גן העדן האבוד – פרק 12

אז לאחר שבוע ללא עדכונים חזרתי, ומקווה לא להיעלם יותר.
מצטערת על העיכוב הנוראי והמתמשך. לא אמור לקרות יותר.

Paradise Lost – פרק 12:

פפר החלה לרוץ לכיוון הנגדי בניסיון לברוח ממנו, אך הוא היה יותר מהיר.
הוא תפס בידה ומשך אותה לאחור אל תוך חיכו, כורך את זרועו סביב צווארה בכדי שלא תוכל לזוז.
"תניח לי!" צעקה. הוא לא התכוון להניח לו, המטרה שלו הייתה אחרת. לא נותר לה ברירה אלא לנשוך אותו. צעקת כאב נפלטה מפיו ומרוב העצבים דחף אותה אל הרצפה. גופה החליק מורד האספלט ושיסף את מרפקיה, אשר בעזרתם ניסתה להקל על הנפילה.
הוא תפס ברגלה וגרר אותה לכיוונו. השפשוף נהיה יותר עמוק עד שהחלה לצעוק מהכאב.
"לא נעים, נכון?"
היא ניסתה להיאבק בו בזמן שעלה מעליה בכדי למנוע תזוזות נוספות.
ברגע ששוב הוציא את המזרק, החלה לבעוט בו הכי חזק שיכלה, עד שהצליחה להפיל מידו את הנוזל. הוא התגלגל יחסית רחוק מהם ועוד לפני שהספיקה להגיב, הבחור נעלם ולאחר כשנייה בדיוק, הופיע שוב על יד המזרק. כאשר הבינה את המשחק שלו, החליטה לנהוג באותה הדרך.
עבר כבר הרבה זמן מאז השתמשה בכוחה על מנת לפגוע. היא לא רצתה לשחזר את אירועי העבר. "אין לכן לאן לברוח, אנחנו בכל מקום, עוקבים אחר כל צעד שלכם!" רטן.
היא לקחה נשימה עמוקה וכיוונה את ידיה לכיוונו. זרם עוצמתי של מים יצא מכפות ידיה אל עבר הנער. מהר מאוד הוא הפך להיות רטוב מכף הרגל ועד הראש, אך הזרם לא היה מספיק חזק בכדי לעצור אותו. הוא המשיך להתקדם לכיוונה.
'אוקיי פפר, תירגעי, את מסוגלת' הפצירה בעצמה. ושוב כיוונה את ידיה לכיוונו.
גל של מים עטף את גופו ואחריו עוד כמה עד שלבסוף רגליו בגדו בו והוא עף כמה מטרים לאחור.
פפר הביטה במתרחש בזעזוע והתקשתה הסדיר את נשימתה. היא מאוד נלחצה.
כאשר הבחינה שהוא שוב נעלם, התרוממה על רגליה והחלה לרוץ.
"היי!" גופה התנגש בגוף זר. היא קפצה לאחור והרימה את מבטה אל הדמות. נער גבוה לבוש בבגדי ספורט פשוטים, עיניו כחולות, שיערו בגוון בלונד בוהק, ועל סנטרו הייתה מסגרת זיפים עדינה שנתנה לו מראה גברי ומושך. "א-ני מצט..ערת," גמגמה וסידרה בעצבנות את השיער מאחורי אוזניה.
"הכול בסדר?" תהה. היא השפילה את מבטה ורק ניסתה להתחמק מהמבטים שלו.
"תום! אתה בא או לא?" נשמעה צעקה של אחד מהחברים שלו.
הוא הביט בה במבט מתנצל והיא מיהרה להסתלק מבלי להגיד זאת. היא הייתה צריכה ליידע את החבר'ה.

היא פקחה את עיניה, אור כחול מסנוור הופיע בפניה ומיד התפוגג באוויר. בעומס רב הצליחה להזיז את ראשה לצד. סחרחורת כבדה תקפה אותה. היא לא יכלה להזיז את ידה, חולשה השתלטה על כולה והשאירה אותה משותקת למיטת חולים. היא הייתה מסוממת מכל הנוזלים שהוזרקו לגופה ולא הצליחה להתרכז אפילו בנקודה אחת.
"צ'ילי?" פלטה, אך המילה נבלעה ורק מלמול לא מובן נשמע מפיה.
"היא התעוררה!" הלחשושים נשמעו כשריקה צורמת באוזניה, צלליות של דמויות לבושי לבן הופיעו במטושטש בפניה, "צ'ילי.." ניסתה לומר שנית, אך שוב ללא הצלחה.
משהו חד חדר לגופה וזרם קר השתולל בעורקיה. החולשה התגברה והכול הפך להיות עוד יותר מטושטש, הדבר היחיד שהצליחה זה לסובב את ראשה לצד השני, שם רגע לפני שאיבדה את הכרתה, זיהתה גוף זר שוכב על מיטה במרחק מה ממנה.

"ליאו!" צעקתה של פפר נשמעה עוד בפרוזדור המעונות, ממרחקים. היא פרצה אל החדר בזעקה, מקפיצה את כולם ממקומם ומכוונת אליה את כל תשומת הלב. כולם היו בחדר מלבד קיילס.
"מה קרה?" פנה אליה בדאגה כאשר זאת פרצה בבכי. "הם תפסו אותם..הם תפסו.." ייבבה. הוא לא הבין דבר וכך גם האחרים שהיו בחדר. "מריאן וצ'ילי.." היא ניסתה להסדיר את נשימתה ששוב חנקה אותה. ליאו הושיב אותה על הכסא ואיזבל הביאה לה תה חם על מנת שיעזור לה להשתחרר.
לאחר כרבע שעה, הצליחה לספר להם את המתרחש. הם נשארו המומים ממה שסיפרה. ליאו ניסה להישאר רגוע ולחפש פיתרון. "אם אני אתפוס את הקירח הזה, הוא הולך להפוך לפרגית אצלי!" סיננה בכעס איזבל.
"הוא פחות צריך לעניין אותנו עכשיו, צריך לחשוב מה עושים בנוגע למריאן וצ'ילי" אמר ליאו. הוא צדק. "צריך להתאחד נגדם, לגשת למורים, להנהלה ולהשתמש בכוח אם צריך!" רטן שון. אבל ליאו לא אהב את הרעיון שלו. "זה חסר טעם." אמר.
"למה לא?" התעצבן שון. הוא שנא את העובדה שליאו היה זה שהחליט.
"מה הם עושים בהם?" תהתה שרה.
"ניסויים." ענה.
"מאיפה לך?" הפעם היה זה סטף שדיבר.
"הוא החביב על גריזלדה" סיננה איזבל בהבעה צינית, "יודע את כל הסודות בטח" פקפקה בו. המבטים הופנו אל ליאו.
"אתה ידעת על זה?" שאל סטף. ליאו הביט בו בהבעה ריקנית.
"היו כל מיני שמעות…הדבר היחיד שאני יודע הוא שהגעתי לכאן ערפד והפכתי להיות חצי מוטנט.." אמר. דממה שררה בתוך החדר, לאף אחד לא היה מה לומר. כולם היו יותר מדי המומים ממה שסיפר. "אני יודע מה אתם חושבים-.." , "שאתה בגדת באמון שלנו? אתה ידעת את מה שהולך פה ולא סיפרת לאף אחד! איך? הם כנראה העבירו בך ניסויים ואתה מרקד סביב גריזלדה?!" איזבל לקחה יותר קשה מכולם. הוא נשאר רגוע וזה עוד יותר הרגיז.
"השאלה החשובה היא מה עושים..צריך לחלץ את צ'ילי ומרי" אמרה שרה, "הפעם זה יותר מסובך" הוסיפה.
"בתור התחלה…" שון קם ממקומו וניגש אל ליאו בעודו מביט בו בקרירות. ליאו ציפה למכה, לאגרוף שקיבל אל תוך הלסת. "שון!" קראה אלנה בתדהמה וניגשה אל ליאו. דם החל לכסות את החלק העליון של השפה התחתונה שלו. היא מיהרה להביא מעט נייר טואלט בכדי לעזור לו לטפל בפצע.
שון הסתלק מהחדר בזעם. ייאוש כנראה היה התיאור שהכי התאים לסיטואציה שבה נמצאו כרגע. דעות מחולקות ופתרונות מפוקפקים עלו בכל אחד.
"משהו מוזר קורה.." אל החדר נכנסה קיילס כאשר הבעה מודאגת על פניה, "שערי בית הספר נסגרו עכשיו…שעתיים לפני השעה המיועדת."