גן העדן האבוד – פרק 13

גן העדן האבוד – פרק 13:

"אני חושבת שאת מגזימה, זה שהשער נסגר קצת יותר מוקדם מהרגיל, עוד לא אומר כלום" איזבל חשבה שקיילס הגזימה בתגובתה, אך קיילס לא השתכנע מהתשובה שלה.
"הכול בסדר?" היא ניגשה אל ליאו שעדיין ניסה לעצור את הדם, "מה קרה פה?" תהתה.
"סיפור ארוך.." ענתה שרה ויצאה מהחדר. אמנם גם כאשר הייתה במסדרון, לא הצליחה למצוא את השקט. בזווית העין ראתה את מקס הולך לכיוון בניין הכיתות עם אלת בייסבול, אך זה לא היה טיול רגיל, הוא גם מעולם לא התעניין בבייסבול. צעדיו היו מהירים וארשת פניו כעוסה. הוא עמד להסתבך, היא צפתה זאת. 'לקרוא לעזרה? לעזוב את זה ככה?' תהתה לעצמה. היא לא ידעה כיצד לנהוג. "מקס!" קראה, אך הוא התעלם. קול ניפוץ נשמע ברחבי החצר והוא האחראי לכך.
חלון אחר חלון ומתוך חדר המורים נשמעה מהומה. הוא לא התכוון לעצור, הוא נכנס אל הבניין וניגש אל החדר, הם הביטו בו בזעזוע. "אתם מסתבכים עם התלמידים הלא נכונים!" סינן בין שיניו,
"תשחררו אותם!" צעק.
"אדון ביופורט אתה מרשה לעצמך יותר מדי! תירגע ומיד!" התפרצה גריזלדה. היא נשארה הכי רגועה בין כל המורים המבוהלים בחדר.
"צ'ילי סטילטון ומריאן לנקסטר, אתם מחזיקים בהם! אתם חיים בסרט אם חשבתם שאף אחד לא יגלה אתכם." רטן.
"אדון ביופורט-..","אני לא ארגע!" התפרץ מקס והעיף את השולחן שהיה מלפניו,לרגליי המורים.
גריזלדה נרתעה לאחור, אך שמרה על קור רוח. בעודו ממשיך לעמוד באיום מולם. היא לא פחדה ממנו, רק הסיתה מבטה אל אחד המורים והנהנה בראשה. לאחר מכן שניים מהמורים, ניגשו אל מקס ותפסו בו. "אל תיגעו בי!" סינן מקס בעודו מנסה להשתחרר מאחיזתם.
בזמן שניסו לגרור אותו מתוך הבניין, גריזלדה יצא החוצה וניסתה להרגיע את ההמון שהתכנס בחוץ ולהכניס את כולם לכיתות.
"לאיפה אתם לוקחים אותו?" שאלה שרה בדאגה.
"גברת מורגן, תיכנסי בבקשה לכיתה,"
"אין לי שיעור עכשיו, לאיפה אתם לוקחים אותו?" היא עמדה על שלה למרות שבתוך תוכה ידעה כבר מראש את התשובה.
"לחדר האחות, ברור מאליו שמר ביופורט יצא מדעתו…" ענתה גריזלדה במבט מתחמק והסתלקה מהמקום.

"אני בדרך כלל לא נוהגת לבוא לפה, אבל כמובן שכשאני כן, אני פוגשת אותך" איזבל גלגלה את עיניה כאשר פגשה בסטף בעליית הגג של המעונות. סטף ישב על המדרגות כאשר ראשו מושפל מטה והדבר האחרון שרצה לשמוע זה את איזבל. אומנם כבר מזמן מצאה חן בעיניו, אבל ברגעים כאלה רק רצה להיות לבד. לגלות שנחשף לעוד מקום בו העבירו ניסויים, צרמה. הוא חווה זאת על גופו בעבר והוא לא היה מסוגל לעבור זאת שוב.
"מה ההרהור?" תהתה. הפעם הייתה רגועה ואף ההבעה הריקנית שלו הדאיגה אותה.
היא הניחה את ידה על כתפו בהיסוס והתיישבה מדרגה מתחתיו, מחפשת את עיניו.
"האם זה באמת משנה?" פלט.
"אני רגילה שבגלל ההתנהגות שלי, כולם מקבלים ממני רושם מוטעה…אבל אני לא נוראית כמו שנדמה לך.." אמרה. גיחוך קל נשמע מגרונו.
"כשהייתי קטן, ההורים שלי לא באמת אהבו אותי, לכן חיפשו דרך להיפטר ממני.." החל לספרה בנימה רגועה, "הם מסרו אותי למשפחה ששילמה להם המון כסף בתמורה. המשפחה המאמצת שלי רק ניסתה איך לנצל את עצם העובדה שאני ערפד, אז עוד לא האמינו בכל האגדות על יצורים על טבעיים. יום, יום בשעות הבוקר והלילה העברתי את זמני על שולחן ניתוחים, למה? כי בכל יום העבירו בי ניסויים…הם רצו לחזק אותי, להפוך אותי ליותר עוצמתי…הם ידעו שסבלתי, הכאב היה בלתי נסבל, עוד נשארו צלקות..רק לא מזמן הצלחתי להימלט מכל זה ולברוח, ועכשיו? אני מרגיש שאני חוזר לאותה הנקודה" אמר. הוא העביר בה צמרמורת, היה לה קשה לשמוע את מה שנאלץ לעבור. היא לא ידעה אפילו מה לומר בכדי לנחם אותו.
"זה לא יקרה שוב.." כנראה שזה היה הכי טוב שלה, "חייה ותן לחיות, מכיר את המשפט? ובכן כאן כנראה שלא. מי שבחר להעביר עלינו ניסויים, בחר לעצמו במסלול המוות." אמרה. הוא הופתע למשמע המילים. האם היא באמת מסוגלת להרוג? ואם כן, אז האם הדבר לא יגרום למלחמה נוספת?
"רומסים אתכם אחד, אחד…" קול עוקצני אך רגוע נשמע מאחוריהם. שניהם הרימו את מבטם לכיוון הדמות. נערה בעלת שיער סגול הופיעה בפניהם. הם כבר נפגשו קודם לכן בכיתה.
"את.." , "ג'סי הט'וואי" הציגה את עצמה.
"ג'סי הט'וואי הנוכחות שלך מרגיזה אותי, התוכלי להתחפף מכאן?" רטנה איזבל. לאחר המקרה עם צ'ילי היא לא רצתה להיתקל בה יותר.
"את יודעת שאני צודקת." אמרה ג'סי כשחיוך פרוס על פניה.

"את בטוחה שתוכלי לעשות את זה?" שאל שון. כל עוד ליאו לא היה בתמונה, הוא הרגיש את הצורך לקחת את השליטה בידיו.
"אני אנסה" ענתה קיילס בהיסוס והניחה את ידה על לבה. כל העניין הלחיץ אותה.
"התוכנית היא כזאת, את משנה את הזהות שלך לשל מקס ומופיעה בפניהם, הם יחשבו שהוא הצליח לברוח וסביר להניח ינסו לתפוס אותו שוב, כאשר תהיי בפנים, תבחרי לך זהות אחרת ותפתחי לנו את הכניסה..אנחנו נארגן מכשירי ציטוט ומיקרופון.." אמר ווידא שכולם עקבו אחריו, "פיל לא יוכל לעזור כאן הרבה ולכן ישמש לנו בפעולת הסחה, פפר ושרה יחד איתו-.." , "אני רוצה להיכנס לבפנים!" התפרצה פפר אך שון התעלם ממנה. "היחידים שיכנסו הם אני וסטף ואני לא מוכן לשמוע התנגדות כלשהי." רטן שון. פפר לא אהבה את התשובה ועזבה את החדר בעצבנות.
"כל זה חייב לקרות מחר בבוקר, ההתכנסות בשבע בחדר שלנו. מקובל?" שאל וכולם הנהנו בראשם בהסכמה.
"המלחמה מתחילה עכשיו."