בתוך האינסוף (משחק כתיבה)- פרק ראשון: סת'

בוקר, או לילה, זה כבר לא משנה. העיקר שמתעוררים עם כולם, וחוזרים לישון עם כולם. אתה לא רוצה להיות בחוץ אחרי שהאורות כבים. אז באים הגנבים, המתנקשים. מי היה מאמין שכמה חודשים בחלל ללא מבוגרים יכולים להפוך חבורה של נערים לכל כך אכזריים. מצד שני, נערים אף פעם לא היו נחמדים במיוחד. לא בבית ספר, שהיה עכשיו רחוק שנות אור ממקומו של סת', ספק אם עדיין היה קיים. סת' נהג להסתכל דרך החלון הגדול שבחדר האוכל, מדמיין שאי שם ההורים שלו מחכים לו שישוב.
הוא לעולם לא ישוב. הוא לעולם לא יראה אותם עוד. אף אחד מהנערים על הספינה לא יראה יותר את ההורים שלו, המשפחה שלו, אלא אם כן הוא בר מזל ולקחו גם את אחד האחים שלו.
זה היה רעיון רע, לקחת רק נערים. כן בתיאוריה הם דור העתיד, הם אמורים לבנות חברה חדשה, אבל החברה שחבורה של בני נוער יבנו תהיה שונה לחלוטין, לטוב ולרע, מחברה שמבוגרים יבנו. בינתיים, דברים על החללית הכי משוכללת שנוצרה אי פעם בכדור הארץ נראו כמו ימי הביניים. סת' היה בטוח שבקרוב הם יגיעו להוצאה פומבית להורג. זה צמרר אותו לחשוב על זה.
היו כמה נערים שניסו להשתלט על הכול. ניסו לארגן בחירות בהתחלה,אחר כך לארגן צבא של נערים ולכבוש את הספינה, לשלוט בכולם ביד רמה. זה לא עבד. לנערים חסר הפחד הזה מאדם חזק, הם נוהגים למרוד. לא לקבל את השליטה הטוטאלית של אדם אחד. במהרה, כל אחד הפך שליט של עצמו. אנשים הרוויחו חתיכות כסף -שיטת המסחר שהתקיימה על החללית- בדרכים מפוקפקות. סת' עצמו היה גונב. הוא לא היה מוכשר בשום דבר מיוחד, לא מוכשר מספיק כדי למכור יצירות שלו. ובזמן האחרון נערים התחילו להבין שיש בחיים דברים חשובים יותר ממותרויות וחפצים נוצצים ויפים. יש אוכל, שעולה חתיכת כסף אחת. היו נערים שאיבדו את כל החתיכות שלהם בהימורים, ונאלצו לקבץ נדבות או לנסות לפרוץ את המערכת המתוחכמת של מהנדסי המזון- מכשירים בצורת מקרר שכאשר היית מכניס אליהם מטבע היו נותנים לך את האופציה לבחור איזה אוכל אתה רוצה לאכול, ואז, כיש מאין, היו מגישים לך את האוכל חם בצלחת. או קר. תלוי מה ביקשת.
סת' קם והתלבש בבגדים שהביא מהבית לפני חודשים. חלק כבר היו קטנים עליו. הוא לא ידע מה הוא אמור לעשות כאשר כל הבגדים יהיו קטנים מדי. הוא היה צריך לחשוב על כל עניין הגדילה הזה.
הוא יצא בשקט מהחדר שלו, שבו ישנו בשלווה עוד שלושה נערים, ועלה במעלית השקופה אל עבר הקומה הרביעית- חדר האוכל.
סת' התיישב עם המנה הקבועה שלו- ביצת עין, לחם וירקות- על יד נערה מתולתלת שעל ידה היה מונח שק קטן בצבע חום, שנראה מלא עד להתפקע. הנערה הייתה עסוקה בלדבר עם נער אחר, נאה למדי, בעל עור שחום ושיער קצוץ, ואף אחד מהם לא העיף אפילו מבט לעבר כיוונו של סת'. סת' הסתכל לצדדים. חדר האוכל היה מלא בילדים ונערים, וכולם נראו עסוקים בענייניהם. בשקט, בלי לזוז יותר מדי, סת' החליק את ידו אל עבר השק והוציא משם חתיכת כסף אחת. הוא היה בדרך להוציא עוד אחת, כששמע את הנער השחום צועק "גנב!".
סת' חטף את שתי חתיכות הכסף, העיף את הצלחת מלאת האוכל שלו על הנער והחל לרוץ, מפלס את דרכו בין המוני הנערים. הנער שחום העור המשיך לצעוק "גנב! תעצרו אותו!" אבל לאף אחד לא באמת היה אכפת. התפתחה על החללית חברה כזאת, שבה כל אחד עסק בענייניו ולא היה באמת שום טוב לב. לסת' לא היו חברים, לא היה לו אף אחד לפנות אליו בשעת צרה. הוא נאלץ לסמוך רק על עצמו, ועל חושי ההישרדות שלו.
סת' התגנב למעלית ונדחק בין כמה נערים ונערות. הוא ראה את הנער שחום העור מנסה לשווא לפלס את דרכו בין הנערים בחדר האוכל, ואז דלת המעלית נסגרה, והותירה את סת' מתנשם ומתנשף בין חבורה של נערים שלא היה להם מושג שסת' כרגע גנב שתי חתיכות כסף מנערה אחרת. המעלית נפתחה בקומת המסחר וסת' יצא ממנה. קומת המסחר הייתה כאוס. היו נערים שהכריזו על דברים למכירה, היו נערים שפתחו דוכני הימורים. על מה? רק השד יודע. סת' לא התקרב להימורים, למרות שהיה אפשר להוציא מזה כסף טוב. הוא המשיך ללכת בין הנערים, ליבו עדיין פועם באכזריות. הוא לרגע הסיט את ראשו, ונתקל במישהו.
"תסתכל לאן אתה הולך, אידיוט." אמר הנער שסת' נתקע בו. סת' רק המשיך ללכת. הוא ידע שאם הוא יגיב הוא ייגרר לקרב מכות מטופש. ככה זה הלך כאן. אז לאנשים יהיה אולי על מה להמר.
סת' הגיע לדוכן שבו הייתה נערה שמכרה חפצים גנובים מנערים ששהו בחללית הגדולה העונה לשם "אקסודוס".
"רוצה משהו?" היא שאלה. היא הייתה ג'ינג'ית, שיער מתולתל וארוך, עיניים חומות ונמשים על כל הפרצוף. היה לה עגיל והמון ציורים על הגוף. סת' ידע שאלה לא קעקועים קבועים, כי לא היו כאלה על החללית, אבל הם נראו מגניבים למדי.
"הכול בהנחה. כל המוצרים בחמש חתיכות כסף." אמרה הנערה. לסת' היו רק שתי חתיכות. הוא התרחק מהדוכן המאולתר שלה והמשיך במסע שלו. הוא ידע מה הוא מחפש. עניין. המקום הזה היה משעמם, ולסת' התחיל להימאס ממנו. הוא בילה את רוב זמנו בלחפש עניין.
ואז הוא מצא אותו, בדמות של נער בעל שיער שחור ועיניים כחולות, שהתגנב ודקר מישהו בערך כבן שבע עשרה בצד הגוף עם סכין מטבח, ורץ מהמקום. סת' לא היה בטוח לגמרי למה הוא עושה את זה, אבל הוא החל רץ אחריו.