראה את אותם בני נוער חתוכים לחצי כאילו חיה גדולה אכלה אותם אך המציל לא ראה שם חי במים או בסביבה. שבוע לאחר מכן באו עוד בני נוער בלילה וראו את גופותיהם חתוכות כאילו חיה אכלה אותם המשטרה גילתה בעזרת טביעות אצבעות שהיה את אותו בן אדם בשתי הזירות, אך עד היום לא מצאו אותו, חלק מהאנשים חושבים שזה בן האלמוות או המכשפה שחזרה לחיים, מאותו יום לא נגעו בבריכה ואף אחד לא מעז להיכנס אליה. וואו מצמרר עניתי, "כן…" דניאל אמר, אחר כך כל אחד חזר לביתו. בוקר למחרת נפגשנו אני איימי ודניאל נהנו ושיחקנו ביחד והם אפילו הראו לי את החווה, מרחוק ראיתי דמות לבושה בשחור ושעבר טרקטור היא נעלמה חשבתי שאני סתם מדמיינת, חזרנו לסבתא וסיפרתי לה את אותו מקרה שדמיינתי דמות לבושה בשחור וצחקקתי, סבתא במקום לצחוק הייתה מאוד מבוהלת כאילו גם היא ראתה את אותה הדמות ואמרה לי את לא יוצאת יותר החוצה וסגרה את כל החלונות ואמרה "מחר את חוזרת הביתה, דוד ג'יימס ייקח אותך" מאוד נבהלתי אבל שתקתי זה היה מפחיד מאוד. התעוררתי באמצע הלילה והרגשתי כאילו אני מהופנטת והולכת תוך כדאי שינה כאילו משהו מושך אותי כמו מגנט סבתא ראתה ואמרה לי תעצרי אמרתי לה "אני לא יכולה, אני לא מצליחה הצילו סבתא אני לא יודעת לאין אני הולכת" סבתא מהר שמה נעליים והלכה אחריי פתאום אני רואה שאני הולכת לכיוון הבריכה ניסיתי לעצור את צעדיי אך אינני מצליחה ומתחילה לבכות, סבתא אחריי צועקת, דניאל ואיימי הלכו אחרי ואחרי סבתא וצעקו לי "תעצרי!" עניתי בוכה "אני לא מצליחה" ואז אני סבתא, איימי ודניאל שהלכו אחרי הגענו למתחם הבריכה ראיתי בריכה ענקית יפיפייה פתאום באה אלינו דמות, אותה דמות שראיתי בחווה מאוד נבהלתי וסבתא הסתכלה במבט כאיליו מכירה את אותה הדמות, הדמות התקרבה וראיתי איש עם שיער לבן וארוך הלובש בגדים שחורים ויש לו שרשרת מיוחדת כזאת, "שלום כמה זמן לקח לך להגיע, סתם אני צוחק זה בסדר" אמר האיש בצחוק מוזר, "מה שלומך ג'ולי? את כבר סבתא מה?!, לא מאמין" איך הוא ידע שלסבתא שלי קראו ג'ולי, חשבתי לעצמי, סבתא אמרה לו "תעזוב אותה", "טוב אבל אני רוצה לספר משהו, את בטח מכירה את סיפור הכפר אני הרי שמעתי את חברייך מספרים לך אותו, צדקתם אני הוא בן האלמוות קוראים לי אורדר נעים מאוד סבתא שלך מכירה אותי מימים עברו היא הייתה חלק מאותם בני הנוער". "סבתא באמת?" שאלתי, "כן" סבתא ענתה. אורדר אמר "אני אספר לכם מה קרה לאותם בני נוער, הזהרתי אותם לא להיכנס, המכשפה שהרגו פה הטילה כישוף על המקום, הם לא האמינו, סיפרתי להם את הכישוף, רק מי שליבו טהור יכול להיכנס לפה ומי שליבו אינו טהור לא רשאי להיכנס, הם לא הקשיבו ונכנסו ואכן הכישוף פעל ברגע שנכנסו משום מקום צצה להקת כרישים עם מלתעות ענקיות ורצחו אותם בעיניים שלי ראיתי איך הכרישים אוכלים את בשרם והורגים אותם בין כולם רק סבתא שלך נשארה, ג'ולי, אחרי שחבריה מתו והכרישים העצומים הלכו הגיעה להקת דולפינים לסמן את הלב הטהור של סבתא שלך, תיכנסי גם את בואי נבדוק אם את כמו סבתא שלך". סבתא צעקה צעקה מצמררת "לא!" לא עברה שנייה לא יודעת איך נפלתי למים פתאום אני רואה סנפיר למעלה, דניאל, איימי וסבתא התחילו לבכות, הסנפיר הענק התקרב לכיווני ואני צועקת "הצילו" פתאום במקום שכריש יחגוג על בשרי הוא מסתובב סביבי ופתאום אני רואה גם דולפין מסתובב סביבי במשך 5 דקות כריש ודולפין סובבו סביבי ונעלמו כלא היו יצאתי מהבריכה וסבתא חיבקה אותי חזק אחריה איימי ואז דניאל. שאלתי את אורדר "מה זה אומר? היה גם כריש ודולפין". הוא ענה "את ביטלת את הכישוף לב הטוב שלך כל כך גדול שגם הכריש רצה להודות לך, את לא שופטת אנשים לפי מראה, או מאיפה שהם באו, או במה שהם מתעסקים, כך עשו למכשפה שפטו אותה רק בגלל שאימא שלה ואבא שלה מכשפים היא לא הייתה רעה בכלל". אחרי זה אורדר נעלם חזרנו הביתה בהלם. למחרת בבוקר החלטנו לזרוק חתיכת עוף לבריכה ולראות מה יקרה, לא קרה שום דבר, ראינו בצד פתק שכתוב בו "אמרתי לכם שהקללה איננה אתם יכולים להיכנס לבריכה ללא פחד". כדאי לבדוק שוב נכנסתי אני, לא היה לא כריש ולא דולפין. כולנו שמחנו ורקדנו. והנה אני היום אישה גדולה עם שני ילדים ובעל מדהים ששמו דניאל אותו ילד עם תלתלים שחורים, גבוה ועיניים ירוקות.