בתוך האינסוף (משחק כתיבה)- פרק חמישי: ניה

הילד שהציל אותה, קורט, היה מלא בכוויות. הפנים שלו, פנים יפות, היו מצולקות גם הן. הוא סבל המון, היא שמעה אותו גונח בלילות. ניה לא העזה להראות שהיא חזרה להכרה. סאמר, הנערה היחידה חוץ מניה בחבורה, והמניע של ניה להיכנס למחסן שעלה באש, חיפשה דרכים להיפתר ממנה.
"אתם לא מבינים שהיא רוצה להרוג אותי?" סאמר אמרה ללוק ולסת'.
"היא מחוסרת הכרה. היא לא יכולה לפגוע בך. חוץ מזה, לא נשאר לה אף אחד בעולם, תודות לך ולקורט, ואני חושב שזה המינימום שתוכלי לעשות למענה." לוק אמר. סאמר הנהנה, שומרת על ארשת פנים קשוחה. היא התפרקה באותו לילה.
סאמר הכתה את קירות החדר שבו הם ישנו, חדר שהיה שייך לאלוהים יודע מי לפני כן. הוא היה ריק ופתוח כשהם הגיעו אליו. היא בכתה וצרחה עד שלוק תפס אותה והרגיע אותה.

ניה איבדה את הסכין שלה, כלי הנשק היחיד שלה, בזמן השריפה, כך שלא הייתה לה שום דרך לפגוע בסאמר. היא הייתה יכולה לנסות לחנוק אותה, אבל סאמר הייתה לפחות בת שש עשרה, והרבה יותר חזקה מניה.
"את ערה, נכון?" ניה שמעה קול שהקפיץ אותה. היה זה אמצע הלילה, והיא הייתה בטוחה שכולם כבר ישנים.
"התעוררתי עכשיו." אמרה ניה.
"שקרנית." השיב קורט. ניה הזעיפה פנים בחושך.
"איך אתה יודע?" ניה שאלה.
"שינויים בקצב הנשימות שלך." השיב קורט במהירות.
"אני מצטער על אח שלך." אמר קורט. "לא התכוונתי להרוג אותו."
"זה לא משנה. הוא מת. וזו אשמתך לא פחות משזו אשמתה של סאמר." השיבה ניה. היה כל כך הרבה כעס בקולה.
"אני יודע. אני לא מנסה להצטדק. עשיתי דבר רע ואני אאלץ לחיות עימו כל חיי. אבל אני חושב שהצלקות והכוויות שנשארו על גופי הן סוג של עונש. אני מתחיל לכפר על חטאיי העבר." קורט אמר לה בשקט. הוא דיבר בשפה גבוהה כל כך, רהוטה כל כך, זה הדהים את ניה. היא לא כעסה עליו כמו שכעסה על סאמר. הוא היה השליח. לא הורגים את השליח. סאמר פשוט לא רצתה לעשות את העבודה המלוכלכת, אז היא שכרה נערים רעבים שירצחו בשביל פרוסת לחם מהונדס.

"תודה. שהצלת אותי שם." אמרה ניה לאחר שתיקה ארוכה.
"כמו שכבר אמרתי, אני מכפר על מעשיי." השיב. ניה הרגישה דמעות מתגלגלות על לחייה. היא התגעגעה לאח שלה. וקורט, עד כמה שכאב לה לדבר איתו, הזכיר לה את אחיה מאוד. היה בו טוב לב בלתי נתפס, אך לעומת אחיה, קורט עשה דברים נוראיים. ניה לא ידעה איך היא יכולה לחבב אדם כמוהו.
"אז, את מתכוונת לרצוח את סאמר בבוא העת?" קורט שאל. השאלה הזאת נאמרה בכזאת פשטות, זה היה כאילו הוא שואל אם היא מתכוונת לאפות עוגה.
"לא. אני לעולם לא אוכל לרדת לרמה שלה." אמרה ניה.
"אם רק היו יותר נערים כמוך, ניה." השיב קורט. ניה חייכה. היא משכה באפה.
"קורט?" קולו של סת' נשמע.
"תחזור לישון." אמר קורט. נשמע קול של התהפכות במיטה ואז נחירות חלשות שבישרו את הירדמותו המחודשת של סת'.

בבוקר, כל החללית הייתה מפוחמת. עשן שחור היתמר מכול מקום, יוצא דרך חריצי איוורור ומעליות. המקלחות היו עמוסות נערים. ניה ראתה את הבנים הולכים לכיוון מקלחת אחת, ומצאה את עצמה עוקבת אחרי סאמר.
"תתרחקי ממני." סאמר גערה בה. ניה רק המשיכה ללכת. היא שנאה את סאמר, אבל עכשיו, כשהיא נשארה לגמרי לבד, היא פחדה. וסאמר הייתה האישה היחידה שהכירה אותה על החללית, ולכן ניה נצמדה אליה.

"צא מכאן, סוטה!" כמה בנות העיפו מהמקלחות נער שראשו מגולח, וזיפים קטנים צומחים על סנטרו. הוא קילל ועבר ליד ניה, וכשהסתכל עליה ניה נאחזה בידה של סאמר.
"תעזבי אותי! חשבתי שאת רוצה להרוג אותי." גערה סאמר. ניה התרחקה ממנה.
"את השארת אותי לבד פעם אחת. אל תשאירי אותי לבד שוב. אני לא אדע איך לחזור לחדר שלנו." אמרה ניה.
"זה לא החדר 'שלנו'. עדיף יהיה שלא תחזרי אליו. אני לא רוצה לראות אותך." סאמר החלה ללכת מהר יותר ויותר בחדר המקלחות.
"למה שאת לא תעזבי את החדר?" ניה שאלה, מנסה להדביק את קצב צעדיה של סאמר.
"כי אלה החברים שלי!" כעסה סאמר.
"עכשיו הם גם שלי." המשיכה ניה.
"לא הם לא! הם גדולים מדי בשביל להיות חברים שלך." אמרה סאמר.
"תשאלי את קורט. הוא חבר שלי." השיבה ניה. סאמר עצרה במקומה.
"את רוצה להגיד לי שאת לא מתעבת את האדם שתקע באחיך סכין, אבל כן מתעבת אותי, שבסך הכול ניסתה לעזור?!" עיניה החומות של סאמר בהו בניה בכעס.
"קורט סיכן את חייו בשבילי. הוא כמעט מת בשבילי. הוא מנסה לכפר על מה שהוא עשה. כל מה שאת מנסה לעשות זה לגרש אותי! למה, את לא מסוגלת להסתכל לי בעיניים? את רוצחת לא פחות גרועה מקורט." ניה אמרה והשתחלה במהירות דרך שתי נערות מצחקקות. היא נכנסה למקלחת אחת וסגרה אחריה את הוילון. היה כל כך הרבה רעש במקלחות, שניה הרשתה לעצמה לבכות בקול טיפה רם יותר מבדרך כלל. אף אחת לא תשים לב.
"ניה?" קולה של סאמר נשמע מבעד לוילון.
"לכי מכאן." ניה אמרה בתקיפות.
"ניה, אני אעזוב את החבורה אם זה מה שאת עושה. אני מבטיחה. אני לא רוצה להכאיב לך יותר." אמרה סאמר. ניה משכה באפה.
"אל תעזבי את האנשים האלה. הם אנשים טובים." אמרה ניה. סאמר לא ענתה.
"אנחנו נלמד לחיות יחד, בסוף. לא נאהב אחת את השנייה, אבל נלמד לחיות." ניה המשיכה, ואז היא הורידה את בגדיה ופתחה את המים, נותנת לזרם לשטוף את גופה הצנום.