דמדומי האופל מרתון כל הפרקים

פרק 2: הדרך למכשף
"זה רעיון ממש גרוע" אמרה ג'סיקה בניסיון לשכנע את ג'ק לשנות את דעתו,
"אני חייב למצוא דרך, לא יכול להיות שהוא תקוע שם בגללי" אמר ג'ק שהיה דבוק בהחלטה שלו,
"זה לא בגללך" היא אמרה ותפסה בידו של ג'ק,
"זה כן! אם הייתי מחליט למות במקום לחזור לחיים ושימחק לי הזיכרון, כל הדבר הזה לא היה קורה" אמר ג'ק,
"אבל אז היינו מאבדים אותך, אני הייתי מאבדת אותך" היא אמרה, לונה הצטרפה לשיחה,
"תקשיב זה רעיון דפוק" היא אמרה,
"לא תצליחו לשנות את דעתי, אם אתם רוצים אתם יכולים לבוא, אבל עם תעמדו בדרכי, אני כבר לא יהיה נחמד" אמר ג'ק בכעס,
"זה איום?" שאל דון, הוא כיווץ את ידיו לאגרוף, ומידו יצאה אש כתומה אדומה,
"לא. זה עובדה" אמר ג'ק שהתחיל להתנשף חזק,
"ג'ק תירגע, הכול בסדר. תנשום" אמרה ג'סיקה שניסתה לגרום שלא יוציא את בחור כועס, ג'ק הסתובב והמשיך ללכת, ואז דון זרק עליו אבן על הראש, ג'ק התעצבן, הוא הפך לבחור כועס, והוציא עץ מהמקום וזרק אותו על דון,
"ג'ק! תירגע " אמרה ג'סיקה היא פתחה שער והגיעה לפרצופו של ג'ק,
"תסתכל עליי, הכול בסדר" היא אמרה והחזיקה בלחיו השחורות והחזקות,
"תירגע" היא אמרה ואז נשימתו החלה לאט, והוא השתנה לג'ק הרגיל,
"אמרתי לכם, אני כבר לא יהיה נחמד" אמר ג'ק והלך,
"ג'ק!" צעקה ג'סיקה, אבל הוא כבר התרחק,
"מייקל " הקולות המזוויעים קראו בשמו,
"מייקל " הם המשיכו, צמרמורת עברה במייקל,
"תצטרף עלינו, אתה תחזור לעולם החיים" אמרו הקולות,
"לעולם לא!" אמר מייקל,
"תעזבו אותי כבר!" הוא הוסיף
"לעולם לא נוותר על האחד" אמרו הקולות,
"אני לא האחד, זה בטח ג'ק, זו טעות" אמר מייקל בניסיון להוריד אותם ממנו,
"אנחנו יודעים מי הוא הנבחר, ואנחנו מביטים בו עכשיו" אמרו הקולות, לפתע נעמד מול מייקל עמד עם שראשו מכוסה, היה לו סכין שחורה ביד,
"אני מזהיר אותך, אני יכול לשלוט בשדים" אמר מייקל,
"זה לא יעזור לך, כי אני לא שד" אמר האיש, קולו היה נמוך בהשוואה לקולות המזוויעים,
"מי אתה?" שאל מייקל בפחד,
"הסיוט" הוא אמר,
"מה זה אומר?" שאל מייקל,
"אתה עומד לגלות עוד מעט…." הוא אמר ופרצופו הרקוב והמצולק הביט במייקל,

צלצול נשמע, הדלת נפתחה ובפתח הדלת היה ג'ק, עם בגדים קרועים,
"איך אפשר להציל מישהו שתקוע בעולם המתים?" הוא שאל בכעס,
"ולמה אתה חושב שאני יספר לך?" שאל המכשף עם הכיסוי הסגול, ג'ק התחיל לחנוק אותו, הוא הצמיד אותו לקיר, ולקח סכין שהייתה על השולחן במטבח וכיוון אותה על העין הימינית שלו,
"אני ישאל שוב, איך אפשר להציל מישהו שתקוע בעולם המתים, ושלא תתחיל לזמר את הלחשים האלה שלכם כי אז תאבד עין" אמר ג'ק באיום.

פרק 3: הלחש
"אוקי, אוקי תירגע קצת פרדי קרוגר" אמר המכשף והתחיל לצחוק מעט,
"אתה חושב שאני צוחק" אמר ג'ק ותקע את הסכין בכתפו של המכשף,
"אח, יא מפגר תקעת לי את הסכין בכתף" אמר המכשף,
"ופעם הבאה אני יתקע אותו קצת יותר גבוה" הוא אמר והעלה את הסכין לעין הימינית שלו,
"אוקי, יש לחש אחד. שאני יודע איך לבצע אותו, אבל צריך עוד דם של 2 אנשים בעלי כוח כמו שלך, כאילו אתה ועוד אחד" אמר המכשף בפחד,
"סבבה קיבלת עוד משהו?" שאל ג'ק,
"כן, יהיו לך רק 8 דקות להיכנס לשם, ולהוציא את מייקל, ואם לא תספיק, תיתקע גם איתו" הוסיף המכשף,
"סבבה, בוא איתי" אמר ג'ק ומשך בחולצתו של המכשף והם הלכו.
"אני מזהיר אותך, אני יכול להרוג אותך" איים מייקל על סיוט,
"לא אתה לא" אמר סיוט, הוא הצליח לגרום לג'ק להתקרב עליו, שמעו את הקליקים שנוצרו משחיקת העצמות שלו,
"מה אתה עושה לי?" שאל מייקל חלשות,
"גורם לך לשנות את דעתך" אמר סיוט והתחיל לצחוק צחוק מפחיד, כמו מהסרטים,
"לעולם לא, אני ימשיך להתנגד עליכם, עד שג'ק יבוא ויציל אותי" אמר מייקל בתקווה,
"תזכור את התשובה הזאת" אמר סיוט והעיף אותו על הקיר,
"להתראות.. ביינתים" אמר סיוט ונעלם,
"ג'ק.. בוא כבר" אמר מייקל,
"יש דרך לתקשר עם האנשים מהצד השני?" שאל ג'ק,
"כן, אני יכול לגרום לך לדבר עם מישהו במשך 2 דקות" אמר המכשף,
"אז אני צריך שתגרום לי לדבר עם מישהו מהצד השני" אמר ג'ק,
"מוצאק אינטרסיק ברקולס" אמר המכשף, הוא תפס בידי ונתן לי לדבר עם מייקל,
"מייקל" אמרתי וראיתי אותו נשען על הקיר בפחד,
"ג'ק" הוא אמר וחיבק אותי,
"אני בא להציל אותך, אל תדאג"
"ג'ק בוא מהר בבקשה, הם מנסים להרוג אותי" אמר מייקל והתחיל לבכות,
"אל תדאג, הכול יהיה בסדר" אמר ג'ק וחיבק את מייקל,
"אני צריך לזוז, אל תדאג אני יציל אותך" אמר ג'ק ונעלם.
"גמרת?" שאל המכשף,
"כן, בוא נזדרז" אמר ג'ק והתחיל להגביר את קצב ההליכה, הם הגיעו לבית קברות,
"שלום, אני מחפש את הקבר של תומאס בלאקט" אמר ג'ק,
"מי שואל" שאלה הפקידה,
"פשוט תראי לו היכן נמצא הקבר" אמר המכשף, היא מיד קמה ולקחה אותו אל הקבר ואז היא הלכה,
"אז מה עושים?" שאל המכשף,
"פותחים את הקבר, לוקחים טיפה דם והולכים " אמר ג'ק, הוא השתמש בכוח שלו כדי לפתוח את הקבר,
"אתם עובדים עליי נכון?" שאל ג'ק, הקבר היה ריק,
"המכשף הלבן ידע שאנחנו הולכים לעשות את הכשף, אז הוא לקח את תומאס למקום אחר" אמר המכשף הסגול,
"מה אני יעשה עכשיו?" שאל ג'ק והתיישב על הקבר
"אני יכול לנסות למצוא את המכשף" הציע המכשף הסגול,
"לא, יש לי הרגשה שאני יודע, מי יודע איפה הוא" אמר ג'ק וחייך.

פרק 4: התקפה
נקודת מבט מייקל
"מייקל.." הקולות המשיכו לקרוא בשמי, אבל השיחה עם ג'ק עודדה אותי, גרמה לי לקבל תקווה.
"תצטרף עלינו" הם אמרו, החלטתי להתעלם מהם, קמתי ממקומי והתחלתי להתרחק מהשער השחור,
"לא תוכל לברוח" שמעתי את הקולות, התחלתי לרוץ, ולפתע הגעתי לאותו מקום, והתייצבתי מול השער,
הסתובבתי והמשכתי לרוץ, אבל עדיין הגעתי לאותו מקום,
"אתה מפחד רק כי יש לך תקווה ואתה מתנגד" הקולות המשיכו,
"אם לא תתנגד, אתה לא תפחד יותר מדבר, ואתה תחזור לעולם החיים" אמרו הקולות, ולפתע עמד מולי סיוט,
"אני לא כאן כדי להילחם" הוא אמר, והושיט את ידו לעברי,
"תצטרף עלינו, ואתה תחזור לעולם החיים" אמר סיוט,
"לא לעולם לא!! ג'ק ימצא דרך אחרת ואז אני יחזור בלי העזרה שלכם, אתם.. תהפכו אותי להיות כמוכם" אמרתי,
"ומי אמר שזה חיסרון? אתה מבין, אני הייתי כמוך, גם אותי מכשף דפק ונתן לי להישאר כאן, אבל אז, הצלחתי להבין שהם היחידים שיכולים להחזיר אותי, גם לי הייתה תקווה שאחי יבוא להציל אותי, אבל עברו 6 שנים, והוא לא בא, אז הבנתי שכדאי לי פשוט להצטרף עליהם, ועכשיו אני יכול להיות גם פה, וגם בעולם החיים" אמר סיוט, מילותיו טיפה הצליחו לחשוב טיפה להצטרף עליהם, אבל אז התפקסתי והנהנתי לשלילה,
"לא! אני לעולם לא יצטרף עליכם" אמרתי וברחתי ממנו, לא ראיתי אותו באופק, אבל אז הוא נעמד מולי,
"תעזוב אותי כבר, אני לא יצטרף עליכם" אמרתי ונתתי לו אגרוף, הוא יצר קליקים עם ידיו וראשו, ואז הוא חייך עליי,
"אתה יודע? יחסית לילד תיכון, אתה ממש אמיץ, לפגוע בי ככה, צריך בשביל זה חתיכת אומץ" אמר סיוט וציפורניו התארכו, הבטתי בהם, הם היו צהובות וחדות כמו טפרים,
"אתה יודע מה אני הכי אוהב בעולם המתים?" הוא שאל אותי, פחדתי מהתשובה,
"מה?" שאלתי באי רצון,
"אי אפשר למות פה, ככה שאני יכול להתעלל בך כמה שאני רוצה, ואתה לא תמות. אנחנו ניסינו בדרך הקלה, של שכנוע בעזרת מילים, ואתה התנגדת, אז עכשיו אנחנו נעבור לדרך הקשה, של שכנוע בעזרת אלימות" אמר סיוט וחייך עליי,
"ועוד משהו, אתה לא יכול להפעיל פה את הכוחות שלך" הוא אמר, והתחיל להתקרב עליי, התחלתי לרעוד, ואז ברחתי, הוא היה מהיר יותר ממני, והוא קפץ עליי, יכולתי להריח את ההבל הפה המצחין שלו,
"הגיע הזמן שלך מייקל ז'קסון" אמר סיוט והאריך את הציפורן שבאצבע שלו עוד יותר, כך שיכלה לנגוע בלחי המזיע מפחד שלי, והוא התחיל להכניס את הציפורן לתוך הלחי שלי, זה חדר את העור שלי ואז סיוט גרר את הציפורן שלו עד למורד הסנטר שלי, זה שרף לי ברמות, צרחתי מרוב כאבים,
"בדיוק, תמשיך לצרוח מכאבים" אמר סיוט ואז הוא עף לאוויר מדחיפה של מישהו, ראיתי אותו, זה היה תומאס,
"היי, צריך עזרה?" הוא שאל וחייך עליי, הוא נתן לי להישען עליו ואז הוא גרר אותי למקום אחר לגמרי של עולם המתים, ואז הכול נהיה שחור, והתעלפתי, אני זוכר מה היה הדבר הראשון שראיתי ברגע שהתעוררתי, שחור, שחור אפל כזה, הייתה על ראשי חתיכת חולצה שספוגה במים,
"בוקר טוב ישנוני" אמר תומאס, הוא היה נראה די שמח יחסית למישהו שהיה נמצא פה מלא זמן,
"מה.. מה קרה? איך ידעת שאני זקוק לעזרה? ומה זה המקום הזה?" שאלתי חלשות, התקרבתי לעבר האש שהוא הדליק, היה נהר ממש צמוד למקום בו התמקמנו,
"מים.." אמרתי והבטתי בנהר,
"קח" הוא אמר והביא לי בקבוק מלא במים קרים, כמה זמן לא שתיתי מים, התחלתי לשתות כמו מישהו שחזר מהמדבר,
"תשב, אני יסביר לך הכול" הוא אמר, עשיתי כדבריו,
"מעולם לא הייתי בחלק הזה של העולם" אמרתי,
"כי יש עליך קללה, אתה לא יכול ללכת למקום הזה, אבל אני הצלחתי להסיר אותה" אמר תומאס,
"תסביר לי את הכול, מהתחלה, אני רוצה לדעת מי אלה ומה הם רוצים ממני" אמרתי חלשות.
"אוקי אז ככה זה מתחיל" הוא אמר והתחיל לספר
פרק 5: הסיפור מאחוריי המכשף
נקודת מבט ג'ק
"נו לאן עכשיו? כבר כואבות לי הרגליים" שאל המכשף שהתלונן מאחורה, הוא היה בפיגור של כמה צעדים ממני, הלכנו לעבר הפנימייה, הוא היה במרחק של כמה קילומטרים מאיתנו,
"רק שתדע, אני הולך איתך ועוזר לך, רק כי אתה מפחיד אותי" אמר המכשף שהצליח לצמצם את הפער,
"יופי" אמרתי באי עניין, הוא המשיך להתלונן לעצמו, על כמה שכואבות לו הרגליים,
"למה אנחנו לא יכולים לעצור לרגע" הוא אמר כאילו שמר את זה בבטן שלו כמה שעות,
"מה אתה מתלונן כל הזמן, תעשה לך איזשהו לחש שיוכל לגרום לך לעוף או משהו כזה" אמרתי וגלגלתי את עייני,"צודק, קדרה ארקוס אנרטק" הוא אמר והוא הצליח להתרומם מעט באוויר, הבטתי בו כמה שניות והסטתי מיד אחרי זה את מבטי, ירדנו במורד שהיה במלא סלעים שחורות כאלה ושיחים דוקרניים ששרטו אותי מעט, "למה אנחנו הולכים לבית ספר הזה?" הוא שאל אותי,
"כי יש שם את לונה, ולונה היא הבת שלו, אז היא בטח יודעת" אמרתי והתנשפתי מעט, המשכתי ללכת,
"אתה יודע, אתה נראה דיי עצבני" הוא אמר,
"כי אני לא מאמין שאני הולך עכשיו עם מישהו שלפני שבוע גרם לי לעשות מה שהוא רוצה, והחזיק אותי בתא, ושכמעט בגללך איבדתי את החבר שלי" אמרתי בעצבנות,
"זה שייך לעבר, גם אתה נמצא ברשימת השובבים של סנטה" אמר המכשף, וחייך עליי,
"אני יהודי מפגר" אמרתי בעצבנות, הוא היה מופתע ממה שאמרתי לו,
"די באמת? כי יש לך שם ממש אמריקאי, ג'ק אורסון" הוא אמר והתחיל לצחוק מעט,
"זה לא השם האמיתי שלי" אמרתי,
"אז מה השם האמיתי שלך?" הוא שאל בסקרנות,
"דוד כהן" אמרתי וניסיתי לשנות נושא,
"אז איך נהפכת למכשף?" שאלתי והבטתי בו, הוא לא ענה, היה שקט. הוא השפיל את מבטו והתחיל לדבר "אני הייתי ילד רגיל, קראו לי אריק, אחר כך שיניתי אותו לטורן, ואבי היה צייד מכשפות/ מכשפים/ שדים הוא ניסה 'לטהר' את העולם מכול המכשפים והשדים, יום אחד, הוא עמד לצאת לצייד, בידו הימנית הייתה 'סיגרית המזל' שלו, הוא אף פעם לא היה משתמש בה, כי פעם אחת שהוא יצא לציד שדים, הוא הוקף כולו שדים אבל בדרך כלשהיא הוא הצליח להינצל בדרך נס, והייתה לו רק סיגריה אחת, וזו הייתה סיגרית המזל שלו, אז בכל אופן, הוא לקח את רובה הציד שלו, ופתח את הדלת, שם חיכה לו מכשף, הוא חנק אותו ודקר אותו בבטן, ילד הוא אמר לי, אם אתה לא רוצה שאבא שלך ישפד פה, תאמר את המילים הבאות טונסרק אינטור כברקור, פחדתי, כי אבי אמר לי שמילים אלו גורמות לאנשים להיות מכשף למי שאמר את זה, תאמר את זה הוא צעק עליי, אבי סימן לי לא לומר, אבל פחדתי שהוא יהרוג אותו, אז אמרתי את המילים, ואבי השפיל את מבטו, והמכשף עדיין הרג אותו, ואני נשארתי לבד, הסתובבתי ברחובות, עד שמצאתי גלימה סגולה עם כיסוי לראש, היא הייתה גדולה עליי בעשרים מידות, אבל עדיין לקחתי אותה, ושמתי אותה על גופי, עברו 10 שנים ואז אני שמעתי על ספר מיוחד שיכול ללמד את כל הכשפים שיש, אז התגנבתי למקום בו הוא נמצא, וגנבתי אותו, למדתי את כל לחשים שהיו שם בעל פה, ואז שרפתי אותו, כדי שלא יהיו עוד כשפים שילמדו לחשים אפלים כאלה.
אני כבר התחלתי להשלים עם העובדה שאני מכשף, אז התחלתי להתנהג כמוהם, נהייתי מרושע, הרגתי ילדים מול עיניי הוריהם, גנבתי מאנשים את הנשמה, חטפתי זקנים והרגתי אותם, ואז הגיע המכשף הלבן, שהיה ההפך הגמור ממני, ונהיו אויבים, הוא רצה שלום, אני רציתי מלחמה, שנאתי אותו, עד שיום אחד, שזה היה היום, גיליתי שהוא מרושע כמוני, ושאין שום מכשף בעולם שהוא טוב, וגיליתי את זה ברגע שאמרתי לי שחבר שלך תקוע בעולם המתים, ובגלל זה החלטתי לעזור לך, גם כי הפחדת אותי, וגם כי זו הייתה ההזדמנות היחידה שלי לנקמה במכשף הלבן" הוא אמר, ואז הגענו לפנימייה, ג'סיקה חיכתה בכניסה, היא רצה עליי,
"ג'ק, מה אתה עושה איתו?" היא שאלה אותי,
"הוא יעזור לי להציל את מייקל" אמרתי ונישקתי אותה,
"אוקי.. חשבתי שסיכמנו שלא מבקשים עזרה ממכשפים יותר" אמרה לונה,
"בדיוק אותך חיפשתי" אמרתי,
"מה אתה צריך?" היא שאלה אותי, נראה לי שהיא עדיין עצבנית שכמעט הרגתי את חבר שלה,
"איפה נמצא אבא שלך?" שאלתי.
פרק 6: תרופה
נקודת מבט מייקל
"יש בעולם המתים, את כל מי שמת. אתה יודע כרגיל, מישהו מת, הוא מגיע לכאן, אם זה מישהו שעשה מעשים טובים, הוא מגיע לאזור השפיטה, שם שני המלאכים העליונים מתייעצים עם הבן אדם עשה מספיק מעשים טובים כדי לחזור לחיים אבל שהזיכרון לא יחזור עליו, כמו שקרה לג'ק, אבל בעולם המתים שולטים הרוחות, הם בלתי נראים, אבל הם נמצאים לידנו וליד כול מקום, ויש להם את כוח לגרום למישהו להיות בעולם המתים ובעולם החיים, במקרים שבו מכשפים, עושים את הכשף כניסה לעולם המתים, הם משאירים פה אדם אחד, והוא "האחד", אתה מבין? הרוחות מאמינים בנבואה אשר אומרת שהאחד שיגיע מעולם החיים דרך הקסם ויישאר בעולם המתים, הוא יהיה האחד, שיביא כוח גדול לרוחות, ויאפשר להם להיכנס לעולם החיים, לפני 100 שנה, אדם בשם ריקו פרודמן נכנס לעולם הזה, והמכשף בחר אותו כדי שיישאר, בדיוק כמוך, הוא האמין באחיו שהוא יבוא להציל אותו, אבל זה לא קרה. הוא חיכה לו 6 שנים, בפחד, ואף אחד לא בא להציל אותו, אז הוא הצטרף אל הרוחות, ובזכותו יש את השדים, שהם תערובת של רוח עם אדם, ריקו נהפך לאדם הקורא לעצמו 'סיוט' והוא יעשה הכול כדי ש"האחד" הבא יעבור לצד שלהם, והם לא יפסיקו, עד שהם ישיגו את מבוקשם, והבקשה שלהם, זה אתה" אמר תומאס, הוא הביט באש,
"למה אני מרגיש חלש כל כך?" שאלתי, הבטתי ביד שלי, היא הייתה חיוורת, ואפילו לא הבטתי בפנים שלי, שבטח הם היו חיוורים עוד יותר, התחלתי לרעוד,
"ההשפעה של סיוט, הציפורן שלו עשויה מרעל מיוחד, אל תדאג אתה לא תמות מהדבר הזה" אמר תומאס וחייך עליי,
"מתים בכלל בעולם הזה?" שאלתי, התחיל להיות לי קר, ידי נהפכו לכחולות באופן חלש,
"לא, אתה פשוט סובל עד שזה מבריא, כיף" אמר תומאס בציניות, הוא הביט בי, פרצופו הסגיר את מה שהוא הרגיש, פחד, פרצופו נהיה חיוור,
"אנחנו צריכים לעשות משהו בנוגע לעניין הזה" אמר תומאס,הוא ריחם עליי, ואת האמת? גם אני ריחמתי על עצמי, כל גופי כאב, הרגשתי כאילו כל עצם נשרפת,
"אין לזה תרופה או משהו?" שאלתי ושפתיי רעדו מעט,
"הלוואי, אם זה היה כזה פשוט ממזמן הייתי מביא לך את התרופה" הוא אמר וחייך עליי,
"איפה נמצאת התרופה" שאלתי כיסיתי את עצמי בשמיכה הדקה,
"שם, על ראש ההר, זה מין שתייה כזאתי, אבל אם אני אלך להביא את התרופה אני יודע שסיוט יבוא לקחת אותך אז זה בעיה" אמר תומאס,
"אז אני יבוא איתך, גם ככה אני לא יכול למות כאן נכון?" שאלתי, ראשי לא פעל באופן נכון, פשוט רציתי להבריא מזה,
"אבל אם תיפול מההר, יכאב לך כפול ממה שכואב לך עכשיו" אמר תומאס, וידעתי שהמשפט הבא שהוא הולך לומר יהיה 'אני לא מוכן שתסכן את עצמך ככה'
"אבל אם אני לא ינסה, אני יהיה ככה" אמרתי בקול חלש,
"טוב.. למרות שזה מנוגד לאינסטינקטים שלי, אני אקח אותך לשם, ורק שתדע, ברגע שהתחלת, אי אפשר לסיים" אמר תומאס, הוא ניסה להלחיץ אותי.
"אז בוא נזוז" אמרתי, קמתי והרגשתי כאב עצום מפלח את ראשי, כאילו דופקים לך פטיש על המוח, והרגשתי שהעצמות שלי התחילו לרעוד,
"קדימה, אחרייך" אמרתי וחייכתי חיוך מזיוף, הוא עזר לי ללכת, הדרך שלנו הייתה מפותלת עם הרבה ירידות ועליות, המון שיחים קוצנים דקרנו מעט את רגלי החיוורת, ואז הגענו מן צוק, אנחנו היינו למטה, והתרופה הייתה למעלה, והדרך היחידה להגיע לשם היא לטפס על הצוק,
"אתם בטוח צוחקים עליי" הוא אמר והביט למעלה, הוא לקח מן סוג של ענף שנראה כמו חוט, באורכו הוא היה בגובה 67 מטר, קצת יותר מההר, הוא לקח את הקצה של העף וזרק אותו עד לפסגת ההר, בפעם הראשונה הוא לא הצליח, אבל בפעם השנייה הוא הצליח וזה נתפס על אבן אחת למעלה.
"אני קושר אותך לזה, ואז אני ירים אותך למעלה" הוא אמר, וכך היה אחרי חצי שעה, הגענו לפסגה, ואני חצי גוסס, הרגשתי כאילו הבטן שלי נשרפת והראש שלי עומד להתפוצץ, הוא לקח את התרופה, ונתן לי לשתות אותה, הכאבים נפסקו, ועורי חזר לצבע המקורי שלו, שזוף אך לא לגמרי, והרגשתי הרבה יותר טוב, קמתי וחייכתי אל תומאס
"תודה" אמרתי, הוא הביט בי בתחושת 'אין בעיה, בוא כול יום'.
פרק 7: הכניסה למתים
נקודת מבט ג'ק
"אני לא בטוחה, זה לא שהוא מבקר כל שבת ובחגים" אמרה לונה, המבט שלה היה עצוב, או כועס, אחד מין השניים,
"זה לא עוזר, אין איזה מקום ספציפי שאת והוא הייתם אוהבים ללכת עליו?" שאלתי בניסיון למצוא דרך כיצד להגיע על אביה, היא חשבה קצת ואז עיניה התרחבו,
"אני יודעת, יש פארק שעשועים שאבי תמיד היה לוקח אותי, הוא אמר שזה המקום המושלם למכשפים" היא אמרה וחייכה,
"אוי לא, ג'ק זה רעיון גרוע" אמר המכשף, על פרצופו יכולתי לדעת שהוא מפחד מהפארק ההוא,
"מה? למה?" שאלתי,
"זה המקום בו כל המכשפים עושים בו את הכשפים האפלים שלהם, ואם אני לא טועה אני דיי בטוח שתומאס נמצא שם, והם עומדים לשרוף את הגופה לו, וככה מייקל לא יוכל לחזור" אמר המכשף,
"מייקל? איך ידעת שקוראים לו מייקל? אני לא סיפרתי לך את זה" אמרתי בסקרנות,
"מכשפים יודעים על כל מהלך שמכשפים אחרים עומדים לעשות, אבל המכשף הלבן כלא אותי בתוך הבית שלי, ואמר שרק בעל כוח יוכל לשחרר אותי, ואתה שחררת אותי, רק מאוחר מדיי" הוא אמר והשפיל את מבטו,
"טוב תודה על העזרה, אנחנו נלך עכשיו" אמרתי ולקחתי את המכשף איתי,
"מה אתה חושב שאתה עושה?" שאלה אותי ג'סיקה, היא אחזה בידי חזק,
"מציל את החבר הכי טוב שלי" אמרתי והשתחררתי מהיד שלה,
"ואתה לא חושב שאנחנו לא צריכים לבוא?" היא שאלה אותי,
"פעם קודמת שהתעסקנו עם מכשפים אחד נשאר שם כי יותר מדיי הלכו, הפעם רק אני אכנס ואצא עם מייקל" אמרתי והלכתי עם המכשף,
"זה מסוכן!" שמעתי אותה צועקת לי, אבל התעלמתי מדבריה,
הלכנו לעבר הפארק, ואז הגענו לשם לאחר 6 דקות, הפארק היה קרוב לפנימייה,
"אוטקוס עברדס אינסטו רבקה " שמעתי את המכשפים אומרים והגופה של תומאס באמצע,
"הם עושים עכשיו את הלחש, אני יכול לחסום אותם, אבל אז אני יהיה חלש ואולי אני לא יצליח לבצע את הכשף ההחזרה" הוא אמר,
"אני הולך לשם" אמרתי והשתנתי למפלצת הענקית, רצתי להם ואז
נקודת מבט מייקל
תומאס התחיל לצרוח והתפתל מכאבים,
"מה קרה?" שאלתי,
"המכשפים הם עומדים לשרוף את הגופה שלי" הוא אמר והמשיך לצרוח.
"אוי לא" אמרתי ברחמים שהבטתי בו ולא יכולתי לעשות דבר, סיוט היה מולנו,
"בדיוק הזמן המתאים" הוא אמר וחטף אותי.
נקודת מבט ג'ק
הצלחתי להעיף אותם, לקחנו מעט מהדם של תומאס, הבאתי את הדם למכשף והוא התחיל בלחש,
"אוטו דימורה אקרובט, אסטה ממוארה" הוא אמר ועיניו נצבעו בצבע סגול שחור.
לפתע נפתח שער קטן לידו, לא חששתי וקפצתי לשם, בעודו אומר את הלחש,
"מייקל!!" צרחתי,
"מייקל!!!!" המשכתי לצרוח כי היו לי רק 8 דקות, ראיתי את תומאס הוא שכב שם,
"תומאס" אמרתי,
"הם לקחו אותו, אתה חייב ללכת למצוא אותו לפני שהם יהפכו אותו לרוח" הוא אמר חלשות, לא הבנתי מילה ממה שהוא אמר, אבל הבנתי שלא היה לי הרבה זמן,
"תלך ישר עד שתראה שער שחור, שם מייקל נמצא, שלא תעבור בשער הזה, או תיגע בו" הוא אמר, ואני רצתי לעבר מייקל "נקווה שלא הגעתי מאוחר מדיי" אמרתי לעצמי והמשכתי לרוץ.

פרק 8:
נקודת מבט מייקל
הוא תפס בידי חזק ומשך אותי לעבר השער, אפילו הנגיעה הכי קטנה הייתה משחררת אותם, התנגדתי, התחלתי לבעוט לנסות ללכת לצד השני, ללא הצלחה,
"מייקל" שמעתי מישהו קורא לי,
"מייקל!" הקול התגבר,
"מייק!!" הוא צרח ברגע שראה אותי, זה היה ג'ק, נתתי אגרוף לסיוט, הכי חזק שיכולתי לרצתי לעבר ג'ק,
"אחי" אמרתי וחיבקתי אותו,
"אין לנו זמן לזה, אתה חייב לבוא איתי" אמר ג'ק בלחץ,
"הוא לא הולך לשום מקום" אמר סיוט,
"רוץ" לחשתי לו, הוא לא שמע, אז הפעם צרחתי
"רוץ!!!!" והתחלנו לברוח, סיוט גם רץ ואפילו יותר מהר.
"תעזוב אותו" אמר ג'ק ונתן לו בעיטה בבטן ואז אגרוף,
"תמשיך ללכת עד שתראה שער סגול, תעבור בו, אני יגיע עוד מעט" אמר ג'ק, רצתי לעבר השער ועברתי דרכו, היה שם מכשף שאמר
"אוטו דימורה אקרובט, אסטה ממוארה"
"מה אם ג'ק?" שאלתי,
נקודת מבט ג'ק
נלחמתי בו עד כמה שיכולתי, הוא שרט אותי בחזה, אבל המשכתי להילחם בו,
הוא נתן לי אגרוף בבטן, חזק כל כך, שכמעט ולא הרגשתי את הבטן שלי,
"זה כול מה שיש לך?" שאלתי ונתתי לו את 'האגרוף של החיים שלי' ואז הוא עף לעבר השער השחור, והוא עבר דרכו, אני לא ניצלתי את זה, ועברתי בשער הסגול, שם חיכו לי כולם, והמכשף הפסיק את הלחש,
"ג'ק!!" אמרה ג'סיקה וחיבקה אותי,
"מייקל" אמרתי והדמעות יצאו, התחבקנו כמו אנשים שלא ראו אחד את השני 200 שנה,
"אתה לא מבין מה עשיתי כדי למצוא אותך" אמרתי,
"יותר מדיי" אמרה לונה ודון וצחקו מעט,
"חשבתי שאני יאבד אותך" אמרתי וחיבקתי אותו שוב,
"אני תמיד האמנתי בך, שתבוא להציל אותי" אמר מייקל, התיישבנו על הדשא לצמצם פערים.
לאחר 5 חודשים
"מייק תגביר את המוזיקה" אמרתי בעודי מטגן את הסטייקים,
"אין בעיה ג'ק" הוא אמר והגביר אותה, התחלנו לרקוד ולהשתגע כמו ילדים קטנים,
"את מאמינה שלפני 5 חודשים ג'ק היה מטורף על השכל כדי למצוא את מייקל והוא הצליח?" שאל דון את לונה, הם היו מחובקים אחד עם השני,
"כן.. כמה שהזמן עובר" אמרה לונה ולפתע יצא מהאדמה אדם עם כיסוי שחור שמכסה את כל פניו
יצאו ממנו הילה שחורה אפלה כזאת והוא צחק,
"חשבתם שזה נגמר?? זה רק התחיל" הוא אמר ומיד זיהיתי אותו,
"סיוט.." אמר מייקל,
"ועכשיו הרוחות יגיעו לעולם החיים ודבר לא יעצור בעדם" הוא צרח והמשיך לצחוק, ואז יצאו ממנו מלא רוחות שחורות, עם פנים מצולקות, ועיניים שחורות,
"אוי לא.." אמרתי והמשכנו להביט בהם, מבלי לדעת מה לעשות.

פרק 9: עלייתם של הרוחות
נקודת מבט ג'ק
"מה נעשה? שאלה אותי ג'סיקה
"נילחם" אמרתי והשתנתי למפלצת הענקית וקפצתי על סיוט, אבל הוא הצליח לעצור אותי והעיף אותי על ההאדמה, הרגשתי את החול נכנס לתוך הפה הענקי שלי, ירקתי אותו, והמשכתי להילחם, אבל הוא כל פעם עצר אותי,
"אתה לא מבין? אי אפשר לעצור אותי!!!" הוא אמר, ואז מייקל נכנס הוא הפך למפלצת כמוני וניסה להטיח אותו ברצפה, וזה עבד, סיוט נפל על האדמה אבל זה לא הרג אותו, הוא תפס במייקל והעיף אותו עליי,
"ג'סיקה, תישארי שם" אמרתי בקול נמוך
קפצתי לאוויר וניסיתי לנחות על סיוט אבל הוא עצר אותי והעיף אותי על העצים
מייקל נתן לו אגרוף וזה עבד לו, אבל אז הרוחות נגעו במייקל והוא צרח מכאבים ואז הוא נהפך למייקל האנושי, סיוט תפס חתיכת אבן גדולה וניסה להטיח אותה במייקל, אבל אז דון עשה כשפות אדמה על האבן והעיף אותה מידיו של סיוט, אני רצתי לעבר מייקל, לראות שהוא בסדר,
"אתה בסדר?" שאלתי, בקול הנמוך הזה שלי,
"כן, אני חייב לגעת בו, זה הדבר היחיד שיכול לעצור אותו, אני היחיד שיכול לפגוע בסיוט" אמר מייקל ורץ לעבר סיוט, סיוט כיוון עליו את ידו והוציא משם לייזר סגול שהעיף אותו עליי,
"מה נעשה?" שאלתי והשתנתי לצורתי האנושית,
"אני גם חצי רוח, כי השדים הם הילדים של הרוחות, אז תיגע בי, ואני יעביר עלייך את כוחותיי ואז אתה תוכל להביס אותו תוך כדי שאתה בחור כועס" אמר מייקל,
"תעשה את זה מהר" אמרתי כי סיוט בא לקפוץ עלינו, וגם כל הרוחות, כי הם רצו את מייקל האנושי, ואז ברגע שנגענו אחד בשני, פיצוץ גדול נשמע ומייקל נבלע בתוכי וכל הרוחות שהיו שם נהפכו לאבק, בלבד סיוט, הוא נהדף לאחור,
השתנתי לבחור כועס, רק שהפעם הייתי זריז יותר, נתנו לו את כל האגרופים שיכולנו, דון עזר לנו גם, וסיוט שכב על הרצפה וכמעט לא יכול היה לזוז,
"לא, זה לא יכול להיות" הוא אמר,
"תחשוב שוב" אמרנו בקול נמוך ואז נתנו לו את האגרוף האחרון שהפך אותו לאבק.
השתנתי חזרה לצורתי האנושית, מייקל יצא ממני ואז נעמדנו שם, שלושתנו, אני מייקל ודון,
"ניצחנו?" שאל דון,
"כן, זה נגמר" אמרתי,
"ואתה גם חצי רוח?" דון המשיך לשאול,
"סוג של" אמר מייקל וחייך עליו,
"אוקי, אני אצטרך להתרגל לזה" אמר דון וצחקנו שלושתנו,
ג'סיקה באה ונישקה אותי, שמתי את ידיו על מותניה, והיא שמה את ידה הימנית על עורפי,
"אני אוהב אותך" אמרתי ונישקתי אותה שוב,
"דון!" אמרה לונה ונישקה אותו,
"מייקל" אמרנו כולם וחיבקנו אותו,
"אז זהו, אלה החיים החדשים שלנו" אמרתי,
נקודת מבט סיוט
"הם ניצחו" אמרה רוח אחת,
"לא בדיוק, בוא נגיד שאני הצלחתי להשתלט על אחד מהחברים של האחד" אמרתי
"מי?" היא שאלה אותי,
"מכיר את דון? טוב הוא לא בדיוק דון עכשיו, נמצאת בתוכו רוח החזקה ביותר שיש" אמרתי,
"אין מצב, אתה הכנסת בו את אדון האופל?" הרוח שאלה אותי
"אמרתי לך שאני יצליח להביא את האחד, עכשיו צריכים רק לחכות שהוא יביא לנו את האחד" אמרתי וצחקתי.